מתיר הפלונטר של הפועל תל אביב, המחטף של הפועל חיפה: שימו לב אליהם

בווידאו: שחקני הרכש של הפועל תל אביב באימון ביום רביעי

עוד סוף שבוע בינוני של כדורגל מאחורינו, אבל, היי, יש גם צד חיובי: המרוץ הדו ראשי לאליפות מדיר שינה מעיני אוהדי הכדורגל בארץ. טוב, בערך. יממה לאחר שהפועל באר שבע תארח את הפועל עכו באחד המשחקים הקלים (על הנייר) בליגה, מכבי תל אביב תפגוש את מכבי חיפה למה שהיה עד לא מזמן הקלאסיקו הישראלי. עם זאת, מה שבאמת מעניין השבוע הם שחקני הרכש שבאו בשערי הליגה מיד עם פתיחת החלון של ינואר. יש את ההעברות הגדולות, ויש את ההעברות שלאו דווקא קיבלו את ההתייחסות הראויה. חמישה שחקנים ששווה לשים לב אליהם: גרסת החלון של ינואר.

רוב הפרשנים יגידו לכם שהקישור הוא לא הבעיה הכי גדולה של הפועל תל אביב. הם צודקים. הבעיות בהתקפה זועקות לשמיים והחיזוק שכבר הגיע (גיא אסולין ואלון תורג'מן) ויגיע (בכל זאת טוטו תמוז? אולי חלוץ זר?) אמור לטפל בבעיה הזו. אז למה לוטם זינו פה? הפלונטר בצנטרום צריך להיפתח ומבחינת פוטנציאל – לזינו יש את הפתרון ברגליים.

שישה משחקים בלבד רשם העונה לוטם זינו במדי תון בליגה השוויצרית, הוא לא השלים 90 דקות באף אחד מהם וזאת לאחר שלא שיחק כל העונה שעברה בגלל פציעה. בכל מקרה, נראה שייקח לו זמן להיכנס לקצב – מה שקשה לעשות בקבוצה שרצה בצורה רעה.

איך שאני רואה את זה – יש שני תסריטים. התסריט האופטימי מבחינת האדומים – זינו ממצה את הפוטנציאל שראינו בבאר שבע, מפרק את השלישייה הבעייתית של רייכרט/אוחיון/לינגאנה והופך לשחקן שמצליח לספק כדורים קדימה. התסריט השני – הוא לא נכנס לכושר, לא משחק ובהפועל יבינו על בשרם שלא מביאים שחקן שבילה כמעט שנה וחצי האחרונות ביציע. קל להיכשל בהפועל של היום, קשה להצליח. זה תלוי גם באופי, וזה מה שזינו יצטרך להביא איתו.

למרות כמה שערים חשובים במהלך הקדנציה שלו בבירה וסימפטיה רבה מהקהל, נראה שאיציק כהן לא קיבל את הכבוד הראוי לו בבית"ר ירושלים, והעדות הגדולה ביותר לכך היא שהחלוץ הבכיר, ניקיטה רוקאביציה, הגיע תחילה כשחקן כנף (שכן שיחק בעיקר בתפקיד זה באירופה) ורק תוך כדי תנועה הוסט לתפקידו המקורי.

כהן שותף העונה רק בשישה משחקי ליגה, כולם כמחליף, ולא הצליח לכבוש אפילו שער אחד. אבל כשרוקאביציה וגבאי בעונה טובה ואצילי ולידור כהן כל כך דומיננטיים, אין באמת מה לבוא בטענות לסלובודאן דראפיץ'. ולכן, מכבי נתניה היא אופציה נהדרת עבורו.

למה נתניה? כי היא משוועת לסגנון אחר בהתקפה המקובעת שלה. מרגוליס ובארי די דומים בסגנונם וכהן יביא משהו שונה. משהו חד יותר והחלטי יותר. אתם יודעים מה באמת עצוב? שכהן כבש במשחק האחרון שלו במדי בית"ר, מול הפועל באר שבע בגביע הטוטו לפני כשלושה שבועות, אבל מאז לא קיבל אפילו דקה. זה די מסכם את התקופה שלו בבירה.

אחרי שלוש שנים ברציפות בהן עוז ראלי היה על סף חתימה במכבי תל אביב, המעבר המתוקשר התרחש סוף סוף בקיץ האחרון. התוצאה: 139 דקות ליגה בארבעה חודשים. לא לשם כך התכנסנו.

ראלי ביצע מהלך מתבקש ועבר לחממה של איזי שרצקי בקרית שמונה. ראלי הוא הכלבויניק האולטימטיבי ואחד שבקבוצה שלא כוללת כל כך הרבה כישרון כמו מכבי תל אביב, נחשב לנכס אמיתי. הוא אחראי הגנתית, תורם התקפית ואפילו יודע להנהיג כשצריך.

