בווידאו: הכל שטויות נפרדת מדיוויד בלאט
כשעיתונאי Yahoo אדריאן ווז'נרובסקי פרסם בשורת מחץ בטוויטר את דבר פיטוריו של דיוויד בלאט, אטורה מסינה ישב מול המחשב ורק רצה לוודא שהוא לא הוזה. "רעננתי את העמוד כמה וכמה פעמים לפני שהפנמתי שזה אמיתי. בהתחלה לא האמנתי. להגיד שהייתי מופתע? מופתע זה אנדרסטייטמנט", הוא אומר בשיחה עם וואלה! ספורט, יומיים וחצי לפני שימריא יחד עם סן אנטוניו לאוהיו כדי לפגוש את קליבלנד, האחראית לדפיקות הלב המואצות. המשחק, אגב, נגמר בניצחון של הקאבס, אבל השורה התחתונה נותרה בעינה.
בשבוע האחרון גם צוות האימון של סן אנטוניו הצטרף למצעד המבקרים של קליבלנד. גרג פופוביץ' דאג להביע את דעתו בדרכו הייחודית, כשאחרי תבוסה שהספרס חטפו מגולדן סטייט, השמיע עקיצה מבריקה ואמר לעיתונאים כי "מזל שהג'נרל מנג'ר לא היה בחדר ההלבשה שלנו בסיום. עוד היו עלולים לפטר אותי". גם מסינה, מכר ויריב של בלאט במשך שנים ארוכות, שותף לקו הזה, ולא מהסס לבקר את הצעד של קליבלנד.
"יכול להיות שהקאבס עוד לא ארגון ידידותי מספיק עבור מי שאינו אמריקאי", הוא אומר. "יש קבוצות ב-NBA, וסן אנטוניו בראשן, שפתוחות הרבה יותר לרעיונות והשפעות בינלאומיות. אם בלאט היה מאמן באחת הקבוצות האלה, יכול להיות שהוא היה נטמע יותר בקלות. תראה, יש לו שורשים אמריקאיים. הוא גדל כאן. אני, למשל, תמיד ראיתי בו מאמן אמריקאי שבנה את עצמו באירופה. הוא גדל על פיט קאריל, הוא למד פה בקולג', הוא מכיר את הכדורסל. ועדיין התייחסו אליו בחשדנות. אבל אני חושב שהמקרה שלו לא בהכרח מייצג. ה-NBA מוכנה למאמן מאירופה. אולי קליבלנד לא".
אז במבט לאחור, הבחירה של בלאט הייתה טעות? אולי היה עדיף לו להזניק בה את קריירת ה-NBA בקבוצה אחרת, פתוחה יותר, כמו שאתה מתאר?
"ממש לא. אם הוא היה מסרב להצעה, הוא לא היה סולח לעצמו לעולם. בסופו של דבר אי אפשר להיות כל כך פיקים, בטח לא כשמונחת בפניך הזדמנות כזו. גם אני, ואני חושב שכל אחד, היה הולך על זה. יש דברים שאי אפשר לחזות מראש".
מסינה ובלאט הם שותפי גורל. הם נולדו בהפרש של ארבעה חודשים, פיתחו קשרי חברות וסומנו יחדיו כשני החשודים המיידים להעביר את קריירת האימון שלהם מהיבשת הישנה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - בלאט בזכות הרקע האמריקאי שלו, ומסינה בזכות הקשרים שטווה לאורך השנים והידענות הגדולה בכל הקשור לכדורסל האמריקאי. המפגש האחרון ביניהם באירופה, בו טייריס רייס קלע סל ניצחון בפיינל פור ונעץ פגיון בלבה של צסק"א המסוכסכת, נחרת בזיכרון של שניהם. אצל האחד בתור זיכרון מתוק, אצל השני בתור חוויה טראומתית. זמן קצר לאחר מכן, שניהם העתיקו את חייהם לארצות הברית. ומאז הם עוקבים אחד אחרי השני מרחוק, בוחנים, מציצים. מסינה אמר פעם שבלאט "הוא מקרה מבחן" עבורו. היום, אחרי שבלאט כבר לא בתפקידו, הוא פורש את האבחנות שלו בזהירות, בורר את מילותיו בקפידה בל ייתפס בלשונו. כזה הוא, פוליטיקאי משופשף. או לפחות מנסה להיות כזה.
