מנג'ר גביע טיפוסי: אפקט אלי גוטמן, בינתיים לפחות בסטטיסטיקה

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: שגיב יחזקאל

פחות טוב: אלון תורג'מן

"ומאחורי האוטובוס של הפועל יש את האוטו של אלי גוטמן", רעש מכשיר הקשר של איש האבטחה מחוץ לאיצטדיון גרין שבנצרת עילית.

הג'נרל מנג'ר* הגיע בנפרד למגרש החניה כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה. בספטמבר 2010 היה שם כנראה בפעם האחרונה - אז הפועל תל אביב שלו (קצת אחרת: אניימה, דה סילבה, באדיר, שהר, ורמוט, זהבי ותמוז) בקושי סחטה 2:2 מול הפועל עכו.

"הו, גוטמן", התלהב השומר שאחראי על השער שמוביל למגרש. הוא הוסיף "שיהיה בהצלחה!" ופתח את השער.

עבור גוטמן, זה לא הלך קל יותר מאשר ב-2010.

פתאום השתתק חדר ההלבשה הרועש של הפועל נצרת עילית. "מה עם המוסיקה?!", רטן בקול רם שלמה איש המשק. "אתם כל הזמן עם המזרחית שלכם. מה עם חווה אלברשטיין? מה עם יהורם גאון?".

"טוב שלא אמרת דנה ברגר", אמר אחד השחקנים.

"אני לא יכול לראות אותה", הוסיף אחר.

חדר ההלבשה נראה כמו אחלה סט למערכון על כדורגל ישראלי. הממדים שלושה מטרים על שמונה, ואני לארג'. על הקיר הרחוק מדלת הכניסה תלוי נייר ועליו מקושקשים הרכבי שתי הקבוצות, ומשמאל תלה המאמן עופר טלקר נייר נוסף ועליו מערך חלופי. אנחנו משחקים עם שני בלמים, הוא מסביר כשעה לפני שריקת הפתיחה, ובסימון שלי עוברים למערך של שלושה בלמים. זה תמיד מפתיע את היריבה, הוא מתגאה, אבל מודה: זה לא תמיד מספק תוצאות.

אגב תוצאות — נצרת עילית שלו במקום האחרון בליגה הלאומית. אחרי תשעה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון, טלקר בכלל חושב על המשחק מול אשקלון ביום שני. הפועל תל אביב? "ישנתי טוב בלילה", הוא אומר. "זה בונוס".

בחדר שליד הטלוויזיה פתוחה על ערוץ האח הגדול, ובלוקר-רום דיבורים על שי חי. מוטי מלכה עם הראש בנייד, הוא והחבר'ה מחפשים למישהו אוטו במצב טוב. השוער שמושאל ממכבי חיפה, רון שושן, כבר יצא לחימום; אלירן חודדה, בן 34, כבר התחיל חימום בתוך החדר - להזכירכם, 3X8. הוא רץ מצד לצד, עקבים לישבן, ברכיים לחזה, צעדי רדיפה. הראש כמעט חורך את התקרה.

למה אתה מתחמם פה, שאלתי. "ראית מקום אחר?", השיב.

זה בכל זאת משחק קצת אחר. יש באזז, יש רייטינג. לא בבית משפחת חודדה. "אישתי לא באה", סיפר לחברים. "גם לא תראה בטלוויזיה. היא עדיין חושבת שאני באחי נצרת", אמר, וכולם נקרעים מצחוק.

קואץ' טלקר נכנס, הגיע הזמן לנאום המוטיבציה. החניך של גוטמן נקט בטקטיקה המוכרת למפגש מסוג זה. "כולכם מכירים אותם", הצביע על שמות כגון שגיב יחזקאל ועומרי אלטמן. "נכון שהפועל לא בעונה גדולה, אבל הם איכותיים, מהירים, בעיטות טובות. למגנים אסור לקבל כדורים. יש, וויליאם?", הוא מסתכל לעבר אווסו.

