1. זה לא שהכתובת לא הייתה על הקיר. ערב תחילת אליפות העולם אמר לי גורם בענף השייט: "הסיכוי למדליה הוא אפסי. מדליה בריו? הצחקת אותי". האמירה הכל כך פסימית התחלפה במציאות ריאלית הרבה יותר, וזו לא בושה בעיני להודות: בשנים האחרונות אנחנו פחות טובים בשייט ממה שהיינו קודם. כששלושת הגולשים הבכירים נמצאים בירידה כל כך תלולה, זו טעות לצפות מהם לעשות משהו שמעבר לכוחם.
אפשר להאשים את הרוחות המלוכלכות, כפי שמכנים זאת הגולשים, את התנאים שלא ממש מתאימים לנו, את חוסר המזל ומה לא, אבל בפועל בשנתיים האחרונות ההישגים של השייט הישראלי הגיעו בעיקר בגילאים הצעירים יותר, ולא בכדי צוברי, דוידוביץ' ומשיח היו רחוקים מהשיא שלהם ברגע האמת. כשאף אחד מהם בכלל לא מדגדג פודיום בתחרות ביתית, זו אולי צריכה להיות מעין נורית אזהרה שתכליתה שאסור להעז בכלל לסמן אותם כמועמדים למדליה אולימפית.
2. שחר צוברי אולי שלט מעל יתר הישראלים בים, אבל גם הוא ציפה מעצמו להרבה יותר, ואל תיתנו לניצחון בשיוט המדליות והעלייה למקום השישי באליפות להטעות אתכם. בתחרות הביתית שבה הוא אמור לשלוט ביד רמה, צוברי לא היה מספיק יציב. מילא שבשיוט הרביעי הוא פסל בגלל זינוק מוקדם, מה שבדיעבד התברר כמה שהרס לו את ההמשך, הרי שבשלושה שיוטים נוספים הוא בכלל לא היה בעשירייה הראשונה. צוברי אולי יכול לחייך חיוך זעיר מהעובדה שהוא שוב ביתרון על פני משיח ויש סיכוי מצוין שהוא יהיה הנציג שלנו בריו, אבל אין בתחרות הזו בשורה של ממש מצידו.
מאז 2013 צוברי לא זכה במדליה בתחרות בינלאומית חשובה. זה נכון שלפרקים מסוימים הוא היה פצוע, אבל צריך להודות שצוברי נמצא בכושר רחוק ממה שהוא היה לפני אולימפיאדת בייג'ינג שאותה הוא סיים עם מדליית ארד. הזהב בצ'ינגדאו ב-2013, המדליה האחרונה, נראית כמו זיכרון רחוק. ולמרות זאת, אין ספק שצוברי למד הרבה מאוד בשבוע האחרון והשיעור באילת יוכל לשמש אותו בהתמודדות מול הגולשים הטובים בעולם ברגע האמת בריו, אם כמובן הוא יבטיח את מקומו שם.
3. נמרוד משיח היה בטוח שהפעם הוא הולך לעשות את זה. הרוחות היחסית חזקות היו אמורות לשרת אותו הפעם, אבל משיח גמגם ברגע האמת ולא יכול שלא לחוש תחושת כישלון מהעובדה שהוא בכלל לא היווה פקטור כדי לאיים על מקום בשיוט המדליות. גולש שמסיים שיוט אחד במקום השלישי, פעם נוספת תשיעי ובכל שאר הפעמים נותר מחוץ לעשירייה הראשונה חייב לעשות חושבים על הדרך שלו, ובעיקר על האופן שבו הוא מנהל בצורה טקטית את השיוטים שלו, ואין ספק שמשיח יעשה את זה. באחד הראיונות שלו בתחרות הסביר משיח שהשייט, בניגוד לשחייה למשל, הוא לא ספורט מדיד וניתן להיקלע גם לימים כאלה. זה נכון מאוד, ועם זאת התקופה הלא טובה של משיח היא יותר מדי ארוכה מכדי להסביר זאת באופן הפשטני הזה.
ומה הלאה? קשה לי להאמין שמשיח ימשיך להתחרות אם בפעם השלישית הוא יישאר מחוץ לאולימפיאדה. זו גם הסיבה שבפלמה הוא יצטרך לתת הרבה יותר ממאה אחוז כדי להשיג מקום על הפודיום. אחרת, הוא יוכל לארוז עוד קמפיין מאכזב ללא תוצאות ויישאר כנראה עם תחושת פספוס ענקית שבוודאי תישאר אצלו עוד הרבה מאוד שנים.
4. חלק מהדברים שנכתבו על משיח ניתן בקלות להעתיק לסיפור של מעין דוידוביץ', אם כי הגולשת הבכירה של ישראל שונה משני הגולשים הבכירים, בעיקר לנוכח שתי מדליות הארד שהיא גרפה ברגע האמת באליפויות העולם ב-2013 ו-2014. ובכל זאת צריך להודות שדוידוביץ' לא נמצאת בכושר שאפיין אותה בשנתיים האלו, וכמו חבריה היא לא ממש מוצאת את המדליה בתקופה האחרונה.
דוידוביץ' תהיה בריו, גם אם זה עדיין לא הובטח, אבל מה שהיא בעיקר צריכה עכשיו זה להפנים את מעמדה החדש, ששונה בתכלית מזה שהיה לה ב-2014 כאשר היא ניצבה לצידה של ירדן ג'רבי וההתייחסות אליה הייתה כאחת משתי המועמדות הבולטות להשיג מדליה אולימפית. עכשיו יותר מתמיד יש הרגשה שהיעדר התחרות מול יריבות ישראליות איכותיות פגעה בה. עכשיו כשיש לה לא מעט מתחרות כאלה, כמו נוי דריהן, נוגה גלר והדר הלר, מעניין יהיה לראות את דוידוביץ' מוציאה מעצמה עוד יותר.
5. ועוד מילה אחת על גלר, ספורטאית כמעט אלמונית עד השבוע. הגולשת הכפר סבאית ממועדון השייט בהרצליה הצליחה לרשום את ההישג המשמעותי ביותר שלה בקריירה, ומבלי שהיו סימנים לכך. בניגוד לדריהן ולהלר שגרפו מדליות בזירה הבינלאומית, גלר סיימה שביעית באליפות העולם עד גיל 15, חמישית באליפות העולם עד גיל 17 ושנה לאחר מכן שחזרה את המיקום הזה, אבל הראש שלה צריך להיות מוכוון לטוקיו, ולא לריו. הבנייה שלה צריכה להיעשות מעכשיו, ועם התנהלות נכונה, אולי נוכל לקבל יריבות של ממש על הכרטיס סטייל משיח וצוברי.