וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רוצה להיות אריה

15.11.2000 / 17:54

ראיון עם אורי אוזן, בסך הכל בן 22, מרכז ההגנה של מכבי נתניה ושחקן הבית הכי ותיק, הוא הספיק לפרוש מכדורגל ולחזור, הוא 'חולה' על כדורסל וחולם על הצמרת הגבוהה. הבלם עם ממוצע הבגרות הכי גבוה בליגה (כנראה), מאמין בקבוצה ובעצמו

מאת טל וולק


מכבי נתניה הגדולה של סוף שנות השבעים ותחילת השמונים הייתה קבוצה של התקפה טוטאלית. אף אחד לא הסתכל יותר מדי על חצי המגרש האחורי. חטפנו שניים, נחזיר שלושה. זה היה המוטו של הצהובים. חיים בר, גדי מכנס ושלמה שירזי היו הצדיקים האחרונים של חוליית ההגנה הנתנייתית.

על אורי אוזן אף אחד כמעט לא שמע. עד לאותו משחק מול מכבי חיפה בעונה שעברה, בו נתפר אורי לתוך בגדי המשחק של יוסי בניון. הטלוויזיה ראתה, אוזן ניסה להסביר. התרומה של בניון לאותו משחק הייתה אפס גמור. מאז יש לנתניה בלם קדמי. לא שמשחק ההגנה השתפר פלאים, אבל 15 שנה אחרי סופסוף יש שחקן הגנה תוצרת בית שמנסה לעשות סדר במסננת.

אורי רק בן 22, אבל שחקן הבית הוותיק ביותר שמשחק במכבי נתניה. ארבע שנים בקבוצה הבוגרת ושנה שניה בסך הכל בליגת העל. הקרחת המאיימת מנסה להסתיר בן אדם רגיש ואינטיליגנט, שלא בדיוק מסתדר עם מיתוס הכדורגלן הממוצע בארץ. יש לו בגרות כמעט מושלמת (ממוצע 96), אנגלית טובה ותוכניות להפוך לסטודנט כבר בפברואר הקרוב ("פסיכולוגיה, תקשורת, מנהל עסקים – עוד לא החלטתי").

אז איך בן אדם כמוהו מסתדר עם מועדון מבורדק ומיתקן שמזכיר יותר אתר ארכיאולוגי?
"אני אוהב את המועדון, האנשים והקהל. לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה זה בשבילי חלום שהתגשם. למען האמת אני ממש מאושר פה ולא רואה אותי עוזב את המועדון בכלל", אומר אורי.

כשאבא שלך הוא אחד מחברי ההנהלה במועדון אתה חייב להיות מאושר. מה תגיד לאבא שמשלם לך, שהמגרש חרא? שחדרי ההלבשה נראים כמו תא מעצר? שהמועדון מנוהל כמו מאפיה?
"נכון שאבא שלי הוא חבר הנהלה, אבל ניסיתי כבר הרבה פעמים איתו שיעזוב את וזה לא עזר. היום אני כבר פחות מתייחס לתגובות של הקהל בנושא, כי אני אולי הייתי מגיב בצורה דומה. אני שם לאבא קווים אדומים, הוא לא נכנס לחדר ההלבשה ולא עושה שום דבר שקשור אליי. אני עובר את זה כבר מגיל הנוער אבל הקטע הזה כבר מאחוריי".

הפרישה כבר מאחוריו

הוא התחיל לשחק בגיל 7. בגיל 16 הוא החליט שעבר מספיק בקריירה ופרש. שנה אחר כך, בעיקר בגלל שלא יכל לשאת את הלחץ של אבא, חזר למגרשים. ארבעה משחקים כמחליף בנוער הספיקו לו כדי לחזור להרכב הראשון. מאז הוא שם.

ומה עשה מחוץ למגרש נער שכל חייו הם כדורגל? שיחק כדורסל. ההסבר של אורי מאוד פשוט: "שיחקתי כל יום, אני מטורף על כדורסל". כדי להבין את הטירוף הזה מספיק לדעת שהדבר הראשון שמעניין אותו בבוקר זה להיכנס לאתר ה-NBA ולהתעדכן בתוצאות משחקי הלילה.
"הלייקרס בקושי ניצחו את יוסטון הלילה", הוא מעדכן אותי. "פתחנו (הלייקרס לא נתניה) את העונה לא הכי טוב. אני מת על ה-NBA, חולה על הלייקרס ואוהד גדול של שאקיל. אתה יודע, חמש הדקות האחרונות של מייקל באליפות האחרונה של שיקגו חרוטות לי בראש לכל החיים".

משועלים לאריות

אין לו בעיה עם התפקיד האפור שהוא ממלא על המגרש. איציק זוהר וטנסה הם הכוכבים. אורי אחראי על אכילת הדשא, או מה שנותר ממנו במקרה של נתניה. חלוקת העבודה ברורה, זוהר ירוץ לתקשורת אחרי ניצחון וייצא אל מאות האוהדים שמחכים לו אחרי כל משחק. אורי יגמור את העבודה, ייצא מאחד השערים הצדדיים של ה"אובליסק" המכוער וילך הביתה.
הוא לא מחפש מודלים וכוכבים להזדהות איתם, "אני המודל של עצמי ומאמין הכי גדול בעצמי. אהבתי לראות ביורו את נסטה וקנאברו מנבחרת איטליה. במיוחד את קנאברו שקצת מזכיר אותי בממדים. אבל אף אחד מהם הוא לא מודל עבורי".

את שער הבכורה שלו בליגת העל הוא כבש העונה נגד הפועל חיפה. זה היה שער עצמי. שבוע שהוא לא יצא מהבית. שלושה לילות הוא לא הצליח להירדם. כמה שבועות מאוחר יותר זה כבר היה בכיוון הנכון. פנדל בדקה ה-87 במצב של שוויון מול צפרירים. איציק כבר מזמן בחוץ ומלמיליאן שולח את אוזן לנקודה הלבנה. שער.

אורי משוכנע שגם במועדון של היום אפשר להתקדם ועם קצת מזל תוך כמה שנים גם להגיע לצמרת הגבוהה. אולי אפילו יותר מזה. "בשנה שעברה רצינו להישאר בליגה. השנה מדברים כבר על פלייאוף עליון. אתה קורא לזה ראש לשועלים? אז אני אענה לך באותה מטבע – בשנה הבאה אנחנו רוצים להיות זנב לאריות ושנה אחר כך – אריות".

את נתניה ההיא, הגדולה, אורי לא זכה לראות. הוא שמע סיפורים ואגדות על תקופת השישיות ויציעי העץ המתפרקים. הוא לא ממש אשם שמכנס, לביא וגריאני הקדימו בכמעט שני עשורים את זמנו, ושמהקבוצה של היום לא נשאר כמעט שום דבר שמזכיר את אותם ימים.

2
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully