קליבלנד נמצאת בעיצומו של רצף של שמונה ניצחונות, שישה מהם הושגו במשחקי חוץ. הרצף כנראה ייעצר בקרוב, כי בשבועות הקרובים הקאבס ייפגשו את הקבוצות הטובות בליגה. עד לסוף חודש ינואר יהיו לקבוצה של דיוויד בלאט עשרה משחקים, כולל שלוש פעמים בק-טו-בק, כששבעה מהמשחקים מול יריבות במאזן חיובי. הרצף הזה, הקשה ביותר שיהיה לקליבלנד בעונה הרגילה, יכלול משחקים מול גולדן סטייט, הקליפרס ושיקגו ואת שני המפגשים העונתיים מול הספרס. הוא ייפתח הלילה במשחק המסקרן מאוד בסן אנטוניו, עליו ארחיב בהמשך.
הסיפור של הניצחונות האחרונים היה שובה של ההתקפה הקטלנית מהחצי השני של העונה שעברה. לאחר שלוש הצגות התקפיות גדולות מול טורונטו, וושינגטון ומינסוטה הקצב נרגע מול פילדלפיה ודאלאס, אך גם הימים ההתקפיים הפחות טובים נראו כמו ימים פחות טובים של קבוצת התקפה גדולה, כזאת שביום נתון ומול כל יריבה יכולה ליצור מצבי זריקה טובים ולקלוע אותם באחוזים גבוהים.
השדרוג ההתקפי קשור באופן ישיר לחזרה של קיירי אירווינג, שברצף הנוכחי היו לו כמה משחקים גדולים וכמה סבירים. באופן כמעט פלאי, באותו רגע בו קיירי האמיתי הופיע מחדש גם ג'יי אר סמית' התחמם. לראשונה העונה היה לקלע של בלאט רצף משחקים גדולים של קליעה מבחוץ. קיירי וג'יי אר אוהבים לשחק ביחד, הנוכחות של אחד מאוד עוזרת לשני.
אל שניהם הצטרף גם לברון ג'יימס, שיום בהיר אחד גילה מחדש את הקליעה מבחוץ. במקרה שלו הסוויץ' מיוחס לציוץ שזכה לתפוצה רחבה והראה שלברון הוא קלע החוץ הכי פחות יעיל בליגה. לברון עצמו טען שהוא לקח את הנתון הזה לתשומת ליבו. זו עשויה להיות ההתפתחות החשובה ביותר של השבועיים האחרונים. מאז החזרה לקליבלנד הקליעה של קינג ג'יימס מבחוץ לא עובדת רוב הזמן, כולל בפלייאוף. כמעט שכחנו שבמיאמי הוא דווקא שדרג מאוד את התחום, כולל עונה בה קלע שלשות ביותר מ-40 אחוזים. בלאט מאוד מקווה שלברון באמת מצא מחדש את הידית מחצי מרחק ומשלוש ושלא מדובר רק ברצף חיובי מקרי, המפגשים מול השומרים המעולים של היריבות הבכירות יהיה מבחן מעניין לכך.
כאשר ההתקפה של הקאבס עובדת טוב, המאפיין הבולט שלה הוא שטף. זו לא התקפה שיטתית באופן יוצא דופן, אך זו התקפה שיודעת מה היא רוצה מעצמה, שיש לה תכלית. השחקנים של בלאט מבינים את היתרונות שיוצר הכישרון העצום שלהם. הם מזהים את השיטה ההגנתית של היריבה ואת החסרונות שלה ותוקפים כל אחת במקומות בהם היא מתקשה. וושינגטון שיחקה בהרכבים נמוכים מאוד והשחקנים שלה נצמדו למובילי הכדור, אז לברון וקיירי מצאו נתיבים קלים לטבעת בבידודים. כאשר פילדלפיה ניסתה חילופים אוטומטיים, קליבלנד הניעה כדור בסבלנות עד שמצאה דרך להכניס אותו לקווין לאב. את האיטיות של דאלאס קליבלנד ניצלה כדי להגיע לשלשה פנויה מתי שהתחשק לה בעזרת מהלכים פשוטים מאוד.
הסיפור השני של השבוע האחרון הוא המעמד של טימופיי מוזגוב. מאז שהרוסי הענק ירד לספסל מעמדו ברוטציה ירד, הוא משחק פחות דקות ויש משחקים בהם הוא זוכה לדקות בודדות. בזמנו הפנוי הוא מרבה לככב בשלל פרסומות, אבל זמן המסך שלו במשחקים עצמם הולך וקטן. בלאט משתמש לאחרונה ברוטציה של שבעה שחקנים קבועים, שאחריהם מספר שחקנים שמקבלים דקות בהתאם למאץ'-אפ. מוזגוב שייך לחבורה הזאת יחד עם ריצ'רד ג'פרסון, ג'יימס ג'ונס ומו וויליאמס. בלאט מרגיש יותר ויותר בנוח להשתמש בהרכבים בהם קווין לאב הוא סנטר, לפעמים גם לצד טריסטן תומפסון לאב מתפקד יותר כסנטר, ומול יריבות שמשחקות עם הרכבים נמוכים התפקיד של מוזגוב הופך למשני.
