לנצח במשחקים בטניס זה מקצוע. אתה יכול להיות טניסאי בעל יכולות גבוהות ועדיין להפסיד כל הזמן אם אתה לא מצליח ללמוד איך לנצח במשחקים. יש כאלה שלומדים את הקטע מהר, לאחרים זה לוקח קצת יותר זמן. אחר כך, צריך ללמוד איך לשחק ולנצח במשחקים של הטוב מחמש מערכות וזה עולם אחר לגמרי, במיוחד במשחקים צמודים ומלאי מתח ועצבים. טניסאים כמו נובאק דג'וקוביץ' ועד לא מזמן רפאל נדאל עשו מזה אומנות. אפילו שחקנים פחות בכירים בסבב כמו ראדק סטפאנק למשל או לייטון יואיט הפורש עברו הרבה משחקים של הטוב מחמש מערכות ולמדו איך משחקים שם.
ה-6:4, 5:7, 7:6 (4), 4:6, 2:6 של אנדי מארי מול מילוש ראוניץ' בחצי הגמר באליפות אוסטרליה היה בדיוק זה. ניסיון במעמדים האלה, ידע איך להתמודד במצבי לחץ כאלה ובעיקר הרבה שכל שנצבר בראש במשך השנים. כנראה שלא סתם הבריטי מסמן למאמנת שלו אמילי מורסמו על הראש שלו כל הזמן כדי להראות ש"הכול בראש". הוא צודק. מארי לא שיחק את המשחק הכי טוב שלו, ראוניץ' היה יותר טוב ממנו מבחינת טניס נטו ברוב השלבים בארבע המערכות הראשונות והיה משחק מתוח וצמוד מאוד. היה נראה כאילו כל נקודה יכולה להכריע את המשחק, כל רבע טעות. מארי בחן את המצב, חיכה וידע שהמשחק הזה יוכרע על ידי מה שיקרה מאמצע המערכה הרביעית וצפונה. לשם, הוא הביא את שיא היכולת שלו ופתאום נראה רענן וטרי כשהתרוצץ מצוין מצד לצד, הגיע לכל כדור והצליח להחזיר כמעט כל פצצה של 230 קמ"ש מהסרב של הקנדי.
השלב בו מארי העלה את הרמה שלו ואת מידת הריכוז שלו היה בדיוק זה בו החלה הדעיכה של ראוניץ'. הקנדי שיחק נהדר, נראה מעולה לאורך כל הטורניר ועשה התקדמות משמעותית בפגרה האחרונה. תחת מאמנו החדש קרלוס מויה (השידוך נעשה באמצעות חברו של מויה, רפא נדאל), ראוניץ' סוף סוף דינמי ופחות מגושם. הוא זז טוב בהרבה מכפי שזז בעבר, התחיל להכות קצת בקהנד (למרות שבזמן לחץ הבקהנד עדיין לא שווה הרבה והוא יהיה חייב לשפר את זה), ויותר מכל דבר אחר, הוא התחיל לנצל את הנוכחות האדירה שלו כדי לעלות לרשת. נגד מארי הוא עלה לרשת 74 פעמים, עשה הרבה פעמים סרב-וולי ושיפר את הרגש בחלק הקדמי של המגרש. זה עוזר לו לקצר את הנקודות ולא להיגרר למשחק מהקו האחורי מול מכונות שיכולות לעמוד שם כל היום כמו מארי.
אחרי כל המחמאות לראוניץ', צריך גם להבין מה גרם לו להפסיד, או יותר נכון למארי לנצח. כן, אותה חוכמת משחק וניסיון במשחקים של הטוב מחמש מערכות. ראוניץ' התחיל לסבול מכאבים במערכה הרביעית ודעך ככל שהזמן התקדם. הוא נמצא בטופ כבר הרבה זמן, אבל לא בטופ של הטופ כמו מארי. הקנדי שיחק רק פעם אחת לפני כן בחצי גמר גרנד סלאם - בווימבלדון 2014 - וגם שם הפסיד בשלוש מערכות לרוג'ר פדרר. הניסיון במעמדים המלחיצים האלה חסר לו מאוד, בטח מול מי שהיה שם כל כך הרבה פעמים. בסיטואציה הזו בה מנצחים או מפסידים משחקים, מארי רקד על המגרש וראוניץ' סבל מכאבים ונראה כמו מי שעצבני ומתוסכל מעצמו על אותם כאבים ולכן מעניש את עצמו עוד יותר. זה בדיוק ההבדל בין מי שכבר ספורטאי וטניסאי גדול לבין מי שרוצה, ובהחלט יכול להיות כזה.
ראוניץ' אמר אחרי המשחק שהוא הרגיש מתוסכל כמו שלא היה מעולם בגלל הפציעה. ברור שזה מתסכל ונורא מבחינת ספורטאי, להגיע לרגע הגדול שלך ואז להיכנע לפציעה, אבל עובדה שלמארי זה לא קרה. גם לא לדג'וקוביץ' או לפדרר. זה קרה רק לראוניץ' חסר הניסיון במצבים האלה. הם יודעים להתמודד עם המתח האדיר הזה, לחלק כוחות ובעיקר לשחק רק כדי לנצח ולא כדי לשחק טוב יותר או יפה יותר מהיריב כשצריך. זה בדיוק מה שמארי עשה לראוניץ', שיהיה צריך ללמוד מזה.
