שווה יותר מכל טרייד: הערך העצום של ערן זהבי ואליניב ברדה

בווידאו: אליניב ברדה כובש ומבשל בניצחון הפועל באר שבע

דווקא באחת העונות הכי מדכאות בתולדות הכדורגל הישראלי, נחמד לגלות מיהם הגיבורים החיוביים שהליגה הזו מספקת לבני הנוער: ערן זהבי ואליניב ברדה. הקו שמחבר בין שני הכוכבים של שתי המובילות שלנו הוא יותר מסתם נקודת השוואה: בשני המקרים מדובר בספורטאים נהדרים לפני שמגלים בהם את הכדורגלנים המוכשרים. בליגה שבה הספורט הוא מזמן תחרות בין עמלות סוכנים וטריידים מופרכים של כתבים ובעלים, טוב לגלות ממה עשויים המנהיגים של שתי הקבוצות הנורמליות היחידות בליגה: תשוקה אדירה, מוסר עבודה, משמעת קפדנית ושאר ערכים שכמעט ולא קיימים בישראל. מי שראה אמש (שני) את ברדה נושך, נופל, מתעצבן, מנסה לסחוט פנדל במשחק שנראה כמו משהו שרק פנדל יכריע אותו, מבין כמה השוואה לזהבי היא במקומה.

כי כמו זהבי, האיש שיקבע יותר מכל אחד אחר לאן הפועל באר שבע תגיע השנה הוא ברדה. עם כל הכבוד, ויש המון כבוד, לשאר הכוכבים. קודם כל – מקצועית. מול הכוכב הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי, שגם העונה יכול לשבור את שיא 30 השערים לעונה של נסים אלמליח, באר שבע צריכה סקורר יציב. כזה שגם ביום חלש, גם ביום קשה, ימצא את החור בחומה כדי להבריח את פרוסת הלחם הנדרשת כדי להמשיך הלאה עד המחזור הבא.

לא כל מאמן היה בוחר בברדה בתור הסקורר שלו. המספרים של ברדה לאורך הקריירה לא מצביעים על מכונת שערים חריגה - כזו שקבוצה שרוצה לעשות את הבלתי ייאמן, מול יריבה מפחידה מתל אביב, צריכה. אבל אמש, מול רעננה, ברדה כבש את התשיעי שלו והתקרב לשיא שערי הליגה שלו בישראל – 10 במדי הפועל תל אביב, ולכמויות שהספיקו לו בבלגיה לקחת אליפות היסטורית - 11. הוא רחוק רק שבעה שערים מה-16 של עונת 2007/8.

שווה לצלול מחדש לשיאי הקריירה של ברדה כדי להבין עד כמה הוא עשוי מהחומרים של זהבי, מחומרים האנושיים של הטובים ביותר: כי דווקא בשלב ששחקנים הולכים ונחלשים, ברדה מצליח לייצר מומנטום נוסף בקריירה. כמו זהבי, לשחקנים ברמתו לא ממש משנה מי המאמן שלהם ובאיזו שפה הוא מדבר. מעיין הנפש הספורטיבית שלו לעולם לא יבש.

רק המעיין הזה יקבע איפה יסתיים המסע המופלא של הפועל באר שבע. רק במעיין הזה הפועל באר שבע תמצא את תעצומות הנפש לשבור מדי שבוע את הקושי החדש שהיא נתקלת בו. אליפות ראשונה היא תמיד הכי קשה, בטח אליפות אחרי יותר מ-40 שנה. בקבוצה לחוצה מאוד עם קהל ענק כמו באר שבע זה קשה שבעתיים. לכן גם החיבור בין העונה העצומה של ברדה לעונה העצומה של באר שבע איננו מופרך. מדובר בשחקן שמגדיר יותר טוב מכולם את הרוח בבאר שבע וכמה היא תהיה מסוגלת להתחרות עד הסוף.

השוק הראשוני לקראת שוק השחקנים של ינואר מדגים בדיוק למה הליגה נמצאת במשבר כזה, ומדוע מוקדם להתלהב מסכומי הכסף שיכנסו לקבוצות מחוזה השידורים החדש. כי מה זה משנה כמה כסף אתה מכניס, אם בסוף אתה מבזבז אותו על שחקנים שלא שיחקו, כוכבים שעבר זמנם, ילדים שבקושי מגרדים שני משחקים טובים בקריירה וכל מיני רעיונות מופרכים לטריידים שאפילו ילדים שאוספים קלפים לא חושבים עליהם.