"אני לא יודע בדיוק איך ולמה כל זה קרה בקליבלנד. הייתי רחוק מההתרחשויות וקשה לבחון את הדברים מבחוץ. אגיד רק דבר אחד - אם אתה משקיע הרבה כסף ורוצה להצליח, כדאי שתלמד מאנשים שעשו זאת לפניך. סן אנטוניו מצליחה כבר 20 שנה ואין סודות, המתכון מאוד ברור - השחקנים משחקים, המאמנים מאמנים וההנהלה מנהלת. אצלנו זה עבד לא רע, בלשון המעטה, אז למה שזה לא יעבוד במקום אחר? בקליבלנד יודעים בדיוק מה השתבש. אני לא רוצה להגיד דברים שאתחרט עליהם, אבל באופן כללי, תמיד טוב ללמוד ממודלים אחרים. יכול להיות שבמקרה הזה לא חשבו על זה מספיק. בכל מקרה, אסור לבלאט להתייאש".
עבדת בלייקרס בתור יועץ, ככה שכן ראית מקרוב תופעה שיש בה אלמנטים דומים. הרי גם לקובי בריאנט יש כוח עצום בתוך הלייקרס, קצת כמו לברון בקאבס. אולי זה חלק מהמציאות ב-NBA. השחקנים גדולים מכל דבר אחר. כל מי שעובד בתור מאמן בליגה הזו צריך לקחת את זה בחשבון.
"אני לא חושב שצריך להשוות בין שני המקרים. קובי זה קובי ולברון זה לברון. שניהם הרוויחו את המעמד שלהם בצדק. זה לא קרה סתם כך ביום בהיר. אין לי ביקורת כלפי אף אחד מהם. אני רק אומר שיש ארגונים שדברים די מצליחים להם, ואולי אפשר ללמוד מהם דבר או שניים".
אם בתחילת דרכו ב-NBA מסינה הרגיש כמעט כמו אורח, כעת, בשנתו השנייה כעוזר בכיר בסן אנטוניו, הוא כבר אחד מהחבר'ה. השאיפה הטבעית להשתדרג מעוזר בספרס למאמן ראשי באחת מקבוצות הליגה כבר נמצאת מעל פני השטח. לצד גרג פופוביץ', ששולח זרועות לכל ארצות הברית, אין באמת ברירה אחרת. בקיץ שעבר הוזכר כאחד המועמדים למשרת המאמן הראשי באוקלהומה סיטי, שבחרה לבסוף בבילי דונובן; לפני שני קיצים קיבל הצעה קונקרטית מברוקלין; ולאחרונה הנטס, שנמצאת בבעלותו של מיכאיל פרוחורוב, לו היכרות קרובה עם מסינה, שוב התעניינו. מסינה מגשש את דרכו לפסגה. בקיץ שעבר אף דחק את העוזר הבכיר ביותר בצוות, ג'ים בוילן, לעמדה משנית, מה שגרם לו לעזוב לשיקגו.
ניכר שתקדים בלאט קצת מרתיע אותו, או לכל הפחות גורם לו למחשבות מחודשות על השדרוג שהוא עתיד לבצע בקריירה. הספקנות האמריקאית המובנית כלפי כל גורם חיצוני ניכרת היטב גם ב-NBA החדשה, זו שמאמצת לחיקה יותר ויותר השפעות מבחוץ. "אני בטוח שיש קבוצות שהדברים בהן מתנהלים קצת אחרת", הוא אומר. "הספרס, למשל, הוא ארגון שפתוח לשאר העולם בצורה אבסולוטית. צריך רק לראות כמה שחקנים אירופיים עברו והתפתחו כאן כדי להבין שאין באמת חשש בליגה מהשפעות זרות. הרבה קבוצות לקחו את המודל שלנו ויישמו אותו במידה מסוימת. אני עוד לא חושב על היום בו אהפוך למאמן ראשי, אבל כשהיום הזה יגיע, אני מניח שזה יהיה אחד השיקולים בבחירה שלי".
השהות לצד פופוביץ' מוציאה ממנו תכונות שלא הורגלנו לראות כשהיה באירופה. המבטים חמורי הסבר והנוקשות שאפיינה אותו בשנים הגדולות בצסק"א מתחלפת לעתים קרובות בגיחוכים וצחקוקים עם המאמן הוותיק מאחורי הקווים. בשבוע שעבר תועד פופוביץ' פונה למסינה במהלך משחק בניסיון לאתגר את פני הפוקר שלו. "תשמח, אנחנו הולכים לטורונטו (לאמן יחד את נבחרת המערב באולסטאר, י.א), נאכל שם פסטה טובה", פופוביץ' אומר לו, ומסינה המבודח מגניב חיוך רחב.
