ותודה לדמאיו ולדורון אוסידון: ה-11 של השבת על בוסים שמפריעים לקבוצות שלהם

לפייסבוק של יוסיפון

כשבני יהודה סוף סוף כבשה, לוח התוצאות הראה 0:4 להפועל תל אביב. והמשחק, משחק בית של בני יהודה. זו דוגמה מצוינת לשבת שעברה על המועדון הזה - שבת בה אף אחד לא עשה את העבודה שלו כמו שצריך. כולל הבחור שמפעיל את הלוח. כולל הלוח.

הפועל תל אביב ראויה למחמאות על מה שקרה בבלומפילד. אבל למרות המשחק הטוב של הפועל תל אביב, וזה באמת היה, המשחק העיד יותר על מצבם של הזהובים. פרסומת לחוסר מחויבות משווע. בני יהודה נראתה נורא, חסרת ישע, חסרת רצון, עייפה. לפי מה שהשחקנים סיפרו לאחר המשחק, אפשר לצפות לרע ואפשר אפילו לצפות לגרוע מכל.

פיטורי מאמנים בליגה הזו הם ערימה של קפריזות, אגו וחוסר חוכמה. זה ידוע. אבל עוד לפני שנשפוט אם החילוף של אבוקסיס במזרחי הוא טוב או רע, היה ברור שהוא מטומטם. הוא לא התרחש בגלל סיבות מקצועיות אלא בגלל מערכת יחסים קלוקלת בין הבוס דמאיו למאמן אבוקסיס, שהפכה לנפיצה עוד יותר בגלל שרירים על חשבונה של משפחת צעירי. הזהובים, עד אז, משכו רצף של חמישה משחקים בלי הפסד - כולל מול הפועל באר שבע. ואז דמאיו הרים את האגו והוריד את המקצועיות, ואחריו המבול. לא משנה מה יהיה עתידה הקרוב של בני יהודה, דמאיו לא עוזר לה להתרומם אלא מונע ממנה. הוא, כמו לוח התוצאות של בלומפילד, מוסיף את הגול לצד הלא נכון.

בשתי מחציות מול בני יהודה, הפועל תל אביב כבשה 6 שערים.

בשאר 34 המחציות העונה, הפועל תל אביב כבשה 7 שערים.

שגיב יחזקאל היה נהדר, ול-45 דקות סוף סוף קיים קצת ממה שהפוטנציאל שלו מבטיח. לצערו, הוא נפצע בדיוק בעיצומן של דקות התהילה, ונקווה שהפועל תעזור לו לעזור לה בתדירות קצת יותר גבוהה. "יש לנו אחלה שחקנים", אמר גיא לוי - המרואיין המעניין בישראל כיום - ואכן יש עם מה לעבוד. יותר ממה שחושבים. המשחק אתמול לא אומר שהעתיד הקרוב של הפועל יהיה ורוד, אבל הוא מוכיח כמה העבר הקרוב לא היה צריך להיות כזה שחור.

ב-45 דקות קיבל גיא לוי הוכחה לחוסר הצלחתו עד כה. בנייה זה טוב ויפה, אבל לא על חשבון תוצאות. לא בליגה הזו. וזמן צריך, זה נכון, אבל לא כל כך הרבה זמן. הרבה זמן צריך בשביל לקחת אליפות, לא בשביל לנצח את הפועל חיפה או מכבי נתניה. הניצחון אתמול לא הגיע תודות להתוויית דרך ואימונים ותיאום כמו שביקש גיא לוי לקבוע - עובדה, בהרכב עלו אביחי ידין ואלון תורג'מן. מול תשע קבוצות בליגה הזו, גיא לוי חייב להוציא נקודות, ולא תירוצים.

"זה בהחלט נאום הגנה", אמר לוי - המרואיין ההזוי בישראל כיום - לאחר ה-ZZZ מול הפועל חיפה. אז התנער מאחריות על הסגל שיש לו ובעיקר על מה שאין לו. אם הנאום ההוא היה נאום הגנה (שבטח רק הרס לו), אתמול כנראה הוא עסק בנאום תעסוקה. גוטמן ראוי ואין לי בעיה לעבוד איתו, אמר הקואץ', ונראה לי שיהיה בסדר. הכדור במגרש של האחרים, רמז. בשמיעה ראשונה וקצת חשדנית זה נשמע כמו אני-ממש-לא-רוצה-ללכת-ואם-תחליטו-לפטר-אותי-או-לפגוע-לי-בסמכויות-מגיעים-לי-פיצויים, ונראה שגיא לוי הבין שללכת מרצון זה הפתרון הכי גרוע עבורו. מבחינתו, זה או משרה או כסף, וכאסטרטגיה, הוא פועל נכון.

