האקדמאי הבכיר: על הפריצה של ג'סי לינגארד ממנצ'סטר יונייטד

במשחקו הראשון כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד העניק לואי ואן חאל את הופעת הבכורה לג'סי לינגארד. לאורך הקריירה ספג ההולנדי אינספור ביקורות שונות, אבל גם מתנגדיו הבולטים ביותר יודו שהוא יודע לקדם צעירים. בבאיירן מינכן היו אלה תומאס מולר והולגר באדשטובר שנזרקו על ידו הישר למים העמוקים. באולד טראפורד היה זה לינגארד, שחקן הבית האותנטי ביותר שאפשר לדמיין. באלבום המשפחתי שלו אפשר למצוא את תמונותיו מתרוצץ בחולצה האדומה בגיל שנתיים. בסרטון ההיכרות שנערך עם כריסטיאנו רונאלדו עם הגעתו למנצ'סטר ב-2003 רואים את לינגארד בן 10 צופה בשקיקה בפורטוגלי באימון המשותף. הוא הילד הנמוך ביותר בחבורה.

לבוגר אקדמיה כזה, שחלם מאז ומתמיד לשחק ביונייטד, מגיעה הזדמנות הוגנת, אך בתקופה האחרונה זה לא היה פשוט. האם בעידן הנוכחי היו חברי מחזור 92' המפורסם מקודמים כמו בעבר? כלל לא בטוח. שחקנים רבים מאוד עזבו את יונייטד אחרי אינספור השאלות, ודי להזכיר את דני דרינקווטר ודני סימפסון שעושים כיום חיים בלסטר בפסגת הטבלה. ללינגארד, שכבש רביעיה מופלאה במשחקו הראשון בברמינגהאם ועשה רושם חיובי גם בברייטון במהלך עונת 2013/14 היה מזל עם ואן חאל. מאידך, ממש לא היה לו מזל 24 דקות בתוך משחק הבכורה נגד סוונסי. הקשר הספיק לבצע מספר מהלכים טובים, עד שנפצע ברצועות ברכו בתיקול עם אשלי וויליאמס ונאלץ לעבור ניתוח. בדיעבד, התברר שהיו אלה 24 הדקות הבודדות שלו ביונייטד בעונה שעברה.

עם מנג'ר אחר, הבעיה עלולה היתה להיות קריטית, אך ואן חאל לא התכוון לוותר. לפני שנה בדיוק חתם לינגארד על חוזה חדש ומשופר לשנתיים וחצי עם אופציה לעונה נוספת, וההולנדי ציין: "התרשמתי מאוד מהנחישות של ג'סי בתקופת ההחלמה, ואני מאמין בעתידו בקבוצה". מיד לאחר מכן, הושאל לינגארד לדרבי קאונטי על מנת לצבור דקות משחק ולחזור לכושר. הקדנציה הזו אצל סטיב מקלארן היתה מעט משונה. מצד אחד, מאמן אנגליה לשעבר הצהיר כי מדובר ב"כישרון מלהיב" וקיבל אותו בזרועות פתוחות. מצד שני, הקשר התקשה להשתלב בקבוצה ונותר פעמים רבות על הספסל. אוהדי דרבי לא סימפטו אותו, והוא היווה לדעתם אחד הגורמים לדעיכת הקבוצה שמנעה את העליה לפרמייר-ליג.

לכן היה מפתיע לראות את מקלארן מנסה בכל כוחו להחתים בקיץ את לינגארד בהשאלה לקבוצתו החדשה ניוקאסל. בשלב מסוים, האופציה נראתה אפשרית בהחלט, אך ואן חאל בחר אחרת. הוא החליט להמר על חניכו הצעיר בסגל שלו העונה, והחל מאוקטובר נכנס ג'סי לרוטציה בכל הכוח. הוא כבש במשחקו הראשון בהרכב בליגה, בניצחון 0:2 על ווסט ברומיץ', והופעתו הביתית הראשונה בליגת האלופות בישל לוויין רוני את שער הניצחון מול צסק"א מוסקבה, שנראה אז קריטי ביותר. התגובות לא איחרו לבוא, ויש לומר שהוא מוגזמות.