עצוב לגלות עד כמה הריאליטי שהשתלט על המדינה, בחסות הסוכנים שהם פרשנים, הגיע גם למקומות הטובים ביותר. איזי שירצקי מוכן בשם האגו הפגוע שלו להחליף חצי קבוצה. האם קרית שמונה שלו מועמדת לרדת ליגה? האם היא יכולה לזכות באליפות? האם עוד רכבת שחקנים זה מה שנחוץ לה? מה זה משנה – שירצקי נחוש להראות לכולם שהוא מה זה מבין בכדורגל והטעויות שעשה בקיץ הן מקריות, עד שהוא מוכן לפתוח את הבאסטה הכי גדולה בשוק הזה.

האם אחת מאותן קבוצות שמוכנות לקרוע את הכיס בינואר חשבה לפני הכל מה המטרה שלה. מטרה, כן. פעם זה היה הגיוני לדבר על מטרות. קבוצות הגדירו מטרות ואז החליטו מה לעשות. היום קבוצות נגררות לשוק השחקנים בשם האגו הפצוע ורק אחרי זה הן חושבות מה המטרות שלהן.

הנה למשל הפועל תל אביב. האם עוד חמישה-שישה שחקנים זה מה שהרכבת שם צריכה? הפועל תל אביב לא תרד ליגה, היא גם לא תזכה באליפות. נכון, היא יכולה להיכנס לפלייאוף העליון, אבל האם, מעבר לעניין הכספי, זה כזה משמעותי? הפועל תל אביב צריכה לשחק כדורגל. היא צריכה למצוא ולגדל עוגנים שילוו אותה לשנים הבאות. להרוויח התחלה טובה יותר לקראת העונה הבאה. אלא שרשימת השחקנים שהקבוצה של כבירי רוצה נראית יותר כמו ניסיון מיותר להרגיע את הפצע. לגרד כמה ניצחונות שיסתמו לפרשנים את הפה, בשביל הבעלים, בשביל המאמן המבולבל, בשביל הכותרת המחמיאה. האם לשינוי הזה יהיה משמעות עתידית?

אותו דבר לגבי מכבי חיפה, למרות שבמקרה שלה רמז המאמן רוני לוי על קו חדש של שחקני בית. זה רוני לוי. הוא מדבר ברמזים. והשבוע לא הפסיק להזכיר כמה שחקני בית עלו בהרכב הקבוצה שלו. בשבילו ובשביל אוהדי מכבי חיפה נקווה שמדובר במגמה, ומכבי חיפה לא תחזור ותשפוך כסף שלא יהיה לו ערך בקיץ הבא. כי כשמכבי חיפה חושבת על ינואר, היא צריכה לקחת בחשבון את המטרות שלה. והן לאו דווקא פלייאוף עליון. מכבי חיפה, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, חייבת להבין שהתהליך שיחזיר אותה לצמרת ייקח הרבה יותר מעונה. בינואר מכבי חיפה צריכה לחשוב איך היא מבריאה את הסגל ולא מזרימה אליו עוד רעות חולות. שחקן נקודתי לעמדה אחת, אולי שתיים, בוודאי. אבל לא עוד רכבת של באים והולכים.

אבל גם אם מכבי חיפה לא תצטרף לשוק המביך שעושות לנו נתניה, סכנין, הפועל תל אביב, קרית שמונה ועוד קבוצות, שיא בית המשוגעים של ינואר הקודם צפוי להישבר גם החורף. כולם הרי יודעים שיש מחסור בשחקנים טובים בכדורגל הישראלי. כולם הרי יודעים שבמצב הקיים עדיף לגדל מאשר לקנות, לטפח ולא לבזבז. חבל רק שההיגיון של הענף מזמן עבר בטרייד, תמורת 10 אחוזים מהכרטיס של ז'אורז'יניו.

המאמנים הישראלים לא מבינים למה מכבי תל אביב של מיטש גולדהאר לא רוצה אותם. הם נעלבים, הם תוקפים, הם מזכירים איך מאמן כחול לבן סיפק כדורגל הרבה יותר מוצלח מזה של האלופה שלנו. הם רק לא מבינים דבר אחד, ועד שלא יקלטו את המסר יהיה להם קשה לחדור לממלכת של גולדהאר: המערכת קודמת לקבוצה. הארגון קודם לתוצאות. הסדר קודם ליופי. העתיד קודם להווה.

