חלוץ של פעם ביובל: רומאריו חוגג 50

בלילה הוא לא אהב לישון אלא לבלות, גם קרויף לא הצליח לחנך אותו, אבל על המגרש הוא נתן הכול, הבקיע בלי סוף וקיים הבטחה לעם הברזילאי. רומאריו בן 50, ומדור היה היה מצדיע לחלוץ שאהב לעשות רק דבר אחד יותר מלחגוג מחוץ למגרש: לשים את הכדור ברשת

  • רומאריו
קטן עם לב ענק. רומאריו בימי השיא (צילום: GettyImages)

"לכבוש שערים זה חמצן עבורי. אני לא חושב על כלום, פשוט שם את הכדור ברשת", אמר פעם רומאריו בשיחה עם סלבה ברזילאי. כדורגל מעולם לא היה מקצוע עבורו, אלא דרך חיים. לישון בבוקר, להבקיע בערב ולבלות בלילה – זה כל מה שרומאריו רצה לעשות. אם צריך לבחור את השחקן הברזילאי ביותר בהיסטוריה מבחינת האופי הטהור, הוא יהיה בין המועמדים המובילים, לצד גרינצ'ה ורונאלדיניו. הוא רק רצה להנות, ועל הדרך גרם הנאה עצומה לכל מי שצפה בביצועיו.

מבחינת הנתונים הפיזיים, רומאריו לא היה אתלט בלשון המעטה, וגם לא שאף להיות. כאשר היה בן 13, ואשקו דה גאמה סירבה לקבל אותו לאקדמיה בגלל שסברה כי הוא נמוך מדי, בניגוד לדעתו של מאמן הנוער ווילסון. אז ווילסון התפטר, הלך לעבוד באולאריה השכונתית הקטנה, ולקח את הילד איתו. רומאריו קרע רשתות, ובחלוף שנתיים הפנימה ואשקו את גודל הטעות ותיקנה אותה. הכינוי "קטנצ'יק" הודבק לו בשלב מוקדם מאוד, אבל גובה של 167 סנטימטרים מעולם לא הפריע לו. נהפוך הוא – איש לא יכול היה להתחרות בזריזותו המופלאה, ורומאריו ידע להתגנב למקום הנכון בזמן הנכון.

עוד בוואלה!

"לא רציתי לטפל בבעיות, אבל היום יש לי עבודה": העמותה שעושה שינוי

לכתבה המלאה
הפגיז בכל מקום אפשרי. רומאריו במדי ברצלונה נגד מנצ'סטר יונייטד (צילום: GettyImages, Chris Cole)

מתעלה על דינמיט

לקבוצה הבוגרת של ואשקו קודם רומאריו רק בגיל 19, אך מיד מצא את מקומו וזומן לנבחרת הצעירה ממנה נזרק במהרה. לטענת המאמן ז'ילסון נונייס, הוא נאלץ לנפות את הכוכב הצעיר אחרי שהתרוצץ במסדרונות המלון שיכור ועירום. מנגד, קיימת גרסה עסיסית לא פחות לפיה אשתו של המאמן התאהבה ברומאריו, וההחלטה נדרשה על מנת להמציא את נישואיו. תאמינו למה שאתם רוצים.

רוברטו דינמיט, גדול הכובשים של ואשקו בכל הזמנים, כיכב אז במלוא הדרו, ולכן רומאריו שולב לא פעם בעמדה נסוגה יותר, תוך שהוא מכדרר בקישור. למרות זאת, הוא עקף מספר הכיבושים את המנטור כבר בעונתו השניה, והוכתר ב-1986 למלך השערים בליגה של ריו. ב-1987 הוא שיחזר את ההישג עם 16 כיבושים והצעיד את ואשקו לאליפות ריו על חשבון פלאמנגו של בבטו. ב-1988 זכתה ואשקו שוב בתואר, בעוד הכוכב העולה הגיע גם לנבחרת והפך לשם דבר בכדורגל העולמי בזכות הופעותיו המרהיבות במשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. שבעה שערים היו לו בשישה משחקים, והוא היה השחקן המצטיין בטורניר בפער עצום, על אף שברית המועצות גברה על ברזיל בגמר.