בעונה שעברה כבש ראלי שבעה שערים והיה אי של יציבות בבני יהודה. בקרית שמונה מחפשים מגן שמאלי גם כדי לשחרר את חן דילמוני למכבי חיפה, אך גם כדי שיפרח, סטייל גיא חיימוב. פוטנציאלית, ראלי הוא לא שחקן שמייצב אגף, הוא שחקן שמשדרג אגף. מדובר בשחקן שיכול להפוך לנכס בקריה.

מתחת לאף, הפועל חיפה הביאה לפה שחקן שלפחות על פי הרזומה, אמור לשדרג אותה באופן מיידי. 18 הופעות בבאטה בוריסוב ב-2015 (שלושה שערים) ו-45 דקות מול לברקוזן בליגת האלופות. מדובר בקשר אמצע עם רגל שמאל טובה, שבצד האדום בכרמל מקווים שיזכיר דמיטרי אחר – אוליאנוב. ולא רק במראה החיצוני.

קשר מרכזי עם רגל שמאל זה מצרך די נדיר בארץ. הוא יכול להשלים בצורה טובה את אדריאן רוצ'ט ויכול גם להתנגש איתו באופן שלא יועיל לאף אחד. תפקידו של מאיר בן מרגי הוא לתת לבאגה הדומיננטי והמנוסה את המושכות, ולשים סביבו שחקנים המתאימים לו. לא לנסות לשלב אותו בתוך הקישור הקיים. זה ייקח זמן, אבל זה ישתלם בטווח הרחוק.

אגב, באגה חגג יום הולדת 26 ביום שני האחרון והיחיד שהתרגש יותר ממנו היה טאדאס קיאנסקס, שאמר: "לא האמינו לי כשסיפרתי ששחקן כזה נוחת פה". עם זאת, כולנו זוכרים את שי חדד, שאמר על פאבלו דה לוקאס: "הוא כוכב כדורגל. יהיה הקשר הטוב בארץ". אז אוליאנוב או דה לוקאס?

חבל שהחזרה המהירה של גיא דיין לליגת העל סובבת בעיקר סביב נושא הדת. לטובת מי שלא מעודכן, דיין ירד להפועל עפולה מהלאומית משיקולים של שמירת השבת, אך החליט לשוב לליגת העל כשקיבל הצעה טובה מהפועל עכו.

בואו נתחיל מהסוף: גיא דיין מתאים לליגת העל. יש לו את אחת הבעיטות הטובות בארץ, הוא מתקל טוב ויש לו ניסיון במאבקי תחתית, כולל עם הפועל עכו. מה הוא ייתן לה? קודם כל איום מרחוק, שזה מצרך חשוב לקבוצה שמתקשה להגיע למצבים. מעבר לכך, הוא צפוי להשתלב בקלות לאור היכרותו עם המערכת.

אז מה הבעיה? דיין לא בלט השנה בהפועל עפולה. הוא אמנם כבש שבעה שערים, אך שלושה מהם היו בגביע הטוטו והקבוצה, איך נגיד, לא התרוממה למקומות שאפשר להתגאות בהם למרות ציפיות להיאבק על עלייה. בנוסף, הוא לא השלים 90 דקות כבר למעלה מחודשיים. עכו במשחק קשה בבאר שבע בשבת, ובכל מקרה יהיה לו קשה להתחיל לתרום דווקא שם, אבל ירון הוכנבוים יצטרך אותו בהמשך.

סיראז' נסאר - 90 דקות טובות מבחינה אישית ב-0:0 המשמים של הפועל תל אביב מול הפועל חיפה. נקודת אור יחידה בקבוצה חלשה. אסור לגיא לוי (או לאלי גוטמן) לוותר עליו במצב הנוכחי.

שלומי ארבייטמן - חמש דקות ב-1:1 נגד מכבי חיפה. הדאגה הגדולה: בן שהר נכנס לפניו ואם התוצאה הייתה אחרת, כנראה שלא היה מקבל דקות כלל. צריך להתחיל לחפש אופציות לפני שהחלון נסגר.

וובה בראון - 90 דקות של דומיננטיות במרכז השדה ב-0:3 הנאה על מכבי נתניה. יצטרך להפגין המשכיות כדי להצדיק את העניין שהוא מעורר אצל הגדולות.

אוואנס קאנגווה - 90 דקות בהן לא בא לידי ביטוי נגד מכבי תל אביב ולא הצליח לשחזר את המשחק הקודם בין הקבוצות, בו הדהים את הצהובים. נראה שהפעם התכוננו אליו, או שאולי זו היכולת האיומה בבית ששוב הרימה ראש.

חאלד חלאיילה - 79 דקות בינוניות ב-2:2 של סכנין מול עכו, ספג כרטיס צהוב (איך לא?) בדקה ה-18 ולא היווה פקטור מרכזי בהתמודדות.