"יס".

"ג'אסט דה ליברו", טלקר מוודא הבנה.

"יס", הבין אווסו.

"אנחנו משחקים הערב בלי לחץ. תבואו ליהנות. גם ככה לחוץ פה, עם כל החומר נפץ… אנחנו כמו חבית. בא לי משחק של כיף. ביום שני משחק מול אשקלון, אנחנו עוברים אליו דרך המשחק הזה. שאף אחד לא ישכח את אשקלון. כל השאר זה בונוס. תחשבו על אשקלון. שיהיה בהצלחה".

אז טלקר חשב על אשקלון, ומוטי מלכה אולי חשב על האוטו ביד-2, אבל בתוך שתי דקות וחצי הוא שם כדור ברשת של צליל חתוכה.

הקשר יניב בריק, שכבר הספיק לחתום בהפועל עכו, עלה ליציע עם מעיל אופנתי, ג'ל אופנתי, ואיחור אופנתי עוד יותר. "0:1 לנו?!", גם הוא לא האמין. חמישה מטרים שמאלה ממנו, אמיר כבירי הכה בידו על דק מעץ.

רק זה היה חסר לו.

זה לא היה משחק כדורגל משובח, אבל כמה שהוא היה מבדר. השילוב של האיצטדיון הזה, שתי קבוצות במצב לא טוב ושתי הגנות רעות במצב רע - יצר קלאסיקה מכוערת ונהדרת. שישה שערים, הארכה, פנדלים. בלה ליגה צפו בקנאה.

הפועל תל אביב ענתה למוטי מלכה עם שגיב יחזקאל, שנמצא בזון בימים האחרונים. ערן מלכין שוב הדהים, ויחזקאל השיב שנית. במחצית שאל דובר הגביע הטיפוסי זיו אמויאל (שגויס למשחק אחד) את איש המשק שלמה: "נו, זו נראית כמו קבוצה מהמקום האחרון בלאומית?". שלמה לא התבלבל: "וזו נראית קבוצה מליגת העל?".

ובכלל, האקשן היה 20 מטר מעל המגרש. ביציע הכבוד, שני כיסאות לצד אמיר כבירי, ישב גוטמן. הוא היה במרכז העניינים. לפני השריקה עלה לקול תשואות, ודפק חיוך יותר רחב מאשר בהגרלת הבתים למוקדמות היורו. בשעתיים הבאות לא יחייך כלל. בהפסקה ירד לאיזור חדרי ההלבשה. בזמן המשחק, על דק העץ הניח פנקס, ולבטח מרוב הערות לא היה לו מה לרשום.

ואז משה נייחון (זה שמו מעתה) הגביה נהדר לעומרי אלטמן, 2:3, רק כדי שההגנה האורחת שוב תפשל - אוסיי מוואלי עשה 3:3. בדקות ההפסקה שלפני ההארכה עוד קיבל גוטמן בנימוס שתי בקשות סלפי, לפני שירד שוב מטה. הפעם חזר עם תה, בדקה ה-94. אחרי שאנס מחמיד החמיץ משני מטרים, אוהד אחד ביציע - 10 מטרים ממנו - הראה בקיאות מרשימה במסיבת העיתונאים שערך הג'נרל במלון הרודס. "גוטמן", הוא שאג, "אני מקווה שיש לך טרנינג".

טרנינג לא היה, אבל אפקט גוטמן נכנס אתמול לתוקף באופן רשמי. אם לא בבחינת כדורגל, אז במבחן הסטטיסטי. חתוכה הפריע, רייכרט הרשית לראשונה העונה ואלטמן הראה תסמיני קלאץ', והפועל בשמינית. וזה היה השלב ה-11 ברציפות שגוטמן קופץ בגביע. חמישה ניצחונות ב-2009/10 (וגביע), חמישה ב-2010/11 (וגביע). ההדחה האחרונה שלו היתה במרץ 2009, בשמינית הגמר מול מכבי חיפה, במרתון הפנדלים המקוללים (החמיצו מהנקודה: זהבי, בן בסט, אניימה, באדיר, קטן, ארבייטמן, רפאלוב).