השער המדהים מול סטיאווה

איינדהובן, שזכתה באותה שנה בגביע האלופות, היתה נחושה להביא את היהלום החדש להולנד. המאמן חוס הידינק טס בעצמו לברזיל, עם המנהל הספורטיבי של המועדון, ובתום משא ומתן ארוך ומפרך הצליח להחתים את החלוץ בן ה-22. הברזילאי לא ציפה למזג האוויר הקר באירופה, ובמשחקו הראשון נאלץ הידינק להחליפו אחרי 30 דקות כי רומאריו פשוט קפא על המגרש, תרתי משמע. בהנהלת המועדון היו שלא אהבו את סגנון החיים של הרכש החדש ואת נטייתו להחמיץ אימונים, אך המאמן הגן עליו ואיפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו מחוץ למגרש.

"רומאריו הוא השחקן המעניין ביותר שאימנתי בחיי", נזכר בדיעבד הידינק, "אם הוא ראה שאני מודאג לפני משחק, הוא היה ניגש אלי ומבטיח לכבוש ולנצח. והוא כמעט תמיד צדק". 19 שערי ליגה היו לברזילאי בעונתו הראשונה, ואיינדהובן זכתה באליפות אחרי מאבק מותח מול איאקס. גם בעונתו השניה הוכתר הברזילאי למלך השערים עם 23 כיבושים, גם אם הפעם היתה זו היריבה מאמסטרדם שסיימה ראשונה, אבל לשיאו הוא הגיע במשחק הכביר מול סטיאווה בוקרשט בגביע האלופות.

היה זה ב-1 בנובמבר 1989, וסטיאווה, שניצחה 0:1 במשחק הראשון ברומניה, עלתה ליתרון מהיר בגומלין. מאז, ההצגה עברה לרומאריו, שכבש פעמיים תוך שלוש דקות בתחילת המחצית השניה, והשלים שלושער במצבע עוצר נשימה שהכניס את כולם לאקסטזה מוחלטת. ההטעיה שהשכיבה במקביל את השוער והבלם זכורה בהולנד עד היום. "רומאריו הוא גאון, אבל שער כזה אפילו גאונים לא מסוגלים להבקיע", אמר השוער האנס ואן ברויקלן.

"אי אפשר היה לכעוס עליו"

גם בובי רובסון האנגלי, שהחליף את הידינק ב-1990 וזכה בשתי אליפויות רצופות, זכר החוויות עם רומאריו עד יומו האחרון. הוא הגדיר אותו כ"דג טרופי" והדגיש: "לא ניתן היה לשלוט בחייו הפרטיים. הוא בילה עד אור הבוקר וישן עד סמוך לשריקת הפתיחה של המשחק. באימונים הוא היה עצלן באופן יוצא דופן, אבל תמיד הייתי צריך לכלול אותו בהרכב. אימנתי שחקנים נהדרים רבים, אבל רומאריו היה מפלנטה אחרת. היתה לו סיומת נדירה. אי אפשר היה לכעוס עליו לאורך זמן, כי היו לו פני מלאך ואישיות כובשת".

בתקשורת ידעו הכול על הבילויים של הברזילאי, אך לא דיווחו על כך יתר על המידה. בדיעבד, התפרסם בהולנד סיפור ביזארי שסופר בעילום שם על ידי כתב שהוער באמצע הלילה במלון על ידי רומאריו. החלוץ עמד בדלת עם שתי צעירות, דרש מהעיתונאי ההמום לעזוב והשתלט על החדר. רוצים להאמין? זכותכם. בהולנד בהחלט מאמינים. חמש שנים בילה רומאריו באיינדהובן, וסיים עם 127 שערים ב-142 משחקים. "אלוהים ברא אותי כדי לשמח אנשים עם שערים", הוא אמר פעם. את יוהאן קרויף הוא הלהיב בהחלט, ובקיץ 1993 החתימה אותו ברצלונה תמורת 450 מיליון פזטות, שהם פחות מ-3 מיליון יורו בחישוב עדכני. מחיר מציאה זה אנדרסטייטמנט.

