אחד הדברים המתסכלים ביותר במקום עבודה, לאו דווקא במועדון כדורגל, הוא לשמש פיון קטן וחסר אונים במאבקי כוח פוליטיים בין איתנים. זה הגורל האומלל שייעד ז'וזה מוריניו לאנטוניו אדאן לפני שלוש שנים.
עד אז היה השוער, שצמח באקדמיה של ריאל מדריד, אדם מאושר. הוא העריץ את איקר קסיאס, המבוגר ממנו בשש שנים, הערצה כמעט עיוורת והרגיש בר מזל להתאמן לצידו וללמוד ממנו. הוא גם היה אסיר תודה למאמן הפורטוגלי שקידם אותו לקבוצה הראשונה ב-2010 והעניק לו מספר הופעות בהרכב במשחקים חסרי חשיבות. אחרי פרישתו של ייז'י דודק הפולני בקיץ 2011, הפך אדאן באופן רשמי לשוער המשנה של הבלאנקוס, ושידר אופטימיות. "אני מקווה להישאר פה לשנים ארוכות, ואולי בעתיד אהיה השוער הראשון. אני יודע שאיקר נמצא כאן, אבל אולי בכל זאת גם היום שלי יגיע", הוא אמר כאשר היה כבר בן 24. זה לא דבר של מה בכך להשלים עם התפקיד המשני בגיל הזה, אולם אדאן הצהיר: "העצה הטובה ביותר שקסיאס נתן לי היא שהעבודה הקשה תמיד משתלמת בסוף". ובכן, היא לא השתלמה.
בסוף דצמבר 2012, כאשר המתח בין מוריניו לקסיאס שבר שיאים, החליט הפורטוגלי לנצל את אדאן לצרכיו. הוא זרק אותו להרכב במשחק החוץ מול מלאגה, והסביר: "זו החלטה מקצועית. כמאמן, אני צריך לבחור את השחקנים הטובים ביותר, ונכון לעכשיו אדאן עדיף על איקר". ריאל הפסידה 3:2, והשוער המסכן עמד בקו האש, על אף שהשערים שספג לא היו באשמתו. מה הרבה היתה התדהמה כאשר גם במשחק הראשון של 2014, מול ריאל סוסיאדד בברנבאו, המשיך מוריניו לבחור באדאן. ביציעים קיבלו אותו בשריקות בוז, וכבר בדקה החמישית הוא שגה בהרחקת כדור, הכשיל את קרלוס ולה וספג כרטיס אדום. הגורל החזיר את איקר אל בין הקורות, והרגע הזה שינה הכל מבחינת אדאן.
משוער משנה מוערך ואהוב, בשרה מבשרה של ריאל, הוא הפך לדמות שנואה בקרב אוהדים רבים. היחסים הנהדרים עם קסיאס נהרסו ללא תקנה. התקשורת האכזרית הפכה אותו לבדיחה של ממש, והוא סומן על לא עוול בכפו כמי שלקח צד במאבק בין המאמן לכוכב. ואם זה לא מספיק, הרי שמוריניו לא נתן לו גיבוי מקצועי. כאשר איקר נפצע שבועות ספורים מאוחר יותר, בחר המאמן להחתים את דייגו לופס במקומו, והוריד את אדאן בסדר העדיפויות. "חבל שלא עשיתי זאת קודם", הצהיר מוריניו. השבחים שחלק הפורטוגלי לחניכו זמן קצר קודם לכן התבררו כמילים ריקות. כל החלומות נגוזו בבת אחת.
השוער עצמו שמר על פאסון בתגובותיו לתקשורת, אבל המשפחה היתה פחות דיפלומטית. בפברואר 2013 אמר דודו של אדאן: "אנטוניו הרוס. אני מדבר איתו המון, והוא במצב קשה מאוד. כולנו כועסים מאוד על מוריניו על מה שעשה. הוא גרם לנזק בלתי הפיך".
