נפלא פה: על הנחיתה העצובה של מכבי תל אביב למשחקי היורוקאפ

כפי שדקות ההתבזות בסיום המשחק בטורקיה מול דרושפאקה היוו סיום הולם ומתאים לנפילתה של מכבי תל אביב מהיורוליג, כך שימש משחק פתיחת היורוקאפ מול אולימפיה לובליאנה כספתח הגיוני למציאות החדשה של מכבי. וחשוב מכך – לקהל של מכבי. אז ברוכים הבאים לימי רביעי. כשמספר האוהדים, התחושה באוויר, זהות היריבה ורמת הכדורסל הם בדיוק, אבל בדיוק, קבלת הפנים הראויה למי שירדה ליגה. בבושת פנים.

אם נדמה היה, לאחר הנצחונות ההירואיים על חולון וקרית גת, כולל אזכור חוזר של רצף הניצחונות המרשים, שמכבי מתחילה להאמין שמשהו טוב באמת קורה איתה, הגיע ההפסד לירושלים והנחית אותה בחזרה למציאות. והפעם, נדמה שגם טבק מתחיל להבין. ומתחיל להראות שנמאס לו. ואת הדי ואדי המיאוס ניתן היה לחוש בדמות הרוטציה שנשלחה להילחם על הבית מול הסלובנים החביבים והחלשים. מכבי הריצה רוטציה של 7 שחקנים בלבד (ששיחקו מעל 10 דקות). אונואקו פתח בחמישיה וסיים עם 3 דקות ומדד יעילות מינוס 2. דראגן בנדר הרשים לבטח את הסקאוטים של יוסטון רוקטס עם 2 דקות משחק ומדד יעילות מינוס 1. ואיתי שגב, אחרי המחמאות (המוצדקות) בהמשך להזדמנויות האחרונות שקיבל – וניצל, צפה בעיניים כלות (ומנומנמות) בדמויות המשועממות והמשעממות שהתרוצצו להן על הפרקט ביד אליהו.

אז אפשר להבין את התסכול של טבק, שכמעט ולא מוצא שחקנים עליהם יכול לסמוך, אבל מה לגבינו? אנחנו, הרוב הדומם, שמורכב מאוהדים/ אנשי כדורסל או סתם פרשנים? הכדורסל שמכבי תל אביב הראתה לנו אמש היה רע, איטי, מקובע ועצוב. אפס יצירתיות התקפית, שמשתלבת היטב עם קצב נמוך בהתקפה המסודרת, שלא לדבר על יציאה למשחק מעבר ולמתפרצות ועם הגנה שרחוקה מלהרשים. אז אחרי שסגנון ההגנה שקרס מול ירושלים בארנה, סגנון שמבוסס על ההנחה שאם תעשה קולות של איומים, הצד השני לבטח יבהל, ראינו אתמול הגנה שמרנית מעט יותר, שסובלת מאותן בעיות: רמה נמוכה של שומרים אישיים, תיאום בעייתי במצבי עזרה והיעדרה של תכנית הגנתית אלטרנטיבית ראויה.

אם נחפש בנרות סימנים מעודדים, אפשר יהיה לדבר על הדאבל דאבל של אמבקווה, ולהתעלם מזהות היריבה; על משחק של 20 נקודות ו-4 מ-6 לשלוש של רוצ'סטי, ולהתעלם מ-5 איבודי הכדור; לדבר על עוד משחק התקפה מרשים של דווין סמית', ולהתעלם מהעובדה שאחד השומרים הכי טובים של מכבי הפך להיות לנטל הגנתי; לדבר על החזרה לעניינים של בריאן רנדל ולהתעלם. מהמציאות.

מכבי תל אביב קיבלה לעצמה בית יורוקאפ בהזמנה. כזה שיאפשר לה להעפיל לשלב הבא בקלות יחסית (ניצחון בשבוע הבא ברוסיה = סימון וי כבר אחרי שני מחזורים), ולהמשיך לספר לעצמה ולנו סיפורים. כמו הסיפור הבא, שהושמע על ידי אחד מבכירי הקבוצה השבוע, בראיון לאחת מתחנות הרדיו. הבכיר נשאל לגבי העונה הקשה של מכבי עד כה, והשיב משהו בסגנון הזה: נכון שהפסדנו כמה משחקים חשובים השנה, אבל ניצחנו גם כמה משחקים חשובים. כמו באמברג. אמיתי, כך אמר אותו בכיר.

ואם הוא אמר, מי אנחנו שנשבור לו את המילה. אז תגיעו להיכל, אוהדים יקרים, בכל יום רביעי. הולך להיות נפלא, בדיוק כמו בשיר של להקת הבילויים:

נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה
תבואו, השמש כל בוקר עולה פה
נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה
תבואו- תבואו מהר

להבדיל ממכבי תל אביב, עלולה הפועל ירושלים למצוא עצמה כשהיא עם רגל וחצי בבית, לו תפסיד במחזור הקרוב מול גראן קנריה (שתגיע למשחק בארנה כשהיא בהיסטריה מוחלטת, לאחר הפסד הבית שלה לשטרסבורג). אם נניח שהעפלה לשלב הבא מצריכה 4 ניצחונות לפחות, בטח ובטח אם רוצים את המקום הראשון שמאפשר לחמוק ככל הנראה ממפגש מול ולנסיה בשלב הבא, אז ברור שצריכים קודם כל ניצחון חוץ. ולפחות על פניו, נראה המשחק ברוסיה מול סראטוב כהזדמנות סבירה. פחות בגלל רמת הכישרון, יותר בגלל אופיה של סראטוב. הניסיון האירופי של אלופת המדינה מוכיח לנו שלא קל לה במיוחד מול קבוצות קשוחות שבאות לפוצץ. והקבוצה של פול סטול ושות' היא ממש לא כזאת, להבדיל משתי היריבות הנוספות בבית הזה.

שלא יובן לא נכון, יש להפועל ירושלים לא מעט נסיבות מקלות להפסד ברוסיה, ורובן נוגע למצב הסגל שלה למשחק הזה. בטח שלאחר הפציעות של גפני ודאנקן. בטח לאור בעיית העבירות של דונטה סמית' וליאור אליהו. לא פשוט להתמודד עם רוטציה שבורה וחסרה מול חבורה של גאנרים נטולי מצפון שמיידים כדורים לעבר סלי ג'ורה מזמינים. ועדיין, זו הייתה הזדמנות שקבוצה שמתיימרת להגיע למקומות רחוקים צריכה לקחת. למצוא את השחקנים שיכולים להעניק דקה או שתיים של חמצן נחוץ עבור דונטה סמית'. להימנע מההתמוטטות ממצב של שיוויון 88:88 (לריצת 0:13 של הרוסים), כשבמהלך הדקות הללו סמית' מרים רק זריקה אחת. למצוא פתרונות שיקשו על בחירת הזריקות של הרוסים, או לפחות על השליטה שלהם בריבאונד ההתקפה.

בבית של 4 קבוצות, המרווח לטעות קטן מאוד, ולא תמיד מקבלים הזדמנות לתקן. מצד שני, היכולת להוריד את ההפרש לחד ספרתי עשוי להיות משמעותי בהמשך.