אין מנהיגים, אין גולים. העיקר שיש מטרה: על הבכורה של אלי גוטמן

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: פיראס מוגרבי

פחות טוב: עומרי אלטמן

בזמן שהכרוז ניסה להקריא את ההרכב של הפועל תל אביב, אך היה מקוטע, אלי גוטמן חצה לראשונה זה שנים את המרחק שבין מנהרת שחקנים לספסל של קבוצת כדורגל. באקט זה הראה קצת חלודה, הוא וגם צוותו, כשהפמליה כמעט ונדרסה על ידי הילדים שמנפנפים בדגל.

הוא לבטח ציפה שהמשחק הראשון שלו בעידן פוסט נבחרת ישראל יתנהל באיצטדיון כמו של ראפיד, בווינה. עם 50 אלף מטורפים 'על הגדרות'. אבל בדוחא הוא מצא קצת יותר מאלף, באווירת יציעים מדכאת יותר מזו שהיתה בדקות הסיום של המשחק בווינה - אז, כשגוטמן והפועל הניחו שם שלישייה.

והכרוז מקריא את ההרכב, וזה נשמע כאילו הוא עושה את זה בטלפון הנייד בזמן שהוא נוהג אל תוך מנהרה. "אר…. הר..ש, עופ… ור..ה, לוק… וינט… ראז' נאס…" וכן הלאה וכן הלאה. והאמת, שכמו שאותם שחקנים מבזים את הדשא זה 20 מחזורי ליגת על, הכרוז המקטע עשה להם טובה.

בעשר הדקות הראשונות זה דווקא נראה סביר, אבל הדקות זרמו והפועל שוב נראתה כמו הפועל - ולא משנה אם על הקווים היה ססאר, וואליד, גיא או אלי. והאווירה מירלו (רק מכוער יותר). יתרון לגוטמן - מחנה אימון זה בדיוק הדבר שהוא צריך. והפועל אנמית וחסרת סיכוי כיבוש, אז גוטמן, כך הוא מספר, התמקד במחצית בשיחות ריכוז. ביקש משחקניו לא לאבד פוקוס. כך, אמר להם, במקרה הרע ייגמר בתיקו. אבל המקרה הרע הכיל הגנת קרן שיכורה, שבה מסר שלומי אזולאי לפיראס מוגרבי, והאחרון קיבל כדור - וברדיוס של כשמונה מטרים אין אדום לרפואה.

ולגוטמן נותר רק לראות את הזבנג של מוגרבי מפרפר ברשת, ולהבין: גמרנו.

שריקת הסיום, ואוהד סכנין בעננים. "יוסי, יוסי!", הוא צווח כעשרה מטרים מאבוקסיס. "מברוק, מברוק! ונגד גוטמן, החבר שלך!". אבוקסיס חייך בנימוס לעבר הטריבונה. כמה עשרות מטרים לאחר מכן יחבק את גוטמן חיבוק של שמחה וסליחה. "לא אהיה צבוע", אמר זמן קצר לאחר שנפרד לשלום ממנטורו, "רציתי מאוד לנצח בשביל סכנין, אבל כמובן שהבן-אדם האחרון שארצה לנצח זה אלי גוטמן, שלימד אותי איך להעביר אימון ואיך להעביר אסיפה ואיך להתנהל מול שחקנים. הלוואי שאגיע לרבע ממה שהוא עשה בקריירה שלו".

כשאלי גוטמן הגיע לעמדת הראיונות חשבו כולם - אבוי, הפועל עדיין נראית רע ועכשיו אפילו אין את גיא לוי, שיפלפל את החיים עצמם עם עוד ציטוט משוגע ומשובח. אבל גוטמן לא סיפק הצגה. הוא היה נראה תשוש, ואולי זה המזגן הישן שעשה רעש של רעידת אדמה, אבל את גוטמן לא הצלחת לשמוע גם ממרחק של מטר ועשרים. "'יש לי הרבה עבודה' זה אנדרסטייטמנט", אמר המאמן הנוכחי בקול חלוש, והכריז: "קודם-כל, אנחנו קבוצת תחתית לכל דבר".

הו, סוף סוף הונחה מטרה ששווה לצאת מהמיטה עבורה. לא רק ה'בנייה' הישנה והטובה. חלאס תהליך. המטרה של גוטמן - להישאר בליגה. "אנחנו בתחתית, עמוק בפנים", המשיך.

כמו ב-2008, גוטמן הגיע להפועל תל אביב בעיצומו של מאבק הישרדות בליגה הבכירה. כמו ב-2008, גוטמן הפסיד את המשחק הראשון שלו. אז, אגב, הפסיד שלושה מתוך ארבעה משחקי ליגה. כשהיריבות הבאות הן מכבי תל אביב והפועל באר שבע, נראה שהסטטיסטיקה, לפחות, תחזור על עצמה.