במכבי תל אביב יודעים שביום שמאמן ישראלי יגיע לקבוצה, הכוח של ג'ורדי קרויף יילך לאיבוד. מכבי תל אביב אולי תזכה במאמן קבוע, אבל היציבות תספוג זעזוע. השקט יופר: למכבי תל אביב יהיה במקרה כזה מאמן שמדבר עם כתבים ישראלים, שניזון מאתרים ישראלים, שמציית לתכניות הרדיו הישראלי ושואף בסופו של תהליך להגיע בחזה נפוח לאיזה דיון ביציע העיתונות.

וזאת בדיוק הבעיה של המאמן הישראלי. הוא חושב שהוא הכוכב, ולא מבין שהוא חלק ממערכת. השחקן הישראלי שהגיע למכבי תל אביב הבין זאת יחסית מהר. אבל האם המערכת מספיק מחוסנת כיום כדי לקלוט גם מאמן שינהג באותה הצורה? שסיפור כמו שהיה בנבחרת שבו שיחה בין אלירן עטר למאמן דולפת? לא בטוח בכלל. גולדהאר אכל מספיק מרורים מהמאמן הישראלי. עד שאיש המקצוע המקומי לא ילמד שהוא זה שצריך לנהל את הסביבה ולא הסביבה אותו, מכבי תל אביב לא תהיה מוכנה למהלך הזה. וטוב שכך.

כשקרויף אמר במסיבת העיתונאים שנפרדה מהמאמן שברח, לא באמת חשוב איך קוראים לו, שהוא לא יגלה מהו הלאום של איש המקצוע שיחליף אותו. אולי יש כאן ספק בפילוסופיה האנטי ישראלית של מכבי תל אביב. קרויף הרי אמר בקיץ שבשנה הקרובה מכבי תל אביב עדיין לא מוכנה למאמן ישראלי, ואולי הזמן הזה עומד להסתיים. אין באמת לדעת. דבר אחד בטוח: מכבי תל אביב תעשה טעות איומה אם היא תביא מאמן ישראלי שיחזיר אותה לביצה המקומית. היא עדין לא מוכנה. המאמן הישראלי עדיין לא הבין את המסר.

נכון, קרויף ספג השבוע מכה אנושה. קרויף הוא לא מנג'ר כדורגל מושלם כמו שמעריציו העיוורים בתקשורת חושבים, ואין סיבה, בטח לא היום, לחשוש להסתכל למגרעות שלו בעיניים. אבל בתפיסת המאמן הזר הצעיר מכבי תל אביב צודקת. המחיר הוא גדול. למערכת היחסים של קרויף עם המאמנים שלו יש חלק בכך. אבל השאיפה היא נכונה.

אף קבוצה בישראל לא הביאה לכאן מאמנים כמו מכבי תל אביב. מה עדיף? ארדילס? מתיאוס? וכל מיני שמות יקרים שרק רוצים לעשות עליך קופה. מכבי תל אביב מתעקשת לחשוב את עצמה כמועדון אירופי שמחפש מאמן אירופי בשלב הנכון בקריירה. יומרה מקצועית כל כך קשה היא משהו שצריך גם לברך עליו, למרות הקשיים בדרך.

מה הסיבה שברק בדש הפך להיות שחקן ספסל ברעננה? סביר להניח שזה קשור לשיקולים טקטיים. לקבוצה מאומנת היטב כמו רעננה לא כדאי כנראה לשבור את השיטה בשביל שילוב של חלוץ. בכל מקרה, בין אם זה נכון ובין אם יש דברים נוספים, זה קצת עצוב. כי חלוץ כמו ברק בדש צריך לשחק. גם בגיל 33. גם עכשיו, הוא אחד החלוצים הטובים בליגה.

אחד שהשתבח עם השנים. שלמד כל הזמן משהו חדש. שחקן כזה צריך להיות בקבוצה יותר תחרותית מרעננה. ובטח לא להיות האס על הספסל. יש בו עוד הרבה יותר. אלא שמאז שבדש הסכים להיות ניצב בשכר במכבי תל אביב, משהו אולי קרה לו. בשבילו ובשביל הליגה, נקווה שזה עוד ישתנה.