טיפני ג'קסון-ג'ונס: "הייתי מרוסקת, את אוטומטית חושבת שאת הולכת למות"

בווידאו: תקציר התבוסה של הפועל באר שבע בחיפה בעונה שעברה

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

את הגידול היא מצאה לבד, עוד כשהיתה בישראל. מאי האחרון, ומשהו הרגיש מוזר בחזה. כשאחזור לארצות הברית אבדוק את זה, אמרה לעצמה. זה בטח לא משהו רציני.

טיפני ג'קסון ג'ונס (30, 1.91), אלופת השנתיים האחרונות עם מכבי אשדוד ומצטיינת סדרת הגמר של העונה שעברה, חזרה לאמריקה, לעוד עונה עם טולסה שוק מה-WNBA. היא נבחרה חמישית בדראפט של 2007, ומאז היא שם, כל עונה. ב-2010 נחתה בישראל, במכבי רמת חן. בשנתיים האחרונות היא מתמרנת בין טולסה לאשדוד (15.6 נקודות פלייאוף, 12.9 ריבאונדים).

נגמרה העונה, וטיפני שבה לאמריקה, הלכה לראות רופא. זה בטח כלום, את צעירה ובריאה, אמר הדוקטור. אם הגוש יגדל או יטריד, תחזרי. הוא גדל, והטריד, והכאיב, ובסוף אוגוסט היא הלכה לראות רופא נוסף. הוא אמר שזה לא נראה סיפור גדול, אבל הפנה לכירורגית מומחית.

למומחית זה לא לקח אפילו דקה. בלי שום אמצעי מיד ירתה: זה נראה לא טוב. עוד בחדר היא ביצעה ביופסיה, ואמרה לטיפני שהתוצאות יגיעו בעוד כמה ימים. הכאב גבר. היא לא היתה היא כבר כמה שבועות. המספרים בהתאם. בתחילת ספטמבר הקבוצה יצאה למסע של שני משחקי חוץ, בסיאטל ובלוס אנג'לס. ג'קסון-ג'ונס ירדה מהמטוס כשהטלפון צלצל.

"וככה גיליתי שיש לי סרטן".

הבן מארלי עוד לא בן שלוש, והוא נשמע מספר פעמים בשיחת הטלפון שלי עם טיפני ג'קסון ג'ונס. "אני בדאלאס, אני אישה, אני אימא", היא ענתה כשנשאלה איך נראית השגרה החדשה. "ואני עוברת טיפולי כימותרפיה בכל יום רביעי. וזהו. זה בערך הכול. בעולם אידיאלי הייתי עכשיו בישראל", היא אומרת.

השיחות עם אשדוד החלו כבר ביוני שעבר, ולשני הצדדים היה ברור שהאופציה להמשיך קורצת. "הבטחתי שאחזור אחרי כריסמס. ואז גיליתי את המחלה ולא יכולתי", טיפני מספרת.

אלו היו הרגעים הכי קשים. שבר מנטלי. "כשהרופאה סיפרה לי, הייתי הרוסה. בכיתי, התקשרתי לבעלי, בכינו. הרגשתי שזה גזר דין מוות. לא ידעתי כלום על סרטן השד, רק שתמיד אמרו לבדוק מגיל 40 והלאה. ואני בקושי בת 30, סופר בריאה, אפילו לא חשבתי להיבדק. הייתי מרוסקת. אתה אוטומטית חושב שאתה הולך למות. וחשבתי על הבן שלי. מה אעשה עם הבן שלי?".

היא התייצבה אצל הרופא הבכיר בדאלאס. הוא הסביר לה שהסרטן בדרגה 3. שזה שלב מאוחר, אבל כנראה לא מאוחר מדי. "הגוש הגיע לממדים של לימון", היא מספרת. "שמונה סנטימטרים על שמונה סנטימטרים. הרופא אמר שלדעתו זה עוד יהיה בסדר". הם נתנו לה ביטחון שאפשר עדיין להתמודד עם דרגה 3.

השבועות הראשונים של הכימותרפיה היו נוראיים. "הייתי נהיית חולה מאוד לכמה ימים בכל שבוע. התרופות היו כל כך אגרסיביות. לאחרונה שינו לי את התרופות, והתרופה החדשה קלה יותר, אני כבר לא מרגישה רע מדי".