"כמה זה מזכיר לך את הקדנציה הקודמת?", שאלתי, והוא ענה: "זה לא קשור בכלל. הקדנציה הקודמת היתה משהו שונה לחלוטין, עם כל זה שגם היא התחילה בשלושה הפסדים. שונה לחלוטין".

במה זה שונה?

"במה? אז היה וינסנט אניימה. היה ביברס נאתכו. היה וואליד באדיר".

אז המצב שלכם עכשיו הרבה יותר קשה.

גוטמן חייך, והלך הביתה.

המאמן הזה לא מרבה לומר דברים סתם - הסבטקסט תמיד משחק תפקיד. כנראה שזה המקרה גם כאן. בהפועל תל אביב הזו יש שחקנים מוכשרים, יקרים, זולים, רעים, צעירים, ותיקים — אבל מנהיגים אין לה. יש אולי כמה מנהיגים בהתהוות, אבל אין לה מנהיגי הווה. בכמעט ירידה של 2005 היו שביט אלימלך, שמעון גרשון, יוסי אבוקסיס. בכמעט ירידה של 2008 אכן היו אניימה, נאתכו ובאדיר. בכמעט ירידה של 2016? הלוח עדיין ריק. זה לא אומר שגורל האדומים נחרץ, אבל זה אומר שלגוטמן אין הרבה מרווח לטעויות. כרגע, הסגל של הפועל הוא המסוכן ביותר למאבקי הישרדות אמיתיים. לא סתם, כשרע - ממש רע.

גוטמן חסר מנהיג, וגם אתמול אמר שבינגואים בינואר קשה למצוא )האם החל רשמית מסע השכנועים התוך-מועדוני וחוץ-קהלי להחזרת ורמוט?). אבל בלי קשר או עם קשר, עם הסגל הנוכחי של הפועל - לא קשור לרמת כישוריו - הפועל תהיה צריכה לצאת מהברוך הזה כמה שיותר מהר. כי ככל שהמאבק ייגרר ליישורת האחרונה, יהיה לה קשה יותר.

לחוסר מזלה עומדות מולה סטטיסטיקת הפתיחה של גוטמן מהקדנציה הקודמת, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב (ואז הפועל רעננה ומכבי חיפה). לחוסר מזלה, מתוך שש הנקודות הבאות היא כנראה תוציא אפס.

***

לצד לידר, החיסרון הבולט של הפועל תל אביב לא מתבטא אך ורק בעמדה במגרש אלא בנתון.

0.65.

0.65 שערים למשחק כבשו האדומים העונה בליגה. 20 משחקים, 13 שערים.

עד כמה זה גרוע?

זה הכי גרוע בתולדות הפועל. כן, כרגע מדובר בהתקפה הכי גרועה מאז שהפועל תל אביב החלה לשחק כדורגל רשמי במדינת ישראל.

ב-1973/74 כבשה הפועל 0.83 שערים למשחק. הקבוצה נשארה בליגה על יחס שערים.

ב-1975/76 - 0.82 למשחק. הפועל נשארה על שתי נקודות פור.

ב-1974/75 - 0.77. נשארה בזכות נקודה.

ב-1986/87 - העונה הגרועה אי פעם של האדומים מבחינה התקפית - 0.67. אז סיימה את העונה ארבע נקודות מעל הקו, ואז, גם, האחרונה בטבלה הגיע מנתניה.

והנה, אתמול, אחרי עוד אפס בטור ההתקפה (ועוד מול סכנין נטולת אברהם פאס וחאלד חלאילה), נפל דבר. 0.65.

אבל בינתיים הפועל שלוש נקודות מעל הקו האדום. כי כמו שיש לה חוסר מזל בדמות דייטים מול הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, יש לה אחלה מזל בדמות יריבות תחתית מחרידות כמו הפועל עכו (0.5 שערים למשחק) ומכבי נתניה (0.4). היחידות ששונאות להבקיע יותר משהיא שונאת.

בדקה ה-23 פרץ למגרש חתול.

בדקה ה-95 פרץ למגרש אידיוט.

כרגע נותר להפועל תל אביב לקוות שהצוות המשפטי שלה יעיל יותר מהצוות שעל הדשא. אבל רק בקשה אחת לי הפעם, מאדוני דיין העל של אימפריית הצדק: אנא ממך, דיר ג'אדג' - אם אתה מעניש בגין פריצת האידיוט, תעניש גם בגין פריצת החתול.

כי אם כבר כולנו מטומטמים, אז עד הסוף.

orenjos@walla.co.il