קצת מעצבן, או אולי יותר מדויק להגיד מעורר קנאה לראות את הביטחון שמפגין סרגיי ריכטר בעצמו. אם צריך להמר על מועמדים למדליה אולימפית בריו, ממש לא בטוח שהקלע בן ה-26 יופיע גבוה ברשימה, ובכל זאת דבר לא מונע מבעדו לכוון הכי גבוה, ולהאמין באמת שהוא מסוגל לעשות את זה. ענף הקליעה ספג לא מעט הקנטות במשך השנים ואפילו הרוויח את זה ביושר על רקע הכישלונות המהדהדים לרשום הישג משמעותי ברמה האולימפית, אבל ריכטר משוכנע שהפעם זה הולך להיות אחרת. הפעם, להערכתו, הוא יהיה האיש שיוכל לספק מדליה לישראל בענף שאולי נחשב להכי פחות אטרקטיבי בארץ מבין אלו שנראה בריו, אולי לצד הטקוואנדו.
"אם מישהו יגיד לך שהוא מצפה למשהו אחר חוץ מלמדליה, זה אומר או שהוא מפחד או שהוא משקר. אין דרך אחרת", אומר ריכטר בראיון לוואלה! ספורט. "הציפייה היא מדליה וזה גם הרצון. פחות מזה יהיה מאוד מאכזב מבחינתי". ריכטר משוכנע שגם ספורטאים אחרים, שחיינים או אתלטים שלא ממש נמצאים בכיוון למדליה, חייבים לשאוף לשם. "לכל אחד יש את היום המשוגע שלו שהוא יכול לתפוס בלי שום ציפיות ולקחת מדליה. ציפית שסרינה תפסיד בגמר אליפות אוסטרליה? אני בטוח שגם השחיינים והאתלטים הישראלים מצפים למדליה. לכל אחד יש לפחות את האחוז האחד הזה שהוא חושב על זה".
הקריירה של ריכטר תתנקז כולה לאירוע השיא שייערך בקיץ למרות שעד היום ניתן היה לראות רק ניצוצות לכישרון הגדול של הקלעי שיתחרה ברובה אוויר מעשרה מטרים. ב-2013 הוא הוכתר כאלוף אירופה ורק שנתיים לאחר מכן הוא רשם הישג נוסף כאשר במשחקים האירופיים בבאקו הוא נאבק על מדליה ובמקביל על השגת הכרטיס לריו. שתי המטרות הללו הושגו כאשר הישראלי גרף את מדליית הארד ובדרך הוא השיג את הקווטה שהוא כל כך רצה אחרי שנה קשה מאוד שעבר, שבה הוא התמקד בעיקר במרדף אחרי הכרטיס, ניסיון שהתפספס לו פעם אחר פעם.
"שנת 2015 הייתה נוראית מבחינתי", הוא אומר בכנות גדולה. "מבחינה סטטיסטית, אחת לכמה זמן ספורטאי צריך לעבור משהו כמו מה שעברתי. אני שמח מאוד שהגעתי לאן שהגעתי בבאקו. זה היה אחד הגמרים הכי דרמטיים שהיו לי. איך מחזיקים את הכושר הזה עד האולימפיאדה? בונים כושר חדש. יש רעב מטורף. כנראה שמזה שהייתה לי עונה כל כך נוראית, בזכות הציפיות שהצטברו אני מגיע עם רעב גדול".
ריכטר יתייצב בעוד שבועיים לאליפות אירופה, והוא ישמח מאוד לשחזר את ההישג ההוא. הפעם הוא יעלה משוחרר מלחץ של השגת קווטה, וימקד את כל כולו לניסוי כלים באשר לכושר שבו הוא נמצא. "זה יספק אותי מאוד אם אני אצליח לשחזר את מה שאני עושה כיום באימונים", מספר ריכטר. "אני מרגיש שאני נמצא ברמה גבוהה מאוד וזה יהיה מבחן גדול מאוד בשבילי". אל האימונים הוא שב בחודש דצמבר אחרי פגרה קצרה, שגם בה הוא נאלץ לעבוד כחלק מהעובדה שהוא השתתף בליגה הגרמנית בקליעה. הראיון עימו מתרחש בשיחת וואטסאפ קולית שמתקיימת ממוסקבה, שם הוא שוהה יחד עם מאמנו בארבע השנים האחרונות, יבגני אלייניקוב, שהצטרף אליו אחרי לונדון, והוא משוכנע שהחיבור עימו הביא את השינוי שהוא כל כך היה זקוק לו.
