וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ואז נשברה הדלת: המשחק שהכניס את הפועל באר שבע לעניינים

החיבוק המאוחר מדי של קרויף וראדי, הלבוש והשיזוף של בכר, העונה הישראלית הכי טובה של ברדה והסוויצ' של מליקסון. אורן יוסיפוביץ עם שבע אנקדוטות על הניצחון החשוב של הפועל באר שבע, ועל ינואר הכי חשוב של ג'ורדי (והמאמן הבא של מכבי?) מאז 2013

ברני ארדוב

ועדת ביקורת

הכי טוב: אליניב ברדה, מאור מליקסון

פחות טוב: דור פרץ, נוסא איגייבור

תובנת המשחק (תודה לטמיר זוארץ): שלושה טקסי הוקרה (בדש, איינבינדר, ראדי), שלושה הפסדי בית. אולי תבינו את הרמז?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

ציוץ המשחק:

מעשה שהיה, כך היה

1. ופתאום, סמוך לחצות, שני אנשים בכובעי מצחיה התפרצו לעבר הכביש.

האוטובוס של הפועל באר שבע נסע אל מחוץ לאיצטדיון בלומפילד, ברחוב שארית ישראל. ואז, ממאפיית "הנשיקה הצרפתית" רצו שני אנשים וחסמו את האוטובוס. זה היה עלול להיות מבהיל, אם לא היה מדובר בטוני וואקמה ובג'ון אוגו. להם, לפחות אתמול, מותר הכול.

2. ברק בכר השקיע כל כך הרבה בהכנה, שבאופן אירוני, בדקה ה-90, הוא כבר התכונן לגרוע מכל. תיקו היה גרוע מהפסד, זרק, ולא טעה. אם גם אמש האדומים לא היו יוצאים מבלומפילד עם שלוש נקודות, הם לעולם לא היו חוזרים לשם. חלאס. כמה אפשר?

בכר חי את המשחק הרבה לפני שהוא מתחיל, וכשהוא מתחיל, הוא חי אותו ברמה שלא צריך שדר ולא פרשן ולא מתרגמת לשפת הסימנים. מספיק לשים אותו בעיגול הזה בצד שמאל למטה, והכול יהיה מובן. בתוספת הזמן הוא כבר עבר למצב רטט. הזיז ראשו ימינה כשהכדור הצהוב זז ימינה, וקפץ שמאלה כשהכדור הוגבה לרחבה. הוא צרח, צווח, צעק, וכשהשריקה הגיעה, חגג.

דקות לאחר מכן ישב בחדר התקשורת, מסביבו כל כתבי באר שבע. הלבוש היה מהודר, חליפה כחולה שבין סוזה לפאקו. "לפחות למדתי מהם משהו", צחק. אולי זה הגוון הכחול של החליפה, אבל הפנים של הקואץ' הראו שיזוף מוקפד כאילו הרביץ שבועיים בטן-גב בפלאיה אנקון. שאלתי לפשר הגוון, ובכר החזיר: "הייתי עצבני".

לפני השינה, ואולי בבוקר, העסק בטוח השתחרר, הדם פינה את הפנים. בכר הרי הספיק לעשות כמה דברים יפים ואף זכה בגביע, אבל הניצחון אתמול - יודה או לא יודה - היה היוקרתי בחייו. חליפות סטייל סוזה ופאקו היו כאן ויהיו, אבל בכר - ולא בפעם הראשונה - דפק נוקאאוט טקטי לצוות הזר והמאובזר של מכבי תל אביב.

מהראן ראדי שחקן הפועל באר שבע עם תשורה שקיבל. ברני ארדוב
היה שווה שש נקודות. מהראן ראדי/ברני ארדוב

3. בסופו של דבר, הכול נמצא על הסקאלה שבין אלגרבלי לתורג'מן. בין פתיחה סיוט לפתיחה חלום. אבל שום דבר לא קורה סתם. המיסטיקנים ימשיכו להגיד שזה השפיץ של הנעל - אפילו אם הכדור פגע לתורג'מן בראש - אבל יש סיבה לכל דבר, ולסיבה בגינה באר שבע הובילה אתמול 0:1 בדקה השנייה במקום לפגר 1:0 בדקה הראשונה קוראים מהראן ראדי.

כמה שניות אחרי ההחמצה של איגייבור (בעיטה חזקה יותר ומדויקת יותר לא משאירה לתורג'מן סיכוי), השחקן שעזב בקיץ שחרר את הפקק ואת המשחק. כדור מעבר נהדר למליקסון, ועוד מסירה כעבור חצי דקה הובילה ל-0:1 של באר שבע. 37 דקות לאחר מכן, ראדי נלחם מול אלברמן ושיגר נפלא למליקסון, והופ, 0:2.

ראדי, בלי קשר למשחק אתמול, היה מה שחסר לבאר שבע. קשר חזק וחיוני התקפית, באנקר של מספרים (אם נותנים לו לשחק). ראדי, בלי קשר למשחק אתמול, הוא כל מה שחסר למכבי תל אביב. מאותן הסיבות. אתמול הוא כבר היה שווה שש נקודות, ועם השריקה, כמו דירק נוביצקי במיאמי, נבלע בחדר ההלבשה. כמה דקות לאחר מכן עלה שוב על הדשא. ג'ורדי קרויף ניגש אליו, ונתן חיבוק ממושך.

חיבוק שהיה צריך להתרחש בקיץ.

חיבוק שהיה צריך להשאיר את ראדי במכבי תל אביב, ולא במדי היריבה הכי גדולה שלה על התואר.