התוצאות בהתאם. כרגע, אפילו בקולה של ג'קסון-ג'ונס שומעים אופטימיות זעירה. "הטיפול עשה לי טוב", היא אומרת. "הגידול קטן וקטן יותר בכל שבוע. כרגע הוא 4 על 3. יש ימים שאני בדאון עצום, מדוכאת, אבל אני חייבת לחשוב חיובי, כי האנרגיה החיובית גורמת לי להרגיש טוב יותר". עוד שבעה שבועות של טיפולים נותרו, ואז אמור להיערך הניתוח.

המשפחה איתה, כל הזמן. אימא ג'וזפין מגיעה עמה לכל טיפול. "אנחנו עושות מזה יום", היא מספרת. "זה עוזר לי לשכוח, לחשוב על דברים אחרים. בהתחלה, במשפחה שלי היו בוכים על הזמן. ביקשתי שלא יבכו יותר לידי. רציתי שיהיו חיוביים, הבטחתי להם שהכול יהיה בסדר. מאז הם עושים הכול כדי להיות חיוביים. והחברים", היה נרגשת, "אני בוכה בכל פעם שאני חושבת על מה שהם עושים בשבילי. במצבים האלה אתה מבין באמת כמה אנשים אוהבים אותך בעולם. טלפונים, אימיילים, תרומות - זה מדהים. אני מודה לכולם".

לפני כמה ימים פרסמה טיפני ג'קסון-ג'ונס עמוד התרמה. יש לה שתי מטרות: האחת, לנסות לכסות את העלויות העצומות של הטיפולים. השנייה - "מהמימון שאשיג אני מתכוונת לפתוח 'מרפאות כדורסל', בהן אדריך בנות ואעלה מודעות למחלה. אני רוצה לחרוש את אמריקה, ליידע בנות, הורים, ואני לא רוצה לגבות על זה כסף. גם אני, אם הייתי יודעת, יכולתי לגלות את המחלה בשלב מוקדם יותר. אבל חשבתי 'היי, אני בריאה, אני צעירה, זה לא יכול לקרות לי'. אני רוצה לצאת ולעזור לאנשים להבין - זה יכול לקרות בכל מצב, בכל גיל. אפילו גברים יכולים לחלות במחלה הזו! אני רוצה לחנך אנשים, שילמדו".

בארץ כבר התגייסו. בין היתר, גם מכבי אשדוד תפתח עמדות התרמה במשחק הבית הקרוב. "המון אוהדים פנו אליי, כולם רוצים לתרום", מספרת היו"ר טלי קריאף. "טיפני אדם מדהים, בת בית. אנחנו כמובן בקשר, ואני מאחלת לה החלמה מהירה. יש לה מקום של כבוד כאן, אצלנו".

שי דורון היא אחת מחברותיה הטובות. "זה היה הלם טוטאלי", היא מספרת. "כששמעתי, נכנסתי לדיכאון. פשוט לא האמנתי שזה יכול לקרות לבן אדם כל כך בריא וכל כך חזק. אני שמחה שהמצב בשיפור מסוים, אני ב-100 אחוז מאחוריה, ומקווה שתבוא לבקר".

ג'קסון-ג'ונס שואבת חום מהמילים, מהעזרה. גם קריאף, גם דורון וגם החברות לקבוצה האמריקאית לא יכולות היו לעזור בהתחלה. טיפני פשוט לא שיתפה אותן במצבה. "ניסיתי להבין מה יש לי לפני שאני מוציאה את זה החוצה", היא מסבירה. "החברות תהו מה יש לי. הייתי שפופה, לא שיחקתי טוב, הן אמרו 'מה קורה לך, את לא את, את לא מחייכת'. עכשיו כבר שיתפתי את כולם, וכולם נהדרים. מישראל, מאשדוד, כל כך עוזרים. טלי, עדן, בהנהלה, השחקניות, שי דורון כל הזמן מתקשרת".

לפי התסריט האופטימי, במרץ טיפני פה לביקור, באפריל היא במחנה האימון של דאלאס. "התחלתי כבר להתאמן, אני רצה על הליכון, מרימה קצת משקולות. כדורסל אני עוד לא משחקת יותר מדי, אולי בעוד כמה שבועות".

התכנון הוא לחזור לשחק בקיץ הבא. "זה מה שאני רוצה", היא אומרת. "אני גם רוצה רוצה להודות לכל האנשים מישראל על העזרה ועל התרומות שכבר קיבלתי. ישראל זה הבית השני שלי, ואני אוהבת את כולם שם.