אפילו הוא נאלץ להיכנע לתאוות הבילויים של החלוץ שלו. יוהאן קרויף (צילום: GettyImages, Shaun Boterill)

השלושער המיתולוגי מול ריאל

"הלילה הוא החבר הכי טוב שלי. כשאני יוצא לבלות אני מאושר, וכשאני מאושר אני מבקיע שערים", הצהיר רומאריו בקטלוניה, אבל קרויף רצה לחנך אותו. הוא התחיל לקנוס את הברזילאי על איחורים לאימונים. "לא אכפת לי מקנסות. אני הולך לזכות בגביע העולם ולשלם להם מהבונוסים שאקבל על כך", הצהיר החלוץ הברזילאי. זו היתה המטרה האמיתית לשמה הגיע לקאמפ נואו – לשכנע את המאמן הנוקשה קרלוס אלברטו פריירה לבנות עליו במונדיאל בארצות הברית. ב-1990, צפה רומאריו מהספסל בעוד סלסאו הודחו בשמינית הגמר בידי ארגנטינה. הפעם הוא רצה תפקיד מרכזי בהצגה כדי לסיים את הבצורת בת 24 השנה.

1993/94 זכורה בקטלוניה כעונה של רומאריו. עם או בלי קנסות, הוא התאקלם במהירות שיא, נהנה מחיי הלילה בברצלונה והפציץ 30 שערים ב-33 משחקי ליגה. השיא היה ב-8 בינואר, עם שלושער ב-0:5 המיתולוגי על ריאל מדריד. השער הראשון, כאשר הברזילאי קיבל כדור מפפ גווארדיולה, עבר בתנועה אחת את הבלם רפאל אלקורטה כאילו לא היה קיים והכניע באלגנטיות את פאקו בויו, נכנס באופן מיידי לפנתיאון. היתה זו יצירת אמנות של ממש.

הבטיח לזכות בגביע העולם – וקיים

בסופו של דבר, זכתה ברצלונה באליפות דרמטית במיוחד במחזור הסיום, בזכות החמצת הפנדל המפורסמת של לה קורוניה נגד ולנסיה, אך הובסה 4:0 על ידי מילאן בגמר ליגת האלופות. מבחינת רומאריו, ההצלחה והכשלון היו בסך הכל הכנה לדבר האמיתי. במשך תקופה ארוכה היו לו יחסים קשים מאוד עם קרלוס אלברטו, שסירב לזמנו למשחקים רבים במוקדמות, וזרק אותו למערכה רק במחזור האחרון והקריטי נגד אורוגוואי. "אני הולך לחסל אותם", הצהיר הסקורר והבקיע צמד ב-0:2. "אלוהים שלח את רומאריו למרקאנה", קבע המאמן, ואחרי העונה הפנטסטית בקאמפ נואו לא נותרה לו ברירה אלא להמר על הגאון הסורר.

כדי להשגיח עליו במהלך הטורניר, שובץ רומאריו לחדר עם הקפטן דונגה, אבל זה לא עזר. הוא עדיין בילה בכל הזדמנות. זה לא הפריע לו לקיים את ההבטחה ולסחוף את סלסאו למדליות הזהב. הוא הבקיע בכל המשחקים בשלב הבתים מול רוסיה, קמרון ושבדיה, מצא את הרשת ב-2:3 המרתק על הולנד ברבע הגמר, ואז נגח פנימה 10 דקות לסיום חצי הגמר נגד השבדים. כן, המיקום המופלא של "הקטנצ'יק" ברחבה איפשר לו לכבוש לא פעם גם בראשו. בגמר המאופס נגד איטליה זה לא הלך, אבל רומאריו דייק בדו קרב הפנדלים בתום 120 הדקות, ונישק את הגביע.

