בווידאו: מסיבת העיתונאים להצגתם של גילי ורמוט ורומאריו פירס
לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
איש אחד נכנס למכולת, ושאל את המוכר: "כמה עולה פחית קולה?".
המוכר: "עשרה שקלים".
האיש: "למה כל כך הרבה?".
המוכר: "חמישה שקלים בשביל הקולה וחמישה שקלים בשביל השירות".
האיש נתן למוכר עשרה שקלים. המוכר החזיר לו חמישה.
האיש: "למה אתה מחזיר לי עודף? אמרת שזה עשרה שקלים".
המוכר: "אין קולה".
חלון ההעברות הישראלי, חורף 2016.
אז לא היו עסקאות ענק וכצפוי - כל הטריידים היו רק על הנייר - אבל 3.2.2016 היה יום מרתק בכדורגל הישראלי. בלי קולה, אבל עם שירות. זה היה מן מיש-מש הזוי וצבעוני, בו היתה הרגשה שכל שחקן יכול היה לסיים בכל קבוצה. כמו דראפט בליגת פנטזי. אז הנה, ניתוח דראפט החורף של ליגת העל בישראל.
הבחירות מסודרות לפי רמת העניין.
לא נבחרו בדראפט
1. שלומי ארבייטמן - בעת כתיבת שורות אלה, שש דקות הפריעו לו. לאלה שחושבים שההתנהגות והטיימינג של באר שבע כלפיו היו 'לא לעניין' - אתם אולי צודקים. אבל זה ביזנס.
2. טוטו תמוז - האם יש מלפפון חמוץ יותר מהחלוץ שכבש מספר דו ספרתי של שערים בארבע מתוך חמש העונות האחרונות? בלי ספק, הוא חווה את עונת השוק הגרועה בתבל.
3. טאלב טואטחה - המגן השמאלי עושה את הדרך הבטוחה מפוטנציאל להחמצה. נראה שהאנשים שמנהלים לו את הקריירה גורמים לה להיפגם. טורקיה? פורטוגל? נו, באמת. טואטחה עדיין לא הוכיח שיש לו את העוצמות כדי להצליח בחו"ל, ולא רק בכדורגל. מכבי תל אביב אולי היתה יכולה ליישר את מה שמכבי חיפה לא הצליחה. טואטחה ושות', שוב, לא נתנו לזה לקרות.
עם הבחירה מספר 1 בדראפט של חורף 2016, מכבי חיפה בוחרת ב גילי ורמוט
בדרך לכפר גלים עוצרים בקרית שלום, וגילי ורמוט בטח התעורר היום בערך כמו החבר'ה מ"האנגובר". חוץ מטיגריס במקלחת היה שם הכול.
הוא חזר בראשו על מה שקרה בין פברואר ההוא לפברואר הזה, ובטח לא זכר ולא קלט מה עשה ולמה עשה את זה; לא האמין כשגילה לאט לאט, כשהסם התפוגג, שהוא עזב את הפועל יום אחרי דרבי, כמה חודשים לפני שסוף סוף בא לשם בוס עם כסף, ולא הבין איך לא הצליח לשחק תחת שלושה מאמנים שונים במכבי, ולא הבין איך הושפל ונכנס למצב העגום הזה; לא הבין איך בזמן קצר כל כך צנח ייעודו - מכוכב כדורגל לשוליית ספסל. איך צנח ערכו - מ-800 אלף יורו פלוס מושאלים ל-0 שקלים.
הפועל לא באמת רצתה את ורמוט. כל מי שהקשיב לכבירי שמע מהבוס שגילי לא ידרוך בחודורוב בזמן שלטונו. שלשום הפניות ממחנה ורמוט עלו מדרגה. טלפונים, מקורבים, שכוללים גם את אביו של השחקן. בפגישה בין האבא לכבירי, בביתו של האחרון, לא הושג סיכום. לפי גורמים בהפועל, זו היתה פגישת נימוס קצרה שבה הובהר לאב שבמקרה הרע אין מצב לעסקה - בעיקר מבחינה כלכלית - ובמקרה הטוב זה ממילא תלוי יותר במכבי.
ורמוט ממש רצה לחזור ללבוש אדום, ולא רק בחורף זה, אלא מוקדם יותר. אז, כשבהפועל בכל זאת בדקו מול מכבי, הצהובים לא רצו לשמוע. ורמוט המשיך לנסות. האדומים לא התלהבו, ושם גורסים שממש לא רק חציית הכביש היא שהקשיחה את לבם. עבורם, ורמוט בכושרו הנוכחי הוא פשוט עסק יקר מדי.