אז מה הלאה? אנדי מארי עלה לגמר חמישי שלו במלבורן. חתיכת הישג. הוא עבר את אחד הטורנירים המוזרים ביותר שהיו לו אי פעם. הבריטי הגיע אליו כשהוא יודע שאשתו קים כורעת ללדת ואף נשמעו דיבורים מסביבתו ואפילו ממנו שאם זה יקרה במהלך הטורניר, הוא יפרוש ממנו ויעלה על המטוס הראשון בחזרה ללונדון. זה לא קרה, עדיין. אחר כך, אביה של אשתו - נייג'ל סירס - שהוא גם מאמנה של אנה איבנוביץ', התעלף במהלך המשחק של הסרבית מול מדיסון קיז. סירס חש ברע והתעלף על המעקה בתא של איבנוביץ', כשהוא מדמם וחסר הכרה. המשחק של איבנוביץ' הופסק ל-40 דקות, היא עצמה מיררה בבכי, כשבאותם רגעים ממש אנדי מארי שיחק מול ז'ואאו סוזה הפורטוגלי במגרש המקביל. לא היה לו מושג מה קורה, בעוד שלאמו ג'ודי ודאי היה. לאחר שניצח, הוא לא התראיין בכלל, אלא עלה על מונית עם אמא שלו והשניים נסעו לבית החולים כדי להיות עם סירס. אין ספק שזו סיטואציה לא נעימה וכזו שעלולה להשפיע על שחקן שנמצא במצבי לחץ גבוה כאלה.
אחר כך, וכמתוכנן יש לומר, אמו של מארי נסעה בחזרה לבריטניה כדי להתכונן לגביע הפדרציה. בת ארצו (בערך) ג'ו קונטה, הורידה ממנו קצת מהלחץ כשהגיעה לחצי הגמר בטורניר הנשים וקיבלה אף היא סיקור תקשורתי נרחב. אחיו של אנדי, ג'יימי, הגיע לגמר טורניר הזוגות בגרנד סלאם שלישי ברציפות והשניים הפכו לאחים הראשונים בעידן הפתוח שמגיעים לגמר גרנד סלאם באותו טורניר.
בתוך כל העניינים המעציבים או המשמחים האלה, ובגרנד סלאם האחרון בו הוא לא אבא, מחכה למארי ביום ראשון המשחק הכי קשה שיכול להיות. הטניסאי הטוב ביותר בעולם כיום ומי שצפוי להישאר כזה גם בשנים הקרובות, נובאק דג'וקוביץ', מחכה למארי בגמר אוסטרליה. בשלוש הפעמים האחרונות - כל אחת מהשנים האי זוגיות האחרונות, 2011, 2013 ו-2015 - מארי הפסיד לסרבי בגמר במלבורן. מאזן הראש בראש ביניהם עומד על 9:21 לטובת הג'וקר וזה כולל 10 מ-11 המפגשים האחרונים ביניהם. בשני תארי הגרנד סלאם בהם זכה - אליפות ארצות הברית ב-2012 ו-ווימבלדון 2013 - מארי ניצח בגמר את דג'וקוביץ'. אבל הוא גם הפסיד לו, ולא מעט כפי שצויין לעיל, כולל בארבעה משחקי גמר בגרנד סלאם. כלומר, הסרבי אחראי לאובדן של ארבעה תארים מבחינת מארי. זה המון.
אחרי הניצחון המרשים של מארי מול ראוניץ' בחצי הגמר, שמנע גמר בין שני "יץ'" ממדינות יוגוסלביה לשעבר (ראוניץ' ממוצא מונטנגרי), החלו לציין את המפתחות שלו לניצחון מול דג'וקוביץ'. בתקשורת הבריטית מופיעים טורים של טניסאי עבר כמו גרג רוזצקי ואחרים, בהם הם כותבים איך מארי יוכל לנצח את נולה. לא שהם לא עושים עבודת כתיבה, להפך. הטורים שלהם מרשימים, מעניינים וקולעים למטרה לשמם נכתבו. אבל ברור לגמרי שקל לכתוב ויהיה קשה מאוד לבצע. המדורג מספר אחת הוא פייבוריט ברור ומוחלט לגמר מול מארי, או כל בן אנוש אחר שיתייצב מולו שם, והכול תלוי בו קודם כל ולפני הכול. מארי יהיה חייב להביא לגמר את הפייטריות, החוכמה, הסבלנות והיכולות הפיזיות שהראה מול ראוניץ' ועל זה להוסיף עוד הרבה מאוד יכולת, תעוזה ויצירתיות. לדג'וקוביץ' יש תשובות ופתרונות כמעט לכל אספקט במשחק שלו, או של מישהו אחר, והוא לא יתפרק ויקרוס בסביבות המערכה הרביעית, אם מארי אכן יצליח לגרור אותו אליה. הסרבי גם מכיר אותו מצוין ואפשר להניח שיידע להוציא לו את הנשמה כמו שצריך.
לסיכום חשוב מאוד להדגיש ולציין דבר אחד: אנדי מארי הוא ווינר גדול. כל מי שכותב, אומר או מציין שמארי הוא "לוזר" כי הפסיד כבר ארבע פעמים בגמר באוסטרליה, הוא לא חכם במקרה הטוב וחצוף במקרה הרע. להגיע חמש פעמים לגמר באותו גרנד סלאם זו ווינריות טהורה ונערצת. גם לזכות בשני תארים ובמדליית זהב באולימפיאדה זה עוד מאותו החומר. לוזר זה אחד שעף במוקדמות או אורז את הפקלעך אחרי סיבוב אחד או שניים. לעבור שישה משחקים מתישים פיזית ומנטאלית בצורה מוצלחת ולהגיע למשחק הכי גדול שיש מול 15 אלף צופים ועוד מיליונים רבים ברחבי העולם זו לוזריות? סביר להניח שאלה שטוענים את זה הם ווינרים גדולים.
