לא באותה הסירה: גוטמן כבר משדרג את הקבוצה שלו, רוני לוי עדיין לא

צפו במשדר באולפן וואלה! NEWS

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: גיא אסולין

פחות טוב: עטאא ג'אבר

כמעט שעה לאחר שנגמר ה-0:0 הזה, והמגרש בנתניה שומם, ועובד אחד עוד נשאר לקפל. ואין שחקנים ואין קהל ואפילו את השערים הורידו. מצחיק - לא באמת היה צריך אותם. כי זה היה עוד 0:0 שהוציא עשרות אלפים מאוכזבים ושני אנשים מרוצים. ושני האנשים שמרוצים הם השניים שהנדסו את ה-0:0 הזה.

אבל הם ממש לא באותה הסירה.

קל מאוד לזלזל באוהדי כדורגל. קל מאוד להתאכזר אליהם, להכות אותם ביציעים, להעניש אותם ברדיוסים, לגבות מהם מחיר גבוה מדי. אבל אוהדי כדורגל מבינים בכדורגל, ואתמול, התגובות של שני מחנות האוהדים שיקפו באופן ראוי את האופן בו צריך לשפוט את שני המאמנים - רוני לוי ואלי גוטמן. שריקת הסיום הביאה לשתי תגובות מנוגדות לחלוטין מצד שני מחנות האוהדים. הקהל הירוק שאג "תתפטר", ושריקות הבוז ריחפו מעל נתניה. והקהל האורח, ברובו המוחלט, עודד.

כשהמשחק רע, קל מאוד להידרדר להכללות. אבל הגבול צריך להימתח איפשהו. כן, אתמול שתי הקבוצות שיחקו כדורגל קשה לצפייה. ברוטלי, ולא רק במפגשי הרגליים. שני המאמנים עלו במערכים שמרניים, רק כדי לא להפסיד, ושניהם, איך לא, התנהגו כמרוצים מהתיקו - המוטיב המרכזי של ליגת העל 2015/16. מאמנים שמרוצים אחרי 0:0. זה היה נורא, לראות את זה, לשמוע את זה.

אבל אל תשוו בין מכבי חיפה הזו להפועל תל אביב הזו, ובבקשה, אנא, אל תשוו בין רוני לוי הזה לאלי גוטמן הזה.

לא שזה מחמיא לאדומים, אבל כן, הם באמת צריכים לצאת קצת יותר מרוצים מהתיקו הזה - ולא רק בגלל שבמצבם, מספרית, נקודה משמעותית הרבה יותר למשימות שעל הפרק. לא מגיעים להפועל שבחים על איכות הכדורגל, אבל כן, אתמול זה היה משחק משעמם של קבוצה עקרה; לפני כמה שבועות, זו בכלל לא היתה קבוצה.

אלי גוטמן נכנס לתפקיד בסוף ינואר. הוא ירש קבוצה במצב מזעזע בואכה בלתי הפיך. הוא לא ראוי למשאית עם מדליות, אבל רואים תהליך. הפסד לסכנין, הדחה מהגביע, הפסד מינימלי לבאר שבע, תיקו בדרבי, ניצחון מול רעננה, וסוף סוף משחק ללא ספיגה - אתמול, מול מכבי חיפה. ההתבטאויות שלו אחרי משחקים ימשיכו להוציא אנשים מדעתם, והפועל תל אביב עדיין מסובכת בצורה אקוטית — הפסד מול הפועל עכו, במחזור הבא, ימחוק כל מילימטר של מחמאה על התהליך.

אבל אם תסתכלו על כדורגל נטו - יש כאן שינוי לטובה. מנוראי לבינוני, נכון, אבל אצל הפועל תל אביב הזו, אסור לקחת את זה כמובן מאליו.

זה לא המצב במכבי חיפה. זה לא המצב של רוני לוי. התקציב של הירוקים עשיר יותר, הבוס מנוסה יותר, ובעיקר - היה להם כל כך הרבה זמן להתכונן כדי שבפברואר הם ייראו אחרת. רוני לוי הגיע בשלב מוקדם בקיץ, וקיבל זמן ופנקס צ'קים - רק תשדרג.

אבל נכון להיום, אין שדרוג. זה אפילו לא קרוב. 44% הצלחה, 1.17 שערים למשחק - אלו נתונים שגרמו לכל מאמן ירוק אחר לסיים את תפקידו בשנים האחרונות. אלישע הלך אחרי עונה של 52%. בנאדו נפרד אחרי שנה וחצי של 60% ו-1.65. גם חוזהו של בלבול לא חודש, על 49% ו-1.33. סטטיסטית, זו בדרך להיות מכבי חיפה הכי רעה מאז האליפות האחרונה. הכי מעט ניצחונות עד הפלייאוף, הכי מעט שערים למשחק.

