שלוש דקות וחצי לסיום, כשמכבי אשדוד/באר טוביה המשיכה לנגוס, לשרוט ולהציק למכבי תל אביב, העלה דווין סמית' את הכחולים ל-69:75. איש מבין רבבת הצופים ביד אליהו לא היה מוכן להמר על זהות המנצחת - אבל רק שניים, חנוטים בחליפות ועומדים זה מול זה על הקווים, היו אמורים לדעת שזה הסוף. כי שניהם, צביקה שרף וז'אן טבק, כבר נפגשו פעם בגמר. ב-1989. בגביע אירופה לאלופות. וגם אז טבק ניצח. 69:75.
בשעה שמכבי תל אביב מתפרקת לאיטה ויורדת מנכסיה, מאבדת אחיזה בליגה, ונפרדת לשלום מהיורוליג וגם מהיורוקאפ, לפחות נותר לה המעוז האחרון שבו היא לא נותנת לאף אחד אישור כניסה. שבעה גביעים רצופים יש לה, לאחר שניצחה שבע יריבות שונות בשבעת הגמרים האחרונים; רק פעם אחת בהיסטוריה היה לה סטריק ממושך יותר - עם תשע הנפות בין 1998 ל-2006. בכדורגל קוראים לזה "קבוצת גביע טיפוסית".
אז טבק חגג תואר ראשון כמאמן ראשי, והוא חייב אותו בעיקר לגל מקל, שהוא הרבה יותר משחקן גביע טיפוסי. זו הייתה הופעתו השנייה במעמד הזה, והראשונה שבה ניצח. לפני שלוש שנים הפסיד עם מכבי חיפה לקבוצתו הנוכחית וקלע 28 נקודות - והערב (חמישי) היו לו 21; בשני המשחקים עמד על 4 מ-4 לשלוש ועל 15 מ-16 מהעונשין.
אבל זה היה מסוג הערבים המוזרים האלה, שבהם שני הצדדים יכולים לצאת מרוצים. ואם לא מרוצים, אז לפחות גאים. שרף, כהרגלו, לטוב ולרע, שוב היה שותף לדרמה הפכפכה במעמד הזה: ב-1987 הוא חזר עם מכבי תל אביב מפיגור של 20 נקודות במחצית כדי לנצח את הפועל גליל עליון; ב-1988 איבד עם אליצור נתניה יתרון של 15 הפרש והפסיד לאותה גליל; ובהופעתו הקודמת בגמר, ב-2008, שמט 22 נקודות יתרון עם מכבי תל אביב ונכנע להפועל ירושלים.
ולמה הערב הוא לא השלים את הקאמבק ממינוס 22? כי דיאנטה גארט, שכבר ניצח העונה בעצמו את היריבה התל אביבית ביד אליהו, עם תצוגה של 34 נקודות (14 מ-19 מהשדה), השלים שבוע עגום במיוחד באותו מקום ונתקע על 8 מ-37 בשני משחקי ההכרעה על התואר.
כשזה קורה, לאייזיאה סוואן - אלוף המדינה עם גלבוע/גליל ב-2010 (למי ששכח) - אין סיכוי להיות הזר הראשון בישראל שמשלים זכייה בדאבל (מחוץ למכבי תל אביב) מאז אנדרו קנדי ומייק גיבסון האגדיים של הגליל. וכשזה קורה, ליהוא אורלנד אין צ'אנס להפוך לשחקן הראשון בישראל שזוכה בגביע עם שלושה מועדונים שונים.
והיה עוד אחד, צ'ארלס תומאס, שאת התצוגה שלו אפשר לתייק כבר בפנתיאון. 30 נקודות הוא קלע - הכי הרבה בגמר הגביע מאז ה-32 של דורון שפר ב-1998; ולא פחות מ-17 עבירות הוא סחט. לשם השוואה, השיא ביורוליג וביורוקאפ עומד על 15, וכל מי שהגיעו אליו הם גארדים ולא סנטרים: יאקה לאקוביץ' (פעמיים), מילוש וויאניץ', בובי בראון וקית' לנגפורד.
היה פעם שחקן אחד שסחט יותר עבירות מתומאס בגמר מול מכבי תל אביב. קוראים לו דורון פרקינס. הוא משך 18 פאולים בהפסד עם חיפה לצהובים בקרב על האליפות ב-2009. שבועות ספורים אחר כך, הוא העתיק את מגוריו ליד אליהו. האם גם החוזה הזה כבר מוכן?