וכמו כל דבר שקרה לורמוט בשבועות האחרונים - היום הזה היה מבזה מצד אחד ומשחרר מצד שני. רצונו הפומבי לעזוב את מכבי, בתוספת ההשפלה בדמות סירובה הרשמי של הפועל - פגעו במעמדו ובערכו.
ובאופן אירוני, זה שיחק לטובתו.
הרי מיטש גולדהאר וג'ורדי קרויף לא הגיעו לאן שהגיעו בגלל לב רחב. פאקו אייסטרן הועזב אחרי טרבל, חואן פאבלו נזרק כמה שניות לאחר ההעפלה לליגת האלופות, והרשימה לא נעצרת שם. מכבי זה ביזנס, וביזנס דופק. על בן רייכרט הצליחו להוציא שם מיליון יורו, למרות שהוא עשה הכול כדי לא לדרוך בקרית שלום. אבל מעשיו של ורמוט, במקביל לכך שלא היו לו יותר מדי דורשות חמות, הביאו לירידה תלולה בערכו. ברגע שיצאו הידיעות על רצונו להשתחרר היה ברור - המחיר יהיה נמוך. הקבוצות האחרות הבינו: מכבי תל אביב מחזיקה בחוזה של שמונה מיליון שקל לשתי עונות וחצי. בתוך ימים הפך ורמוט מנכס לנטל.
בנקודה זו, מכבי תל אביב עשתה את הדבר הנכון עבורה: מזעור נזקים. ההודעה הרשמית ה"ארסית" ביותר בתקופת קרויף לא הותירה מקום לשיקול דעת: הצהובים לא אהבו את מה שעשה ורמוט.
ועכשיו ורמוט במכבי חיפה. בגיל 30, ואחרי שנה אבודה (אבל עם עוד שני תארים ברזומה), הוא הגיע למקום הכי טוב עבורו, בעיקר משום שכרגע - זה מה שיש. מעמדו בשפל היסטורי, והוא עשה ויתורי שכר כואבים רק כדי לנסות ולהחזיר קצת ממה שהיה. הוא שב להיות קל"ב, לשחק כדורגל בהר שליד הקריות, לאיצטדיון בו כבש את שערו החשוב האחרון - במדי נבחרת ישראל, מול בוסניה. האפשרויות מתחילות להיגמר, הקריירה כבר מחשבת את קצה לאחור. הכישרון הגדול נראה פתאום כנחלת העבר, ואת זה הוא ינסה לשנות. אבל יש דבר גדול יותר שעליו לשנות - את דעת הקהל. כרגע ורמוט נחשב כוותרן, כחלש אופי. הוא מגיע למקום לחוץ שנמצא בתקופה לא טובה, למאמן שאוהב לוחמים ולא פנטזיסטים. לכאורה, יותר מדי תנאים לרעתו. האם דווקא מכבי חיפה תהיה זו שתצמיח בגילי ורמוט את השיניים שכל כך חסרו לו בשנים האחרונות?
עם הבחירה מספר 2 בדראפט של חורף 2016, מכבי תל אביב בוחרת ב האריס מדוניאנין
בדיוק לפני שנה, חזרה של האריס מדוניאנין למכבי תל אביב היתה הזויה יותר מחציית כביש של גילי ורמוט. הבוסני הרי עזב בטריקת דלת. לכלך על מכבי ועל ארץ הקודש. אבל אז זו לא היתה מכבי של ג'ורדי קרויף אלא תוהו ובוהו. יהיה מעניין לראות האם מדוניאנין יצליח להוכיח שההבדל היה טמון בקבוצה ולא בו, ויהיה מעניין האם קרויף יצליח עם אחד ההימורים הגדולים שלו מאז הגיע לתל אביב. מקצועית, מדוניאנין אמור להיות נכס למכבי - שחקן שיודע למסור את הכדור ולאיים ממרחק. הקשרים של מכבי הם מאוד חד-גונים, ולהוציא את מיטרוביץ' (ביי ביי) ודור מיכה, אף אחד לא מספק לערן זהבי תעסוקה על בסיס קבוע. אופן ההשתלבות של האריס יהיה מרתק - גם על הדשא וגם בחדר ההלבשה.