ואכן, את הנזקים לא ניתן היה לתקן. המוניטין של אדאן נפגע, וגם עזיבתו של מוריניו לא שינתה דבר. השוער שמר על תקווה קלושה במהלך הקיץ, אבל קרלו אנצ'לוטי הבהיר לו חד משמעית כי אין לו סיכוי במאבק מול קסיאס ולופס. בספטמבר 2013, אחרי תום חלון ההעברות, ביטל אדאן את חוזהו בהסכמה הדדית עם המועדון ופירסם מכתב פרידה. "בגיל 26, עתידי עוד לפניי, ואני מאמין שהפרק החשוב בקריירה עוד יגיע", הצהיר השוער, הודה לכל אנשי ריאל ואיחל להם הצלחה.
המכה המורלית היתה כה קשה שאדאן התקשה למצוא מקום עבודה אפילו כשחקן חופשי. המגעים עם ראיו וייקאנו לא צלחו, ולבסוף הוא בחר להתרחק כמה שיותר. סרדיניה היתה היעד, וקליארי החתימה אותו לתקופת נסיון של תשעה חודשים. בפועל, ההרפתקה נמשכה רק חודשיים. תבוסה 4:1 ליובנטוס גרמה לכך שצוות האימון האיטלקי לא ספר אותו יותר, ואדאן עזב את קליארי אחרי שני משחקים בלבד.
ואולם, למרות כל הצרות, אדאן היה ונשאר שוער טוב. אולי הוא לא יגיע לעולם לרמה של קסיאס בשיאו, אך יהיה מגוחך לדרוש זאת ממנו. בקבוצה קצת פחות זוהרת, ועם שקט תעשייתי, הוא היה צריך לקחת את ההזדמנות ולהתפתח. בטיס הבינה זאת, ומאז אף אחד לא מצטער על כך. אדאן הצטרף לאנדלוסים בינואר 2014, כאשר מצבם בתחתית היה אנוש, ולא הציל אותם מירידה, אבל הותיר רושם נהדר, ומעמדו התחזק. אשתקד, הוא היה אחד הכוכבים הבולטים בעליה לליגה הבכירה מהמקום הראשון, ובקיץ הוארך חוזהו עד 2019, עם סעיף יציאה של כ-8 מיליון יורו.
זהו סכום לא מבוטל, אבל בחלון ההעברות הנוכחי דווח כי מספר קבוצות מהפרמייר-ליג, ובראשן אסטון וילה, שוקלות ברצינות להציע את הסכום הנדרש עבור הספרדי. בעונתו המלאה הראשונה בליגה הבכירה כשוער הרככ, מגלה אדאן יכולת יציבה וכושר מנהיגות. אם לא סופרים את הביקורים בסנטיאגו ברנבאו ובקאמפ נואו, הוא ספג רק 19 שערים ב-18 משחקים, ויש לו חלק עצום בכל שבטיס מדורגת מעל הקו האדום.
החזרה המרגשת למגרשה של ריאל הסתיימה אמנם בתבוסה 5:0 במחזור השני, אבל במפגש מול ברצלונה עלה אדאן לכותרות מסיבות אחרות. אחרי חצי שעה נהדרת מול הקטלונים, נשרק פנדל הזוי לחובתם כאשר השוער זינק לכדור גובה, הדף אותו והתנגש בליאו מסי שניסה להקדימו. ניימאר החמיץ את הבעיטה, אבל הבלם הגרמני הייקו וסטרמן כבש שער עצמי בנסיון השתלטעל הריבאונד, והאנדלוסים התפרקו בדרך לתבוסה 4:0. בצעד חריג למדי, ההתאחדות אפילו ביטלה את הכרטיס הצהוב הביזארי שנשלף לאדאן, ובכך הודתה בטעות השיפוט הקשה.