"אנחנו עובדים כאחד שלם, ולא כמאמן וספורטאי", אומר ריכטר. "אנחנו מחליטים יחד מה טוב ומה לא, מקבלים את ההחלטות הנכונות ובודקים את הדברים כדי להגיע הכי מוכנים לאולימפיאדה. עד שהוא הגיע היו חסרים לי הרבה מאוד דברים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. לא היה לי מאמן לפני כן". עבור ריכטר, ההופעה בריו תהיה האולימפיאדה השנייה בקריירה שלו. לקראת לונדון הוא היה הספורטאי הישראלי הראשון שהשיג את הקריטריון, אבל טעם האכזבה היה גדול מאוד כאשר הוא סיים מקום אחד אחרי המקום השמיני שממנו מעפילים לגמר. "המאמן שלי לא לקח את המדליה שלו באולימפיאדה הראשונה, אלא בשנייה. מבחינתי לונדון היה השיעור, וריו זה המבחן. אני מקווה שאני אצליח בזה", הוא מוסיף.
הקליעה היא אחד הענפים הוותיקים שבהם שלחה ישראל נציגים לאולימפיאדה, ולמעשה מאז הלסינקי 1952, כמעט בכל ארבע שנים ישראל שולחת נציגים מהענף הזה. המקום התשיעי של ריכטר מלונדון היה גם ההישג הטוב ביותר מאז 1984 אז יצחק יונסי רשם את הישג השיא של הענף במשחקים האולימפיים כשסיים מקום אחד לפניו. בשנים האחרונות גיא סטריק, גיל סימקוביץ' ודורון אגוזי לא הצליחו לעשות את השינוי, אבל ריכטר מאמין שזה בידיים שלו. "אני לא רוצה לגעת בנקודה של למה עד היום ישראל לא הצליחה בקליעה באולימפיאדה. אין לי שום קשר לעבר של הקליעה הישראלית ואני לא יכול להסביר את זה. זה גם לא מעניין אותי", הוא אומר ומעט מתעצבן מעצם השאלה. "אני מעדיף לכתוב את הספר שלי".
בשל רצף אי ההצלחות, החשיפה לקליעה בארץ הלכה ופחתה עם השנים. לריכטר אין בכלל ספק מה הסיבה לכך. "זה קשור לעיתונות שפחות חושפת את הענפים האולימפיים בכלל", הוא אומר. "אתה פותח את העיתון, וזה כבר בנאלי לראות את ליגת העל בכדורגל מככבת. זה מה שמעניין את עם ישראל. למה? לא יודע. האם זה נכון? זה לא נכון. אני מאוד מקווה שזה ישתנה וחושב שדווקא כן התקדמנו בחשיפה לענפים האולימפיים. צריך גם לתת קרדיט לוועד האולימפי שמארגן פעילות יפה ודואג לחשיפה וגם הספנסרים שלי, Cellact ו-HAP מסייעים לי מאוד. אני יכול בוודאות להגיד שבהשוואה למה שהיה לפני לונדון, אנחנו נמצאים במקום אחר, הרבה יותר טוב".
למרות היעדר החשיפה, ריכטר מתעקש שלא התהילה היא זו שמניעה אותו להתקדם. "הספורט זה החיים שלי ואני לא חי בשביל הדברים האלה, אלא זה בא על הדרך. אם זה קיים - נחמד, ואם לא אז לא", הוא מסביר. "יש לי את הסביבה שלי, אם זה החברים והמשפחה, ומהם אני מקבל את התהודה הכי גדולה. את מה שאני עושה, אני עושה בשבילי ובשביל המדינה. אני לא רודף אחרי התהילה ולא מחפש את זה, אבל אני כן מקווה שעם הזמן נעלה על הדרך שתפתח את העיניים ליותר אנשים ".
למרות הנימה המעט ביקורתית, ריכטר מרגיש שינוי מאז המדליה בבאקו ביחס כלפיו. "יש יותר חשיפה, אנשים יותר מכירים אותי ויותר אנשים מתעניינים במה שאני עושה. אני מקווה שהגל הזה ישטוף אותנו לקראת האולימפיאדה ושנקבל יותר תרבות ספורט אחרת, ולא רק גרעינים וקללות במגרש", הוא מציין. "עוברות לי כבר תמונות בראש ממה שיהיה בריו, ואיך אני משתתף בתחרות עצמה. למרות זאת, אני לא מרגיש לחץ. אני יודע לקראת מה אני הולך ומנתק את עצמי ממחשבות שליליות על אפשרות לכישלון. אם אני אכשל, ישנאו אותי? אוקיי, אז הלאה. אני עושה את כל זה בשביל עצמי, לא בשביל הסביבה".