אין כאן קריאה להיפרד מלוי. הנשיא שחר כבר יודע - ההחלטות שלו להחליף מאמנים לא השתלמו, ואין טעם לעוד החלטה קפריזית. אבל הנתונים לא משקרים.

יהיה טוב אם רוני לוי - הוא, ורק הוא - יסתכל במראה ויבין את מה שלא נראה שהוא ואנשים סביב מכבי חיפה מבינים: זו עונת כישלון, ושום דבר פרט לגביע לא ישנה את זה. לא, גם לא מקום שלישי. בטח שלא כרטיס מזופת לפלייאוף העליון. רוני לוי - הרזומה לא יכול לשקר - הוא מאמן כדורגל טוב וראוי. אבל כדי שמכבי חיפה והוא יזכו בגביע, ויותר חשוב - יחזרו להיות פקטור אמיתי בכדורגל הישראלי, הם צריכים קודם כל להודות באמת - אנחנו, כרגע, קבוצה רעה בעלת התקפה רעה מאוד. ואנחנו נראים ככה אחרי קיץ שלם של הכנות ו-24 מחזורי ליגה. משהו חייב להשתנות. כן, גם בפילוסופיית הכדורגל של לוי.

כדי להתקדם, מכבי חיפה צריכה סוף סוף להפסיק את הפיאסקו השנתי הזה, בו חצי עונה נוראית נגמרת איכשהו בפלייאוף עליון ו/או עם כרטיס לאירופה, ושלל חיוכים שקריים.

כי כרגע, אחרי 24 מחזורים, מכבי חיפה עם 32 נקודות, 27 שערי זכות ו-23 שערי חובה. בדיוק כמו סכנין, כן?

אלון תורג'מן, אביחי ידין ואוראל דגני עשו את הדרך במעלה המדרגות שמובילות ליציאה מהאיצטדיון. הם דיברו, חייכו והסתחבקו, וחלקם לבשו ירוק וחלקם אדום ובאמת שלכו כבר תבינו מי משחק איפה.

על פניו, זה היה משחק שחייב להיגמר בבום. האקסים ידין, תורג'מן, דגני, שיימן ובעיקר ורמוט - שבטח פנטזו על קריעת הרשת היריבה. קצת נקמה, מה רע; החבר'ה שנפלטו מנתניה, והתפזרו בין שתי הקבוצות; בניון שבטח שוב רצה להראות שהאחוזים איתו הם לא כמו בלעדיו; משומר וטואטחה, שאוכלים הרבה ביקורת מוצדקת על הקווים; אסולין, שעוד לא חדר לתודעה הישראלית; בומבה, שמקבל צ'אנסים וחייב להחזיר; עזרא ורייכרט, שהגיעו כמטאורים ובקושי מקבלים דקות.

כולם.

כל כך הרבה מה להוכיח. לעצמם. למי שזרק אותם. ליריבות. ועוד ברדיוס. תקרעו את החולצות עם השיניים. תנו הצגה. תעשו לנו אחלה מוצ"ש.

נאדה.

פיהוקים בצורת סטופקס.

בסופו של דבר, האחריות למשחקים משמימים תמיד תיפול על המאמנים. ועדיין, עם שחקנים שרוצים קצת יותר, שמעזים קצת יותר, שמדייקים קצת יותר, העליהום על ה-0:0 הזה לא היה מגיע לרמות שהגיע.

בחזרה לאוהדים בסיום המשחק. בזמן שאלו של מכבי חיפה רטנו על הרמה, אלו של הפועל התרכזו דווקא באקס ששהה ביניהם. הם שרו לזיטו אוגבונה. החלוץ ששיחק במועדון בין 2003 ל-2007 לא התנתק - להפך. הוא חי את הקבוצה, ואתמול סיפר עד כמה הוא רוצה לחזור לעונת פרישה באדום.

אז הקינוח לטור זה על משחק משעמם זה שייך לו, ובכבוד:

"זה היה קרב, אבל לא ראיתי יותר מדי רעב לנצח. לא ראיתי קבוצה שממש רעבה לנצח. מכבי חיפה לא הזכירה את מכבי חיפה שהכרתי. הפועל היתה צריכה לגנוב שלוש נקודות. אבל זה כן היה משחק טוב. לא רע כמו שחושבים. אני פשוט שמח שיצא לי לבוא לכאן ולתמוך בקבוצה בה חוויתי את הזמנים הכי טובים בקריירה".

orenjos@walla.co.il