שליטה בכדור וחוש מיקום מופלא. רומאריו ב-1994 (צילום: GettyImages, Michael Kunkel)

תמונתו של זגאלו על תא השירותים

אחר הנשיקה הזו, מחויבותו לכדורגל האירופי נעלמה כלא היתה. ברצלונה כבר לא ממש עניינה אותו. זו הסיבה המרכזית בגללה לא נכלל רומאריו ברשימת הכוכבים הגדולים בכל הזמנים, היתה לו עונה גדולה בלבד בליגה בכירה ביבשת הישנה. את עונת 1994/95 הוא פתח ללא חשק, ובהזדמנות אחת אפילו ברח לברזיל במטוס פרטי באמצע משחק ידידות כדי לרקוד על החוף בריו. קרויף הגיב בזעם. "אני מוכן לקבל משחקני רק מאמץ מקסימלי. אם רומאריו לא מרוצה אצלנו ורוצה לחזור למולדתו, אז שיחזור. הוא לא מעניין אותי יותר", אמר המאמן ההולנדי שמאס בכוכבו. וכך, בינואר 1995, שב רומאריו לפלאמנגו. גם ההרפתקה המחודשת בספרד, בוולנסיה שהחתימה אותו ב-1996, היתה קצרה והסתיימה רע. הוא הסתכסך הן עם לואיס אראגונס והן עם קלאודיו ראניירי, לא השקיע כלל באימונים, ובמועדון שמחו לראות את גבו.

רומאריו באמת רצה לשחק שוב על אדמת אירופה רק במונדיאל 1998 בצרפת, והחלום הזה התרסק לרסיסים כאשר המאמן מריו זגאלו ועוזרו זיקו החליטו לנפותו ברגע האחרון מהסגל, מסיבות רפואיות לכאורה. החלוץ פרץ בבכי במסיבת העיתונאים אחרי ההחלטה, והסכסוך סיפק אינספור כותרות. "אני לא אשם שאנשים מסוימים נולדו לוזרים", האשים רומאריו את זיקו, ברמז עבה לפיאסקו של ברזיל ב-1982 וב-1986. לאחר מכן, הוא ביקש לצייר את תמונותיהם של השניים על דלתות חדרי השירותים בפאב שבבעלותו בריו, ואף נתבע על כך בבית המשפט.

הלך לפוליטיקה, אבל לעולם לא יזנח את האהבה למשחק. רומאריו ב-2013 (צילום: GettyImages, Buda Mendez)

כדי לספר על כל מעלליו בברזיל, לא תספיק כתבה אחת. דרוש ספר, ובו פירוט כל השערים בדרך לציון אלף הכיבושים – נתון ממש לא רשמי שלוקח בחשבון משחקי נוער ומשחקי ידידות זניחים. כמו פלה, הרשית רומאריו את השער המתוקשר דווקא בפנדל ב-20 במאי 2007, במהלך הקדנציה הרביעית שלו במדי ואשקו דה גאמה, והוא בן 41. זמן קצר לאחר מכן, הוא תלה את הנעליים.

והנה לכם התפנית הגדולה. בשנים האחרונות המתמן רומאריו, השאיר את הבילויים מאחור והפך לפוליטיקאי מוערך מאוד בפרלמנט. "יש לי מספיק כסף, ולכן אני לא צריך לגנוב", הוא אמר במסגרת קמפיין הבחירות, וקיבל מספר שיא של קולות אי פעם בריו דה ז'ניירו. מחר הוא חוגג את יום הולדתו ה-50, וזה הזמן לומר: מזל טוב, סנאטור רומאריו!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully