האחות הקטנה מחיפה: יחסי הכוחות החדשים בין מכבי תל אביב למכבי חיפה

בווידאו: צפו בתקציר המשחק

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: גל אלברמן / ערן זהבי

פחות טוב: עאיד חבשי

את ההודעה הרשמית הוציא הפעם פרדראג ראיקוביץ', בדקה ה-69. אז ירד מהדשא עמיתו הסרבי, ניקולה מיטרוביץ'. אז רץ ראיקו עד לקו מחצית המגרש כדי לחבק את "האבא השני שלי", וכולם הבינו שהחילוף המקצועי הוא בעצם חילוף פרידה מאחד מעמודי התווך של מכבי קרויף.

דקה לאחר מכן מכבי חיפה צמצמה ל-2:1.

חצי שעה לאחר מכן עלה שוב מיטרו "הלוביסט" על הדשא, עם חולצת ביי ביי שחורה. הוא עבר וחגג בין היציעים, עד שהגיע אל ג'ורדי. ההולנדי שם זרוע סביב המתניים, וליווה אותו עד למנהרה. קרויף נכנס, אבל מיטרו היה חייב עוד תודה אחת. כבר בקושי נשארו אוהדים בשער 7, אבל הסרבי רץ אליהם באמוק של טיל מ-30 מטר, ודפק עוד מחווה.

חצי שעה לאחר מכן נפרד גם מהעיתונאים. סיפר על ההצעה מסין. על שזה כסף שמסדר חיים. הבטיח שיחזור, "בעוד חצי שנה, או שנה, או שלוש". במשך כעשר דקות פתח, די כרגיל, כל תשובה עם "לוק". Look, Look, Look.

מאז אוגוסט 2013 הוא בישראל, ורוב הזמן באמת שהיה תענוג לראות.

פטר בוס דווקא שידר הרבה עדינות. אולי הרגיש כמו התלמיד החדש בכיתה, בדק את השטח. "יכולנו להרוג את המשחק עם הגול השלישי", אמר, וצדק, כי שער של ערן זהבי בפנדל ולוח התוצאות היה רואה לפחות 4. יש משהו מפחיד בבחור עדין שאומר "להרוג", ונראה שזו גם הפילוסופיה שהנהיג בזמן הקצר על הקווים. מכבי תל אביב נתנה שעה של בולדוזר, לחץ גבוה, יעיל ובלתי פוסק. שחקני מכבי חיפה שיצאו מחדרי ההלבשה דיברו על זה. הם הודו שזה היה פשוט קשה. קשה מדי.

באנגלית הקולחת - קולחת עד שמסתתר מאחוריה מבטא בריטי יותר מהולנדי - בוס הסביר שרק אתמול לפני המשחק קיבל את המסר לפיו מיטרוביץ' עוזב, ושהחליט לשתפו בכל זאת.

וככה, עם מאמן חדש ועם קשר שידע שהוא נפרד, מכבי תל אביב כתשה את מכבי חיפה, פירקה אותה רק 1:2. כמו בבכורה של אוסקר גרסיה, כך בזו של פטר בוס. אבל לא הניצחון הראשון של גרסיה מול חיפה רלוונטי לעניינו אלא דווקא ההפסד האחרון. כי ההפסד האחרון שלו בקרית אליעזר היה גם ההפסד האחרון של הצהובים למכבי חיפה.

ומאז ועד היום בבוקר עברו כבר 12 משחקים.

12.

יריבות, עאלק.

12 משחקים - אפילו ההגמוניה האדומה בדרבי נמשכה רק 11 (כולל גביע המדינה). דצמבר 2012, ועמאשה כובש בדקה ה-80 ומנצח את הצהובים.

כמה זה היה מזמן?

בהרכב של חיפה שיחק עוד יניב קטן. הוא פרש. ידין ושיימן כבר בהפועל. גולסה ביוון. בוקולי לובש חליפות. אניימה מזמן עף. ראדי בבאר שבע. רפי דהן שפתח כבר מזמן סגר. דאבור קורע רשתות וחוזים, אוסקר הספיק ללכת, לחזור וללכת. סטיב גורי החליף אז את אלברמן ואתמול אלברמן עמד בדקת דומיה לזכרו. ואלירן עטר אז היה בצהוב ואתמול שוב החמיץ בירוק.

ככה מזמן זה היה.

ומאז - בית, חוץ, קיץ, חורף - ומכבי תל אביב קורעת את מכבי חיפה. וזה גם מה שקיבלנו אתמול. עם כל הכבוד למיני-קאמבק סמוך לסיום, גול ירוק הרגיש כמו סנסציה, כאילו הפועל כפר סבא היתה משווה ל-2:2, וזה אומר הכול. במכבי חיפה התאכזבו 'שלא יצאו עם נקודות'.

לא איבודי הנקודות מול כפר סבא ובני יהודה מבהירים את המצב הנוכחי של הירוקים, אלא המפגשים האלה מול היריבה המושבעת. איצטדיונים מלאים, משחקים מרכזיים, אמוציות שיא. והם פשוט לא מסוגלים. ואוו, כמעט היה תיקו. אלו היו 90 דקות שרק הבהירו עד כמה מכבי חיפה הנוכחית קטנה לעומת מכבי תל אביב; עד כמה זה היה באנקר; עד כמה זה ממש לא קלאסיקו; עד כמה זה היה מפגש בין אימפריה ישראלית לעוד קבוצה.

אפילו הפועל עכו - בטרנר, ובלי ארבעה שחקני הרכב - החזיקה מעמד יותר זמן מול הפועל באר שבע.

12 משחקים. זה לא סתם. זה לא פוקס. זה לא מקרי. וזה ממש לא כוחות.

זה היה המשחק הכי טוב של יוסי בניון מאז חזר לישראל. הוא טוען שזה היה מול סכנין, בסוף דצמבר, אבל מול מכבי תל אביב זה שווה יותר. מספר 15 היה חד, נייד, אבל בעיקר לבד. כבר שנים שבניון לא היה ה-שחקן של הקבוצה שלו, אבל אתמול הוא היה. אם החבר'ה שלו היו קצת יותר מרוכזים, הערב היה אולי מתפתח קצת אחרת. מדי פעם הרים ידיים לאוויר בייאוש, וזה היה מובן. זה משחק שלישי רצוף שהוא משחק פשוט ויעיל, ונראה שהוא הבין שבדברים שעושים על דשא, הוא עדיין מהטובים שיש כאן - גם בגילו.

לא רק למכבי חיפה היתה בעיה קשה בסיומת. אצל מכבי תל אביב זה בלט אפילו יותר. בזכות הלחץ, היעילות במרכז (בראשות סטון קולד גל אלברמן) והמיס-מצ' של טב"ח2-חבשי, האלופה הגיעה להמון צ'אנסים.

אבל היא מחזיקה כרגע בשחקן מדויק אחד.

ערן זהבי הגיע אתמול ל-20 גולים, ואנחנו בחצי הדרך. המשמעות: קצב של 40 בעונה. כרגיל, מול מכבי חיפה, הוא כבש - זה היה השער השביעי שלו בשבעה משחקים נגד הירוקים. הוא גם בישל לטב"ח2 את השער השני, והאמת, שאתמול היה עדיף שבמקום 22 שחקנים ודשא היו זהבי, בניון וזירה.

אבל הקרב המעניין באמת הוא בין זהבי לניסים אלמליח. כבר שנתיים שזהבי מפלרטט עם השיאן המיתולוגי מהפיפטיז - זה שכבש 30 גולים בעונה. עוד 18 משחקי כדורגל נותרו, וזהבי יצטרך 11 שערים כדי לנפץ את ההישג האינדיווידואלי היוקרתי.

שנתיים שאלמליח מנצח, ואמש אולי סייע בעצמו לסטויקוביץ' להדוף את הפנדל של הטוען לכתר. אבל אחרי 61 שנות שיא, העונה הוא כנראה כבר באמת מאבד ביטחון. הוא בטח ישב אמש למעלה עם כובע הברט המפורסם שלו, הביט לעבר בלומפילד ואמר לסובביו:

"אוחח, שוב הבחורצ'יק עם האקדחים. שיהיה בריא, זה, לא נותן לי שקט".

orenjos@walla.co.il