"בטח תופתע לשמוע, אבל אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי מפופ זה לקחת את העבודה שלנו בפרופורציות הנכונות", הוא מסביר. "פופ גאון כדורסל וגאון ניהולי, אני לומד כל יום משהו אחר, אבל זה אחד הדברים הכי חשובים - הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ולא מתייחס לכדורסל כאל חיים ומוות. הגישה שלו עוזרת לי להסתכל על זה בצורה נכונה יותר ולהשיל מעצמי את הרצינות שאולי אפיינה אותי פעם. בגלל זה אני נראה קליל יותר".
אתה נמצא כבר הרבה שנים בעסק, עבדת לצד הרבה מאמנים. מה מייחד אותו? מה הופך אותו למאמן כל כך טוב?
"בכל פעם אני מתרשם ממשהו אחר. בתקופה האחרונה אני יותר ויותר מעריך את הצורה שבה הוא גורם לכולם בתוך הארגון להרגיש חשובים. יש לו דרך מיוחדת לערב את כל העוזרים שלו ולתת לכל השחקנים שלו שהם חלק מכל מה שקורה. יש לו יחסי אנוש מצוינים עם כולם, לא רק הכוכבים. זה בין היתר מה שהופך את סן אנטוניו לקבוצה כל כך מגובשת ומחוברת".
אנחנו מנהלים את השיחה הזו שלושה ימים אחרי שגולדן סטייט סיפקה מפגן כוח מול הספרס, שסומנה כיריבה העיקרית, אולי היחידה שלה, בדרך לאליפות. על אף העובדה שטים דאנקן נעדר, הספרס לקחו את ההפסד די קשה. מסינה מרצין כשהוא נזכר בתבוסה. "גולדן סטייט פיצחה איזה קוד שעדיין לא לגמרי הבנו אותו", מסינה מודה. "יש בינינו פערים גדולים, והם נתנו לנו חתיכת בעיטה בתחת. אבל זה לא אומר שהסיפור הזה כבר גמור. למפגש הבא איתם כבר נבוא מוכנים יותר, מגובשים יותר לגבי מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לנצח אותם. נצטרך לכבוד קשה כדי לסגור את הפער, אבל זה אפשרי".
כעת הוא ניצב בפני אתגר מסוג אחר לגמרי: כמעט 20 שנה אחרי שסיים את תפקידו כמאמן נבחרת איטליה, הוא חוזר לאותה עמדה, בניסיון להחזיר את האזורי לפסגת אירופה. מסינה מאשר את הדיווחים לפיהם יאמן את נבחרת בטורניר הקדם אולימפי בלבד, וכי בשלב ראשון לא יקבל על כך אפילו תשלום סמלי. עבור מאמן במעמדו זה נשמע גרוטסקי ותלוש לחלוטין מהמציאות, אבל לטענתו הוא זה שביקש לעבוד בחינם.
"תעשה את החשבון בעצמך - אם סן אנטוניו מגיעה לגמר ה-NBA, יש לי פחות או יותר שבוע לעבוד עם הנבחרת לפני הטורניר. אחר כך הטורניר עצמו הוא עוד כמה ימים. בסך הכל שבועיים. לא רציתי לקבל כסף על כל כך מעט זמן. ברור שאם נעפיל למשחקים האולימפיים ואמשיך לאמן אקבל משהו, אבל אם לא, זה גם בסדר. אני רוצה לעזור לכדורסל האיטלקי לחזור למקום הטבעי שלו".
באיטליה רואים במסינה כמעט משיח, ונראה שהוא נהנה מהסיטואציה החדשה-ישנה. כשעזב את אירופה אחרי הפיאסקו בצסק"א מוסקבה, מעמדו היה בשפל. השחקנים יצאו נגדו, ראשי הקבוצה הרוסית ביקרו אותו ותדמית הקוסם החלה להיסדק. עכשיו הוא שוב מוערך, שוב מחוזר. בארצות הברית, וגם באירופה. חכו שימונה למאמן ראשי ב-NBA.