לבטיס אין מזל מול הגדולות, ואתמול היא קופחה שוב, במשחק הביתי מול ריאל שכבשה שער שיוויון כאשר חמישה משחקניה היו בעמדת נבדל. טעות הקוון מנעה מאדאן לשמור על רשת נקיה במשחק שביעי העונה, אבל מעבר לכך היה זה ערב חלומי מבחינתו. השוער היה השחקן המצטיין על הדשא בפער ניכר, וביצע מספר הצלות מרשימות במיוחד במחצית השניה כאשר קארים בנזמה וחאמס רודריגס כבר דימיינו את הכדורים שלהם עושים את דרכם פנימה.
זכרונות זיזו מ-1995
זו לא בדיוק נקמה, כי מוריניו מזמן לא שם (הוא עסוק בשליחת מכתבי אהבה למנצ'סטר יונייטד), ואפילו קסיאס כבר בפורטו, אבל אדאן כבר מזמן לא בדיחה. הוא אחד השוערים הטובים בליגה, ומאמנו לשעבר פפה מל, שפוטר לפני שבועיים, אף הצהיר כי הוא ראוי להיכלל בסגל ספרד ליורו 2016. דעה זו זוכה לתמיכה מצד עיתונאים לא מעטים, והמאבק של אדאן על האפודה השלישית אחרי קסיאס ודויד דה חאה יהיה ככל הנראה מול סרחיו ריקו מהיריבה העירונית סביליה. חומר למחשבה עבור פלורנטינו פרס? סביר להניח שהוא לא מתעניין בכך.
המופע של אדאן עזר לבטיס להיות הקבוצה הראשונה שלוקחת נקודות מזינדין זידאן בתפקידו החדש, ויש בכך סגירת מעגל משעשעת למדי. משחקו הראשון אי פעם של זיזו בספרד היה בדצמבר 1995, כאשר הגיע עם בורדו לאיצטדיונה של בטיס במסגרת גביע אופ"א וכבש שער מטורף מחצי מגרש. זה היה הרגע בו החלה אירופה להכיר את שמו של הקשר הצרפתי, שסחף את קבוצתו עד הגמר. והנה האירוניה גם משחק החוץ הראשון שלו כמאמן היה בבניטו ויאמרין, בעוד מאמן בטיס הזמני, חואן מרינו, שיחק במדי האנדלוסים בערב הבלתי נשכח ההוא לפני 20 שנה. הפעם מרינו לא הפסיד.
המופע הענק של פריץ
ואם כבר אנחנו עוסקים בסנסציה של קבוצה בירוק-לבן, אי אפשר להתעלם גם בקאמבק של ורדר ברמן שניצחה את שאלקה 1:3 בגלזנקירשן בזכות הצגה אדירה של הקפטן קלמנס פריץ. רק לפני שבוע פירסם שחקן הכלבו בן ה-35 מכתב מרגש, בו הודיע כי יתלה את הנעליים בתום העונה, כאשר יסגור עשור שלם במועדון. במשך כל הקריירה, מקרלסרואה דרך לברקוזן ועד ברמן, מעולם לא היה שותף פריץ ליותר משער אחד למשחק. אתמול, כאשר כולם יודעים ששעון החול החל את הספירה לאחור, הוא כבש בבעיטה מרהיבה את שער הליגה הראשון מאז 2011, ואחרי ההפסקה בישל באמנות שני שערים נוספים, כולל פריצה סוחפת בדקה ה-89.
לא כולם זוכרים זאת כיום, אבל פריץ היה שחקן הרכב של נבחרת גרמניה בשלב הבתים ביורו 2008, ושרף את האגף הימני עד שבסטיאן שוויינשטייגר הועדף על פניו החל מרבע הגמר. הוא מיצה את הפוטנציאל בזכות המאמן תומאס שאף, אליו הצטרף בברמן ב-2006. אז היתה זו קבוצת צמרת ששיחקה בקביעות בליגת האלופות, אבל פריץ לא עזב אותה גם בזמנים הקשים, והפך לסמל אמיתי. בעידן המודרני, נאמנות מסוג זה שווה המון, ואוהדי ברמן יכולים לבקש רק דבר אחד מפריץ אחרי החגיגה המדהימה נגד שאלקה אל תפרוש!