"הציפיות שלי היו יותר גבוהות כשהגעתי, ואני אשם לא פחות מהשחקנים" (ראובן עטר, דא)

קריירת השחקן של ראובן עטר - במיוחד הגול נגד מכבי תל אביב ב-0:5 וה-2:3 בפארק דה פרינס - אמורה היתה למשוך את ההילה שסביב תלתליו לכל הימים והלילות. אבל מאז מונה למאמן מכבי חיפה ועד היום הוא מושך את מומנטום האימון הכי גרוע בכדור הארץ ומחוץ לו. וזה מכתים, כמעט משכיח את הדבר השמח שהיה. התלתלים נהיו אפורים ונכנעו לכוח המשיכה, הקול נעשה חנוק יותר ושקט יותר, והעיניים שלו הופכות מכתשים עמוקים, חלולים וכהים. הוא הבחור הכי עצוב ומעציב בכדורגל הישראלי, כזה שגם כשאתה מנסה להיות אובייקטיבי אתה כל כך רוצה בשמחתו. וזה לא עוזר. במיוחד לא לו.

מאז מונה, מכבי נתניה עם 3 נקודות מתוך 27 אפשריות. 12% הצלחה. ב-13 המשחקים האחרונים שלו כמאמן, הוא עם 4 (!!!!) נקודות מ-39 (39 סימני קריאה). הניצחון האחרון שלו היה, כמובן, מול מכבי נתניה, וכל אלו רק מדגישים עד כמה גרועה היתה ההחלטה של דורון אוסידון. אמש כבר דיברו על כך שאוסידון יצטרך לבחור את המאמן הבא של נתניה, אבל הכיסא החם צריך בכלל להיות זה של אוסידון.

לפטר את דורה כדי למנות מאמן במומנטום כזה זה במקרה הטוב החלטה אידיוטית. אם אוסידון החליט כך, זו אחריותו. ואם כפו עליו, אז מה תפקידו בכוח?

בכל מקרה, הוא אשם יותר מעטר (ומדורה) במצבה הנוכחי של נתניה. בעונה ראשונה שלך בתפקיד כה מהותי, תכניס לתפקיד אורך רוח, שלווה, רוגע. כמו בסעיף 1 של טור זה, הנה עוד מקרה שהאדם שב"ראש" המערכת רק גורם לה להסתחרר עוד יותר.

מתוך 20 שערים של הפועל חיפה, למהראן לאלה יש שמונה. התנועה ללא כדור, הסיומת והאופי עדיין שם, וזה שהוא לא משחק בקבוצה שמדורגת 4-1 בליגה הזו - זה פשוט לא הגיוני. החלוץ הישראלי הטוב בליגה כרגע (בצוותא עם ברדה) ראוי ליותר.

לירן ליאני הוציא כרטיס צהוב שני לרועי שוקרני מקרית שמונה, על דיבורים, ואז כנראה נזכר שיש לבחור כבר כרטיס צהוב, והתחרט. כל עוד מהלך לא חודש, מותר לשופט להתחרט או לבטל החלטה, אבל זה נראה רע. אפילו לא בגלל הזיגזג - חשיבה נוספת היא דווקא דבר מבורך, אבל הרי שליאני לא התחרט כי פתאום הניח ששוקרני לא דיבר סרה אלא לבטח כי 'זה צהוב שלא מחייב הרחקה'. סעיפים אלה, שנכנסים תחת 'חוק ההיגיון' השנוא, הם דבר נוראי. צהוב זה צהוב, ואם ליאני רוצה להתבריין על שחקן, וזו זכותו, שיילך עם זה עד הסוף. מה שאסור לעשות כשאתה נקי מצהובים עדיין אסור, גם כשאתה סוחב אחד.

1. אם נצטרך לעשות דירוג עוצמה לשחקני ההתקפה של באר שבע (קישור וצפונה), זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי. אבל בראש יהיה מאור מליקסון.

2. אליניב ברדה השווה את שיא הכיבושים הישראלי שלו, עם 10. הוא רק משפר עונה שהיא כבר הכי טובה שלו בישראל.

3. במועדון בטח מקווים שהחתונה של ג'ון אוגו תהיה גם האחרונה שלו, ושהוא ישמור על מאזן צהובים רגוע. שחקן חובה.

4. למרות ה-3:0, זה עוד משחק שדווקא מחמיא גם להפועל עכו, שהצליחה איכשהו לעמוד מול כוחות טרנר במשך 50 דקות ובלי ארבעה שחקני הרכב. מכל שבע הקבוצות בחצי התחתון של הטבלה, רק ירון הוכנבוים שומר על משרתו. בלי כסף, בלי סגל, בלי גולים, בלי אגו.

ניב אנטמן
עלי עוסמאן
אושרי רואש
אדי גוטליב
אופיר דוידזאדה
ניר לקס
יוסי דורה
ג'ון אוגו
מאור מליקסון
שגיב יחזקאל
מהראן לאלה

orenjos@walla.co.il