צפו בתקציר הניצחון של הפועל באר שבע על מכבי פתח תקוה
בשלוש השנים שלו בהפועל באר שבע, ובמיוחד בשנתיים בהן נאבק על האליפות, הקפיד אלישע לוי לחזור על מנטרה אחת בסיום משחקים. "אנחנו לא מסתכלים על יריבות אחרות, רק על עצמנו", נהג להצהיר, במיוחד אחרי תוצאות לא טובות של קבוצתו, כרוצה לומר: אנחנו צריכים קודם כל לעשות את שלנו, ורק אחר כך לבדוק מה המצב שלנו בטבלה.
בפועל, אמירה שכזו רק גימדה את סגנית האלופה בשנתיים האחרונות ובעיקר נתנה לשחקנים שלה חלון לבריחה מאחריות. הפועל באר שבע הייתה צריכה לכל אורך הדרך להסתכל על הנעשה מאחוריה ובעיקר מלפניה, לחוש את הדופק, להיכנס לתחושת דחיפות של צו השעה מאוקטובר עד מאי. כשפאקו אייסטרן הוציא שלוש תוצאות תיקו רצופות והקבוצה שלו נראתה שבירה, באר שבע הייתה חייבת להסתער בכל הכוח, אבל גילתה יכולת נרפית ואיבדה נקודות בעצמה. העונה הסיפור קצת שונה, והיו סמוכים ובטוחים שבמכבי תל אביב היום לא "מסתכלים רק על עצמנו". ג'ורדי קרויף יודע ומבין שיריבה כזו על האליפות עדיין לא הייתה לו. וזה מציב בפניו ובפני מכבי תל אביב אתגר שונה לחלוטין, במיוחד כשהפאסון של בכר לא משדר לה שהוא מתכוון לוותר.
אין באמור לגרוע מהעבודה של לוי בבאר שבע. אף שלעתים לא הוערך בזמן אמת, יש לזכור שהוא האיש שבנה את השלד הנוכחי, הוא זה שהביא סוסים מנצחים כמו הובאן ואוגו, הוא לימד קבוצה רדופה ומפוחדת איך להתמודד עם חיידקים טורפים כמו לחץ התקשורת והקהל. ברק בכר הביא משהו אחר: הוא למד להסתכל לפחד מאליפות בלבן של העיניים. זה די פשוט, אם שואלים את בכר. הוא דוגל בשיטת ה"משבת לשבת", קלישאה שבאנגלית נשמעת הרבה יותר סקסית: One game at a time. מהרגע הראשון לא חשש לדבר על אליפות, לתת לשחקנים שלו להבין שהם לא רצים בצמרת, אלא מכוונים למשהו הרבה יותר גדול. ובדרך למשהו הגדול הזה, כל 90 דקות הן מלחמת עולם.
אומרים שהמשבר של באר שבע עוד יגיע, הוא הרי חייב להגיע, בעונה כה ארוכה כל קבוצה עוברת תקופה לא טובה. סימנים ראשונים כבר בשטח. סוארס נפצע, הובאן מתח שריר, טהא הורחק ונגד בית"ר ירושלים תעלה באר שבע עם שיר צדק כבלם המנוסה היחיד בהגנה. עם זאת, שחקני המוליכה מוכיחים שהתלכיד שם חזק יותר ושהשלם עולה על סך חלקיו. לאחר שמאור בוזגלו נפצע, הסתובבה סברה שחזרתו רק תזיק לבאר שבע. הרי כל עוד בוזגלו נעדר, לבכר היה חופש לתת למליקסון וראדי את המושכות. חזרתו דחקה את ראדי אל הספסל, אבל האחרון, שכבר התרגל לייבושים הארוכים של סוזה ופאקו במכבי תל אביב, לא עושה שריפות. הוא יודע שזה לא משתלם לקבוצה או לו, מה גם שבוזגלו, שפתח חלש עד שנפצע, נותן את התפוקה.
המצב הזה יוצר סיטואציה מעניינת עבור מכבי תל אביב. עד כה, במשך שלוש שנים התרגלה האלופה למציאות שבה היא מכתיבה את הקצב. מכבי חיפה, קרית שמונה ובעיקר באר שבע התיישרו לפי הצרכים שלה. בשנה שעברה זה בלט במיוחד. מכבי תל אביב לא הייתה מספיק טובה, אבל היריבות לא ידעו איך לנצל את החולשה היחסית שלה. העונה הצהובים חובשים את כובע הרודף, הצייד מוצא את עצמו בעמדת הניצוד. הם מגיעים למשחק לא פשוט בעכו בפיגור ארבע נקודות מקבוצה שניצחה 12 מ-14 משחקיה האחרונים, כולל אותם בבלומפילד. מבחינת פטר בוס, זה אומר את המובן מאליו: הוא חייב להמשיך לנצח. מבחינת קרויף, לעומת זאת, העסק לא כל כך פשטני. הוא צריך למצוא חיזוק טוב בחלון הנוכחי, וצריך לזכור שמלבד הבינגו עם זהבי ופריצה ב-2012/13, עד כה ינואר לא ממש היטיב עמו. כישלון נוסף בגזרת הרכש עלול לסיים את השושלת או לפחות לעשות לה פאוז.
החודש הקרוב יקבע רבות עבור בכר. בעבר נהוג היה לטעון שבאר שבע היא זו שצריכה להחזיק מעמד ולהיצמד למוליכה, השנה העובדות אומרות אחרת. מכבי תל אביב היא זו שהולכת על ביצים וחייבת לשמור על קשר עין. המאמן, מצדו, צריך להמשיך לגרום לשחקנים שלו להאמין שהלחץ הוא על היריבה למאבק ולא עליהם, ועדיין להביט לאחור וכן, להכניס להם לראש שגם מה שעושה מכבי תל אביב מעניין אותם כי יריבות אחרות אין להם. הרבה קשיים עומדים בדרכה של באר שבע: פציעות, חיזוק נכון והתמודדות מעמדת הפייבוריטית. השנה, יותר מתמיד, נראה שהיא יכולה לעמוד בהם.