עם הבחירה מספר 3, הפועל באר שבע בוחרת ב מוחמד גדיר
שלשום היה נראה שרק הפועל תל אביב וסכנין תרות אחר החלוץ, אבל הנה - עוד מהלך מדויק של הפועל באר שבע. נראה שיש עומס בעמדה מספר 9, אך בעצם, כל עוד ארבייטמן לא ממש נספר, רק אליניב ברדה מאייש את המשבצת. גדיר הוא חלוץ נהדר, חלק מהטריו של מלכי שערי הליגה בעונה שעברה (זהבי 27, גדיר 16, בוזגלו 13). הוא לא היה מרוצה בניכר, ומקורביו מספרים שהתאכזב קמעה על כך שמכבי חיפה לא פנתה גם הפעם. עתה יצטרך להוכיח שהוא מצליח גם במועדוני צמרת. בהחתמה זו ברק בכר קיבל לא רק נפח מבחינת סגל אלא נפח מבחינת שיטות משחק ומערכים. גם ככה המאמן מאלתר לפני משחקים ובמהלכם, וגדיר זו עוד תוספת שמבהירה עד כמה מגוונת המוליכה.
עם הבחירה מספר 4, הפועל תל אביב בוחרת ב גיא אסולין
כי מתי ליהטט פה אקס של ברצלונה, מנצ'סטר סיטי וגרנדה? גיא אסולין עשה הכול כדי להימנע ממעבר לישראל, כולל אי הגעה לכאן בקיץ האחרון. מספרים שבאותה הפועל היה מקבל שכר גבוה יותר אם היה מגיע כמה חודשים לפני החורף, אבל ברגע האחרון חשש, העדיף להישאר באירופה המוכרת, ובינואר נאלץ להגיע לחודורב תמורת הרבה פחות.
מכל הרכישות של הפועל תל אביב, זו דווקא נראית השקולה, ההגיונית. אין לאדומים יותר מדי מה לסכן - הילד (24) הגיע בחינם ובשכר מצומצם - ויש מה להרוויח. אסולין הספיק לשחק כמה דקות ואפשר היה לראות את הטאלנט. כושר המשחק עדיין לא בשיא האון, ובצי הקשרים של גוטמן (כבר עברו את ה-100?) אסולין יצטרך להרשים מאוד התקפית כדי לקבל כרטיס להרכב. יש הרגשה שאם יקבל, יחזיר בכדורגל שאנחנו בדרך כלל לא רואים כאן.
עם הבחירה מספר 5, בית"ר ירושלים בוחרת ב איתי שכטר
אסור להסתנוור מהמשחק הטוב של שכטר מול מכבי תל אביב. בכל זאת, מדובר במשחק אחד אחרי שנה רעה מאוד. אבל לשכטר יש מה שלהרבה אחרים אין - אופי. הוא לא רק מצחיק וחיוני בחדר ההלבשה. הוא חזק. ובטדי, נגד מכבי, הוא הוכיח שגם אופי שווה נקודות. אני לא לוקח מה-2:2 את שני הבישולים, אני לוקח את העובדה ששכטר ביצע הכי הרבה פעולות לחימה מבין שחקני בית"ר, והדבר מגובה בסטטיסטיקה. 90 הדקות הללו לא מוכיחות ששכטר ייצא לדרך חדשה שתשכיח את עגמת הנפש, אבל בהחלט מוכיחות שכל מצב בכדורגל הישראלי הוא הפיך.
עם הבחירה מספר 6, הפועל תל אביב בוחרת ב אהרון שוינפלד
ביוני שעבר הבלם ליאוניד קרופניק פרש מכדורגל. כיום מתגורר בסן פרנסיסקו, ובין היתר משדך כדורגלנים למועדונים. ניקו אולסק, הקשר היהודי-ארגנטינאי של רמת השרון, המליץ לו על בחור ששיחק איתו בארצות הברית - אהרון שוינפלד. חלוץ, 1.93 מטר. קרופניק התלהב, וכבר בנובמבר 2014 שלח לג'ורדי קרויף מסר אודות הבלונדי. קרויף, כך אומרים, לא נדלק. קרופניק ניסה בעוד כמה קבוצות, כולל מכבי נתניה - אך נאדה.