"אני רוצה להגיד לכם: תיבדקו. כולכן. תיבדקו כל יום. תגלו את זה מוקדם כדי שלא תצטרכו לעבור את כל זה.

אני אחלים.

אני אחזור.

אתם תראו אותי על הפרקט שוב".

לאתר ההתרמה לטיפני ג'קסון-ג'ונס

אם תוצאות הבדיקות הרפואיות שעבר טוטו תמוז בהפועל תל אביב נכונות כמו שהן מרתיעות, אז החלוץ חייב לשנות פאזה. זהו. המידע בחוץ. תמוז יכול להילחם בו, אבל בעידן של שמועות ושל גוגל, מה שעובר עליו בימים האחרונים הוא כתם שספק אם יימחק.

תמוז חלוץ נהדר, אבל כדורגל זה ביזנס, וכמו שבקבוצות מסתכלים על מאזן הכיבושים שלו ב-2011, מסתכלים גם על הסיכונים הרפואיים. עם הבעיות שמיוחסות לברכיו, יהיה קשה מאוד להאמין שהוא ימצא את מה שהוא מחפש - חוזה יוקרתי ורב שנתי בקבוצה גדולה. אף קבוצה בריאה לא תסתכן בכך.

אתמול תמוז ומקורביו הגיבו בעצבים, וטענו שהוא בריא לחלוטין. אם טוטו באמת מאמין בזה, שהוא יהיה זה שיהמר על עצמו ולא הקבוצות שחפצות בו. שיבין שברמתו הוא אולי שווה שלוש עונות במכבי תל אביב או הפועל באר שבע, אבל אם הן לא רצות, סימן שמשהו מקרטע. אם תמוז סומך על הברכיים שלו כמו שהוא טוען, שיחתום על כל סעיף (חוקי והגיוני) שיבקשו ממנו, שיקצץ את משך החוזה בכמה שידרשו. כי היום זו לא רק יכולת וזה אפילו לא רק הגליון הרפואי. זו גם תדמית. והתדמית של תמוז נפגעת בשבועות האחרונים. נפגעת קשה, עד שרק גולים ישפרו אותה.

ג'ון אוגו יחסר להפועל באר שבע ביום שני. אולי גם מאור מליקסון. אבל זו לא הנקודה הכי מעניינת לקראת המפגש המאוד מעניין בין מכבי חיפה להפועל באר שבע. לצערה של מוליכת הטבלה, זה לא משחק מוקש. עבורה, זה משחק בשדה מוקשים. מאז פתיחת איצטדיון סמי עופר בחיפה, רק קבוצה אחת - הפועל עכו - השיגה % הצלחה רע יותר משל החבר'ה מבירת הנגב.

ארבעה משחקים היו שם לבאר-שבעים. תיקו מול הפועל חיפה בליגה (1:1), הפסדים למכבי חיפה בליגה (1:0 עם החמצת הפנדל של בוזגלו; 4:0 בימים שלאחר פיצוץ פרשת אלישע) ולקינוח - גמר גביע כושל (6:2 למכבי תל אביב). באותם ארבעה משחקים ספגה באר שבע 12 שערים, וצברה 8.3% הצלחה. בטרנר, למשל, היא טובה פי 10 - 83.3%.

אז מה קורה לאדומים בסמי עופר? האם זה המרחק, המתקן, העיר, הקהל או שסתם מדובר עדיין במקריות. המהמרים יראו בזה טיפ, הבאר-שבעים סיבה למוטיבציה. ומכבי חיפה? ביום שני גם היא תצטרך להתרכז בשדרוג מעמדה בטבלה הזו.

להלן רשימת עובדות:

1. ברשימת המוצהבים של הפועל עכו, ישנם ארבעה שחקנים עם חמישה צהובים - דור כוכב, ברניסלב יובאנוביץ', עדנאן זהירוביץ' וסמואל גילמור.
2. כל הארבעה ספגו כרטיסים צהובים במשחק האחרון, 0:1 בכפר סבא.
3. כל הארבעה, בכך, יחמיצו את המשחק הכי קשה בלו"ז - מול הפועל באר שבע, בטרנר, במחזור ה-18.
4. כל הארבעה, בכך, לא יחמיצו את משחק הגביע מול בני יהודה.

אחידות למופת, לא?

orenjos@walla.co.il