דאון ראשון ו-10:
לפני כשנה וחצי, קולורדו רוקיז מה-MLB הפרישה בטקס חגיגי את החולצה של טוד הלטון עם המספר 17. זו הייתה החולצה הראשונה שיוצאת "לפנסיה" בתולדות המועדון מדנבר, שם הלטון הפך לאגדה כאשר כיכב בין 1997 ל-2013. השבוע, השמות של הלטון ודנבר, שהיו כל כך קשורים זה לזה במשך קריירת הבייסבול המפוארת שלו, שוב הוזכרו באותה נשימה, אלא שהפעם הדרך לשם הייתה עקלקלה במיוחד.
פייטון מאנינג, היום הקוורטרבק של דנבר, הוא חבר קרוב מאוד של הלטון. השניים שיחקו יחד במדי אוניברסיטת טנסי לפני למעלה מ-20 שנה, כאשר הלטון היה הקוורטרבק השני של הוולנטירס ומאנינג היה הקוורטרבק השלישי ברשימה. במשחק פתיחת העונה של 1994, מול UCLA, נפצע הקוורטרבק הפותח של טנסי והלטון תפס את מקומו. פייטון הפך ל"בק אפ קוורטרבק". הג'וב הזה שרד שלושה שבועות, עד שגם הלטון נפצע ומאנינג, פרשמן צעיר ואלמוני יחסית, נזרק למערכה. מאותו רגע, קריירת הפוטבול של מאנינג נסקה במהירות והוא הפך למלך של אינדיאנפוליס, בעוד הלטון פנה לעולם הבייסבול. עד שהם נפגשו שוב, בדנבר, ב-2012.
המשחק ההוא בו הלטון נפצע, ב-24 בספטמבר 1994 מול מיסיסיפי סטייט, היה האחרון בו פייטון מאנינג שימש כקוורטרבק מחליף, עד השבוע. "כל הקוורטרבקים ששיחקו מאחוריי כל השנים האלה, עכשיו אני יודע איך כולם הרגישו. לא עשיתי אף מהלך באימונים עם הפותחים שלנו השבוע", אמר מאנינג לרייצ'ל ניקולס כאשר נשאל על ההרגשה להיות כשיר ובכל זאת, להמתין על הספסל.
התחושה הייתה שבאיזשהו שלב, בעיקר אם דנבר תסתבך וברוק אוסווילר ימשיך בכושר הירוד מהשבועות האחרונים, מאנינג יעלה על המגרש למשחק סיום העונה מול סן דייגו, גם במטרה לבחון את מצבו לקראת הפלייאוף. כאשר ניו אינגלנד הפסידה והמקום הראשון ב-AFC היה לפתע בהישג יד, כבר היה ברור שמספר 18 צפוי לחזור, שישה שבועות אחרי שהתפרק ונטש מול קנזס סיטי.
ואכן, במהלך הרבע השלישי, כשדנבר בפיגור ביתי מביך 13:7 מול היריבה החלשה, מאנינג נכנס. בדרייב הראשון שלו הוא לא עשה יותר מדי, רשם רק שתי מסירות והשאיר את הבמה לרוני הילמן וסי ג'יי אנדרסון המצוינים, אבל עצם העובדה שלברונקוס היה לפתע איום אווירי אמיתי, לפחות על הנייר, הספיקה כדי לפתוח את הגנת הצ'ארג'רס, כאשר גם בשני הדרייבים הבאים דנבר חצתה את המגרש, חזרה למשחק עם צמד שערי שדה והמשיכה לניצחון.
פייטון כאמור, רשם משחק מאוד צנוע עם 69 יארד בלבד בחמש מסירות מדויקות, בעוד שני הרצים דוהרים ל-212 יארד משותפים. הקוורטרבק האגדי סירב לקחת יותר מדי מהקרדיט: "אני לא חושב שזה מגיע לי. רוני וסי ג'יי רצו נהדר ואני לא בטוח שהמהפך שלנו במחצית השנייה היה קשור יותר מדי לעובדה שהייתי על המגרש. פשוט עשינו את הדברים טוב יותר. אני לא יכול לקחת קרדיט על העברה טובה של הכדור לאחד הרצים". למרות הדברים האלה, לכל מי שראה את המשחק היה ברור שמאנינג הכניס בקבוצה רוח חדשה.
גם אם הוא על חצי רגל, השילוב בינו, לבין הרצים, לבין ההגנה, לבין הביתיות, בהחלט יכול לקחת את דנבר לסופרבול. בסופ"ש הקרוב, החבר'ה מהמייל היי סיטי ינוחו וכנראה יחזיקו אצבעות לאיי ג'יי מקארון וסינסינטי, בתקווה שינצחו את פיטסבורג וימנעו מהסטילרס החזקים להגיע לדנבר בשלב הבא. משחק ביתי מול יוסטון או קנזס סיטי נראה הרבה יותר נוח למאנינג כדי לחזור לעניינים באמת.
דאון שני ו-2:
אם כבר מדברים על פיטסבורג, חובה להרחיב טיפה על אנטוניו בראון ועל האיש היחיד שהקדים אותו השנה בדירוג היארדים בתפיסה, חוליו ג'ונס. 1,871 היארדים של ג'ונס הציבו אותו במקום השני אי פעם לעונה בודדת, רק 93 יארד מהשיא של קלווין ג'ונסון מדטרויט, שנקבע לפני שלוש שנים. בראון סיים עם 1,834 יארד ונכנס למקום הרביעי בכל הזמנים לעונה בודדת, כאשר ג'רי רייס גרסת 1995 נותר שלישי בזכות 14 יארדים נוספים. לראשונה בתולדות הליגה, שני שחקנים סיימו עונה עם יותר מ-1,800 יארד. על הדרך, השניים גם התייצבו, עם 136 תפיסות כל אחד העונה, במקום השני בהיסטוריה אחרי ה-143 של מרווין הריסון.