ראשית, זומן לינגארד לסגל של רוי הודג'סון לקראת משחק הידידות מול צרפת באמצע נובמבר, בשל מכת הפציעות שנחתה על נבחרת אנגליה. ואן חאל טען אז: "זה עדיין מוקדם מאוד. אנחנו צריכים לראות שהוא מגלה יציבות", אמר ההולנדי. לכן הוא אפילו היה שבע רצון מכך שהקשר נותר על הספסל וטרם שיחק עבור שלושת האריות. ואולם, מיד לאחר מכן הגיעה מחמאה הרבה פחות שפויה. רנה מוילנסטן, עוזרו של אלכס פרגוסון לשעבר, הצהיר בסוף נובמבר: "אני רואה בלינגארד גרסה אנגלית של אנדרס אינייסטה. יש לו עוד דרך ארוכה לשם, אבל זה היעד". אמירות מסוג זה רק פוגמות בתדמיתו של שחקן, כי הוא שמות אותו ללעג, ולאורך זמן מצאו האוהדים לא מעט חסרונות אצל הקשר.

סדרת התוצאות הכושלות בדצמבר, כולל הדחה מליגת האלופות, גרמו לתסכול בקרב מאכלסי אולד טראפורד, במיוחד לאור ריבוי המשחקים המשעממים בהם לא הצליחו השדים האדומים לסכן את השער. לינגארד אמנם החמיץ מספר שבועות בשל פציעות, אך הוא סימל במידה מסוימת את הבעיה. איש לא מפקפק במוסר העבודה שלו ובחריצותו, אך פעמים רבות מדי הוא לא העז לבצע מהלכים מאתגרים ובחר במסירות רוחב. לפתע, אפילו ממפיס דפאי שסופסל לטובתו, זכה לתמיכה גדולה יותר. ואולם, ואן חאל המשיך לסמוך עליו, ואולי בא על שכרו. הנסיון המצטבר מתחיל לבוא לידי ביטוי, ובתחילת 2016 תרומתו ההתקפית של לינגארד, לפחות מבחינה מספרית, השתדרגה.

הקשר שחגג לא מכבר את יום הולדתו ה-23 שמח להבקיע נגד ניוקאסל של מקלארן, גם אם השדים האדומים איבדו את הניצחון ב-3:3 הדרמטי. הוא בישל לדיילי בלינד את שער הניצחון על האקסית דרבי במסגרת הגביע. וביום שלישי האחרון הוא היה האיש ששבר רצף אומלל והזוי, ומצא סוף כל סוף את הרשת במחצית הראשונה במשחק ביתי – משהו שהשדים האדומים לא הצליחו לעשות מאז ספטמבר. זה הוביל ל-0:3 חלק על סטוק, ולינגארד התלהב.

"המנג'ר נותן לנו חופש פעולה עכשיו. יש לנו הרבה רצון טוב להחליף מקומות על המגרש ולבדר את הקהל. זה הזמן לשחק כדורגל", הוא הצהיר. גם וויין רוני התבטא ברוח דומה, אבל ואן חאל ממש לא אהב את הקביעה. "אני לא מסכים איתם. אנחנו מתאמנים באותה הדרך, והגישה שלי לא השתנתה. הבטחון העצמי של השחקנים עלה, וזו הסיבה לשינוי. אתם רוצים לכתוב שאני נותן להם יותר חופש, אבל זה פשוט לא נכון".

אז לדעת ההולנדי, הבטחון העצמי הוא הגורם המכריע, ולפי המשחק אתמול נגד צ'לסי, בו היו השדים האדומים רחוקים דקות ספורות מניצחון, זה אכן המצב – לפחות מבחינת לינגארד. השער המרהיב שכבש בסיבוב, בבעיטה בלתי ניתנת לעצירה לרשתו של טיבו קורטואה, היה ללא ספק היפה ביותר בקריירה שלו. הוא ביטא תעוזה ויצירתיות, ועשוי לשנות את הדרך בה תופסים אותו האוהדים. הביצוע הזה, לצד המשחקים החיוביים, יכול להוות נקודת מפנה, ממנו ימריא לינגארד לגבהים חדשים, ויהפוך לשחקן לגיטימי ומוערך בהרכב. יהיה זה סימן מעודד עבור כל שחקני הנוער באקדמיה, ותהיה זו גם הצלחה גדולה עבור ואן חאל שיצרף שחקן צעיר נוסף לרשימת הכוכבים שטיפח.

האם זה אכן התסריט? עדיין מוקדם מאוד לקבוע, אך לינגארד יכול להסתכל קדימה באופטימיות. הוא לעולם לא יהפוך לאינייסטה, אבל הודג'סון צפה אתמול במשחק מהיציע, ויורו 2016 הוא לא חלום בלתי אפשרי.