שנה חלפה, ואחרי שניסיונות שידוך לקרית שמונה לא צלחו בגלל שהבחור איחר לטיסה, קרופניק ראה עד כמה נתניה לא יודעת לכבוש, וניסה שוב. ראובן עטר היה שם, וכן התלהב. את המבחנים בנתניה שונפלד צלח. הוא חתם בקבוצה של אוסידון, ופתאום החל הבאזז.
מה שמעניין/מוזר במיוחד בסיפורו של שונפלד, הוא שקבוצות שלא רצו לגעת בו בחינם, פתאום הסכימו לשלם כסף טוב לנתניה עבור שירותיו. למה? אפילו קרונפניק לא יודע: "כל הקבוצות היו יכולות לקחת אותו. הכירו אותו. אף אחת לא רצתה". הפעם היו רוצות, גם מכבי וגם הפועל, ובנתניה מספרים על מלחמת מחירים שלא מביישת מכירה פומבית סוערת. בין כל מה שנראה כמו 'מכירת חיסול' במכבי נתניה, זו היתה פשוט עסקה משתלמת מדי מכדי לוותר עליה. מ-0 למיליונים תמורת חלוץ (עדיין) לא מוכח?
שוינפלד העדיף את האדומים. אז מה הפועל תל אביב, שרכשה אותו מנתניה, צפויה לקבל? "שחקן גדול מאוד, מצוין באוויר, וטכני ביחס למידות שלו", מספר אולסק על חברו לקבוצה בעבר. "יש לו גוף שלישראלים אין, ולדעתי הוא יסתדר טוב מאוד בליגה הזו".
עם הבחירה מספר 7, מכבי פתח תקוה בוחרת ב ראדה פריצה
כבר האט את צעדיו כאן בגלל פציעה, אבל אחד החלוצים הנהדרים שהגיעו לכאן עשה קאמבק זריז ליעד מאוד מפתיע. פריצה היה עבור מכבי תל אביב ליותר משחקן כדורגל, ואם תינוקות מכבי פתח תקוה ירוויחו כמה שיעורים, זה כבר שווה.
עם הבחירה מספר 8, מכבי תל אביב בוחרת ב אורלנדו סה
האיש שהגיע כדי להיות הפריצה של החלון הנוכחי, התחיל דווקא כמו זהבי - גול בבכורה, במשחק חוץ, בגביע, אחרי שנכנס כמחליף - אבל המשיך כמו ראדוניץ', עם פציעה. אם יבריא במהרה, יהיה מאוד מעניין לראות את הכישורים, לראות עד כמה חלוץ יכול לשדרג את המשחק של הצהובים, לראות האם יהיה מישהו שיכול לחלוק בנטל הכיבושים שנופל בעיקר על מספר 7 וכן, לראות האם ג'ורדי קרויף ידפוק בינגו אמיתי עם שחקן זר - לראשונה מאז חורף ינואר 2013.
עם הבחירה מספר 9, מכבי חיפה בוחרת ב רומאריו פירס
הקשר ורוני לוי נראו כמו סיפור הצלחה במכבי נתניה, ותמורת 100 אלף דולר פירס נחת בחיפה - בהחלט דיל משתלם לירוקים. יהיה מעניין לראות כיצד הברזילאי בן ה-27 וורמוט בן ה-30 ישקפו את "מהפכת" ה"צעירים" במועדון.
עם הבחירה מספר 10, הפועל רעננה בוחרת ב דיאן ראדוניץ'
נראה שלחיים סילבס יש סט כישורים שלא נעצר רק ביכולות אימון כדורגל אלא גם בשכנוע. ההגעה של החלוץ לרעננה לא מובנת מאליו, בעיקר נוכח הפרסום של יניב טוכמן בפודקאסט "הפודיום" של וואלה! ספורט, לפיו ראדוניץ' פספס ביום אחד מעבר למונפלייה הצרפתית. גם המשחק הראשון שלו במדים השחורים הוכיח שיש פה הרבה כדורגל, שרק פציעות ומחלה מנעו מאיתנו לראות.
11. נמניה ניקוליץ', הפועל תל אביב
12. אביחי ידין, הפועל תל אביב
13. וובה בראון, הפועל באר שבע
14. דמטריו באגה, הפועל חיפה
15. אוסטין אמוטו, קרית שמונה
16. ארסניו ולפורט, בית"ר ירושלים
17. חמזה בארי, הפועל תל אביב
18. לנרי קהינדה, הפועל עכו
19. אלון תורג'מן, הפועל תל אביב
20. יובל אבידור, בני סכנין