הגדרת התפקיד הנוכחי שלו אולי לא הכי ברורה, אבל התואר הכי מדויק שאפשר לתת לגוטמן בבוקר יום ה': מדובר, בלי ספק, במנג'ר גביע טיפוסי.

בהפועל תל אביב חגגו את ההעפלה כמו שצריך, על הדשא ובחדר ההלבשה. הנצרתים היו שבורים. טלקר הראה שבתוך-תוכו הוא ממש רצה את הניצחון הזה, וחודדה אמר: "היינו טובים, עמדנו טוב, ועוד כל מני מחמאות שכבר נמאס לי לשמוע עליהן". וכרגיל, גולת הכותרת של מתחם הראיונות היתה גיא לוי. הקואץ', אחרי שכרסם עוד סיגריה בפאסון רב, הסביר: "זה היה משחק נהדר, וגם אני נהניתי ממנו. אני מאוד מרוצה מהשחקנים, הם עשו עבודה נהדרת בכל רגע במשחק… גוטמן משאיר לי את הספייס שלי, את הסמכויות שלי. אנחנו מפרים אחד את השני והכול בסדר, הכול תקין… יש פה התקדמות אדירה, השחקנים פשוט מדהימים. אני חושב חיובי בכל רגע".

מי שרואה את המשחקים שלכם ושומע את הראיונות שלך יכול להגיד, בעדינות, שאתה מאוד מאוד חיובי. אתה מאמין למה שאתה אומר ב-100%?

"לא, רק ב-50%", הוא צוחק. "ברור שב-100. כמה שנים אתה מכיר אותי?".

אתה מאמן, היית פרשן. אתה בטח רואה כמונו שהיכולת לא משביעה רצון. אתה נשמע הרבה יותר חיובי מהמשחקים שאנחנו רואים.

"כששיחקנו לא טוב, שיחקנו לא טוב. היתה תקופה שבאמת היינו מגרדים נקודות. שיחקנו כדורגל נסוג, הגנתי, טקטי. עכשיו הגיע חיזוק - אלון [תורג'מן] מעולה וידין מאזן אותנו. היום אנחנו משחקים אחרת. אני אופטימי כי יש שינוי".

אולי זה מרדים שחקנים?

"אני לא עושה טקטיקה על השחקנים. בחורים צעירים, באופן כללי, צריכים חיזוקים חיוביים ולא שליליים. מגיעה להם מילה טובה. באו למגרש קשה, עם כל הלחץ, בפיגור… אני מאוד אופטימי".

למרות שבכל ראיון שלו הוא זורק אותך לאלף כיוונים, העסק די ברור. גיא לוי הוא הרבה דברים, אבל טיפש הוא לא. כשהקבוצה רק הפסידה, הוא דיבר על תהליך. כשהעסק נהיה רע יותר, הוא האשים את הבנייה. עכשיו, כשגוטמן הגיע מעל ראשו, הוא חישב מסלול מחדש. הוא יודע שהמניה שלו לא בשיאה. שההצעות לא ייזרקו אל מפתן הדלת - לא כל יום יבואו טביב או כבירי ויהפכו אבן. הרבה חושבים שלוי משחק עכשיו רק על הכסף לעונה הזו, אבל זה מעבר לזה. הוא משחק גם על החוזה הבא. בהפועל, או בכל מקום אחר. לכן הוא משדר רוגע, לכן הוא משדר נוחות, לכן כשפחות טוב, זה ממש לא בגללו. עבור גיא לוי, נכון להיום, כל צופה הוא מעסיק פוטנציאלי, וכל ראיון עיתונאי הוא ראיון עבודה.

אחרי יותר מדי דקות גיא לוי, בדבר אחד נודה: הרוגע ההזוי שלו פשוט ממכר.

orenjos@walla.co.il