הירידה במעמד, שלוותה בעוד כמה משחקים לא טובים של מוזגוב, הובילה להתעניינות של קבוצות לגביו והועלתה תהייה האם לא יהיה נכון לתת לאנדרסון ורז'או את הדקות שלו. הניצחון בדאלאס הפך את השאלה השנייה לפחות רלוונטית, מוזגוב היה אחד המצטיינים במשחק והיה לו חלק חשוב בחזרה של קליבלנד מפיגור ברבע הראשון והשלישי. במשחק הראשון בטקסס הוא הזכיר שאין לקליבלנד עוד שחקן עם יכולת כמו שלו להגן על הטבעת מול חודרים.
אבל שאלת הטרייד יכולה להישאר רלוונטית. במצב הנוכחי קליבלנד לא ממש צריכה גם את מוזגוב וגם את ורז'או. הסגל של קליבלנד הוא היקר בליגה, הבעלים דן גילברט משלם עשרות מיליוני דולרים של מיסים, והוא היה שמח לחסוך היכן שניתן (השבוע קליבלנד שילמה לאורלנדו כדי לקחת את ג'ו האריס כדי לחסוך קצת תשלומי מיסים). בוואקום יהיה הגיוני יותר לוותר על הברזילאי, שגם מרוויח יותר, אך ההבדל ביניהם הוא שלמוזגוב יש ערך בטרייד וניתן לקבל תמורתו משהו.
החוזה הנוח של מוזגוב יסתיים בקיץ, בדיוק בקיץ בו תקרת השכר תזנק ואיתה החוזים שיוצעו לשחקנים חופשיים פנויים. הגיוני שהוא יקבל במקומות אחרים הצעות בסדר גודל שקליבלנד לא תמהר להציע, לכן אולי נכון מבחינת דיוויד גריפין לנסות להשיג עבורו תמורה כלשהי לפני תום מועד ההעברות. קליבלנד תשמח להוסיף לרוטציה שחקן פנים שמשתלב בהרכבים נמוכים על חשבון אחד הסנטרים הקלאסיים שלה. באופן בו הליגה מתפתחת, זה נראה כמו צורך דחוף יותר.
שאלת המפתח בקשר למוזגוב היא זו: האם בקליבלנד מרגישים שיש סדרה שבלעדיו הם לא יהיו מסוגלים לנצח? בעונה הרגילה יהיו משחקים שהוא יעשה את ההבדל, כמו נגד דאלאס, אבל קליבלנד תנצח מספיק גם בלעדיו. אם בלאט והצוות שלו ירגישו שהם יזדקקו למוזגוב באחת הסדרות בפלייאוף, הם לא יוותרו עליו כל כך מהר. השאלה הזאת רלוונטית כי כרגע לא נראה שיש במזרח יריבה שאמורה להטריד את הקאבס בסגל מלא, וגולדן סטייט חובבת ההרכבים הנמוכים היא מאץ'-אפ קשה למוזגוב, זו לא סדרה בשבילה יש טעם להשאיר אותו.
לכן, המשחק הלילה מול סן אנטוניו יהיה מעניין מאוד בהקשר הזה. לעומת הלוחמים מאוקלנד, הספרס זו קבוצה גבוהה שמשחקת באופן קבוע עם שני שחקני פנים. סדרה מול סן אנטוניו בהחלט עשויה להיות כזו בה בלאט יצטרך את מוזגוב לדקות משמעותיות. הלילה נקבל טעימה ראשונה מהמפגש בין קליבלנד לגדולה השנייה במערב, מגמר פוטנציאלי נוסף, והשאלה הדחופה ביותר תהיה עד כמה מוזגוב נראה כמו שחקן שמתאים למשחק הזה. בסוף החודש יהיה המפגש השני בין השתיים, כאשר בדרך יהיו משחקים גם מול הקליפרס ושיקגו, עוד שני מאץ'-אפים שיהיה מעניין לבדוק בהקשר של מוזגוב.
הסרטון הקורע האחרון של מוזגוב
במוקד המפגש של קליבלנד מול הספרס יעמוד הקרב האישי בין לברון ג'יימס לקאווי לאונרד, שניים מהשחקנים המובילים בליגה. קאווי שומר נהדר על לברון ויודע להתעלות מולו. הפעם הוא מגיע מעמדה של כוכב שיש ממנו ציפיות גם בהתקפה. אותי יותר מעניין המאץ'-אפ בעמדת הפאוור פורוורד בין קווין לאב ללמרקוס אולדריג' שלאחרונה נראה יותר בעניינים. מדובר בשני שחקנים די דומים ביכולות ובחסרונות שלהם, אם יתברר שלאחד יש יתרון משמעותי על השני במפגש הישיר זה יהיה משמעותי. קרב מעניין נוסף יהיה בין הספסלים, בעיקר בין היצירתיות של השלישייה מילס-ג'ינובילי-דיאו להגנה והאנרגיות של השלישייה דלבדובה-שאמפרט-מוזגוב.