בעונה בה זרקו הקוורטרבקים ברחבי הליגה יותר טאצ'דאונים מאי פעם וכאשר לא פחות מ-12 קוורטרבקים מסיימים עם יותר מ-4,000 יארד (דרק קאר היה רחוק רק 13 יארד), התופסים ממשיכים לשכתב את ההיסטוריה. בלי ג'ונס, לאטלנטה הבינונית היו כנראה כמה ניצחונות פחות. בלי בראון, בחירת סיבוב שישי למי ששכח, קשה לראות איך פיטסבורג נכנסת בסופו של דבר לפלייאוף. התחושה אחרי העונה הנפלאה הזו של השניים היא שלא רחוק היום בו נראה תופס בליגה מסיים עם 2,000 יארד באוויר.
דאון שלישי ו-32:
לא פחות משלוש קבוצות שונות בליגה החליטו שהן לא מחכות ל"בלאק מאנדיי" המסורתי, יום שני שאחרי המחזור האחרון, והחלו במלאכת הניקוי והבנייה מחדש כמה שיותר מוקדם. עוד במהלך העונה פוטרו ג'ו פילבין ממיאמי וקן וויזנהאנט מטנסי ובשבוע שעבר נשלח לדרכו גם צ'יפ קלי מפילדלפיה. אתמול, מיד לאחר המחזור האחרון, הצטרפו לרשימה גם ג'ים טומסולה מסן פרנסיסקו ומייק פטין מקליבלנד.
טומסולה הוא סיפור קצת עצוב. הוא שירת את הניינרס נאמנה מאז 2007 כמאמן קו ההגנה ובקיץ שעבר נכנס לנעליים הבלתי אפשריות של ג'ים הארבו האהוב, לאחר שזה גורש על ידי ההנהלה. הפגרה של הניינרס הייתה אחת הגרועות בתולדות הליגה, עם שחקנים שפרשו ונעלמו מכל מיני סיבות שונות ומשונות. למרות זאת, הקבוצה השיגה חמישה ניצחונות ואפילו הצליחה לחלץ כמה משחקים טובים מבליין גאברט. לא ברור אילו תוצאות היה צריך טומסולה, בלי קשר לשאלה האם הוא מאמן טוב או לא, להשיג כדי להישאר בתפקיד. בכל מקרה, נראה שבסן פרנסיסקו ירדפו עכשיו אחרי צ'יפ קלי, כאשר השילוב הזה עשוי להיות מעניין ובמפרץ זוכרים לאיזה פסגות הם הגיעו בפעם האחרונה בה הביאו מאמן עם אוריינטציה של פוטבול מכללות.
פטין? בואו רק נגיד שמאז 2007 עברו בקליבלנד חמישה מאמנים. אצל היריבות לבית? מאמן אחד בבולטימור, מאמן אחד בפיטסבורג, מאמן אחד בסינסינטי. ככה קשה לצאת מהקרקעית.
דאון 4 ו-12:
ועכשיו, פלייאוף. 12 קבוצות נותרו במרוץ והמשחק שלפחות על הנייר נראה הכי מעניין בשלב הווילד קארד יפגיש בין מינסוטה לסיאטל ביום ראשון ב-20:05. הווייקינגס היו מקבלים את וושינגטון בחוץ אם היו מפסידים במשחק שנעל את העונה הסדירה מול בלמבו פילד מול גרין ביי, אבל ב-NFL אף אחד לא עולה כדי להפסיד בכוונה (נכון, בליצ'יק?) וכעת מינסוטה תצטרך להתמודד עם ההגנה הקשוחה של סגנית האלופה ועם ראסל ווילסון, שנכנס לפלייאוף בכושר טוב. סיאטל דרסה את אריזונה בחוץ ותגיע מלאת ביטחון למינסוטה, כשהיא יודעת שניצחון ישלח אותה למשחק חוץ עצום בקרוליינה בסיבוב הבא. המפגש בין הרדסקינס לפאקרס נראה פתוח מאוד, כאשר מצד אחד יעמוד הניסיון הגדול של ארון רוג'רס ומנגד, קירק קאזינס שרשם עונה נהדרת.
בצד השני, שני משחקי ה-AFC יפתחו את הפלייאוף. קנזס סיטי נראית כפייבוריטית ברורה במשחק החוץ מול יוסטון ובריאן הוייר, אבל אנדי ריד כבר הוכיח שהוא תמיד מסוגל לחרב את המשחק ברגע האמת ואחרי עשרה ניצחונות רצופים, הצ'יפס צריכים להיזהר מנפילה. סינסינטי ופיטסבורג, שתיים מהיריבות הגדולות בליגה בשנים האחרונות, אמורות לספק את הכאסח. כרגע לפחות, הסטילרס עדיפים על פי לאס וגאס, אבל הם יצטרכו למצוא תשובות לאיי ג'יי גרין וטיילר איפרט ולא בטוח שההגנה שלהם תעמוד בזה.
ההימור שלי: קנזס סיטי, סינסינטי, סיאטל, וושינגטון.