שיר צדק שחקן הפועל באר שבע. ברני ארדוב
סוף סוף באו לנשוך. שיר צדק/ברני ארדוב

4. אולי זה מאור בוזגלו שהטמיע את התרבות הזו, אבל נראה שכל שחקני באר שבע התחילו לצאת מהמקלחת עם כובעים, ואליניב ברדה גם נכנס לסטטיסטיקה. עם כובע אדידס אופנתי הוא המשיך להצהיר שמספרים לא מעניינים אותו. אז נתעניין בשבילו. אתמול ברדה כבש את השער השמיני שלו העונה. לא רק בגלל קצב הכיבושים, זו העונה הישראלית הכי טובה של ברדה. כן, דווקא כשהמחוג הגדול מראה 34.

5. מאור מליקסון, עם בישול וגול (איזה גול!), נתן עוד תצוגת שיא. כאחד שעשה את המעבר החד מאחד המאכזבים בעונה שעברה לשחקן השני הכי טוב בישראל כרגע - לא ברור איך הוא לא חוטף מחלת גבהים. פנטסטי.

6. ואז נשברה הדלת.

ג'רי סיינפלד סיפר בהופעה האדירה שלו ב"מנורה-מבט-איך-לעזאזל-מבטאים-את-זה" שבני האדם כל הזמן רוצים להיות בתנועה. שום דבר לא מספיק, אנחנו תמיד רוצים לזוז. הלאה, הלאה. גם אלונה ברקת היתה בהופעה המדוברת, וייאמר לזכותה שהיא וג'רי באותו הראש. בשלוש השנים האחרונות היא קירבה את הפועל באר שבע, כל פעם עוד קצת, עד כדי מכבי תל אביב. וכל פעם, אחרי שזה לא הספיק, היא לא התייאשה אלא עשתה מה שצריך כדי להתקרב עוד קצת.

מקצועית, הפועל באר שבע קרובה למכבי תל אביב כבר שנתיים. בעונה שעברה, הרכב מול הרכב, היא היתה על סף השוויון. פסיכולוגיה וטקטיקה מנעו זאת ממנה. באוגוסט, בטדי, היא היתה טובה יותר, ונתקעה בגלל החמצות ובגלל ערן זהבי. אתמול באר שבע החזיקה בהרכב טוב יותר, במאמן טוב יותר, ביותר כלים, ביותר מסיימים, ביותר הגנה. אפשר, ובצדק, לדבר על שינוי, על DNA, על משחק שהוא סימן דרך, על אופי, על קבוצה שסוף סוף באה לנשוך ולא להיות שותפה לקונצרט.

אבל זה גם כדורגל. העונה, כרגע, הפועל באר שבע פשוט טובה יותר ממכבי תל אביב.

ואז נשברה הדלת.

7. בום.

סלבישה יוקאנוביץ' מאמן מכבי תל אביב. ברני ארדוב
חיסל סיגריה בערך בשלוש שאכטות. סלבישה יוקאנוביץ'/ברני ארדוב

סלבישה יוקאנוביץ' עמד ליד מתחם חדרי ההלבשה, וחיסל סיגריה בערך בשלוש שאכטות. העיתונאים שכמה דקות לפני כן ניסו לשאול "אז מה עם פולהאם?" שאלו שוב את אותן השאלות, וקיבלו את אותן תשובות, גם לא מול המצלמות.

"לא רוצה להגיב בנושא, אני תחת חוזה".

לפי הבעות הפנים, מה שאמר ובעיקר מה שלא אמר ("אני מתחייב שאני נשאר במכבי עד סוף העונה"), ניתן להבין שיוקאנוביץ' כבר עם סיגריה וחצי בחוץ. לפחות לפי האווירה אמש, זה מאוד הזכיר את הלילה האחרון של פאקו. רק שאם יוקאנוביץ' יעזוב, זה יהיה עם שלושה תארים פחות.

ג'ורדי קרויף מכבי תל אביב עם מרטין ביין. יוסי ציפקיס
ינואר קריטי במיוחד בפניו. ג'ורדי קרויף/יוסי ציפקיס

אתה אף פעם לא תדע אם באמת הגיע הזמן להרדים את הכלב.

מכבי תל אביב הזו היא עדיין לא לברדור גוסס, אבל אולי הגיע הזמן שג'ורדי ייקח את אותה לשדה ויבצע את מה שצריך לבצע. כדי שלרגעים הכי רעים היא לא תגיע - זו הרי גדולה של אימפריה.

חלפו שלוש שנים מהחורף שסידר לג'ורדי שושלת. אז הביא את ראדה פריצה וערן זהבי, והמכונה עפה קדימה - לא משנה מי נהג. השנים עברו, ואלו החודשים הכי רעים של מכבי תחת קרויף. עם הזמן, מתברר שהבעיה לא היתה רק פורטו וצ'לסי, אלא רעננה וכפר סבא. בחודשים האחרונים, מכבי על האדים, על הגחון.

האליפות ממש לא התרחקה, אבל התחרות התעצמה. על כן, עבור קרויף, ינואר הקרוב הוא החשוב ביותר מאז ינואר 2013. ההולנדי יצטרך לספק את הסחורה, ולהביא טאלנטים, לא שחקנים משלימים. עד כה, זו לא עונה טובה עבורו.

נכון, ישראל זו לא מעצמה, ונכון להיום הניהול המתוקתק בקרית שלום התגבר על כל המתחרים. אבל יש גבול למה שאפשר לעשות עם בן בסט כחלוץ פותח, עם ראדוניץ' כחלוץ מחליף, עם איגייבור כקשר תוקף, עם פלסטרים על פלסטרים. יש גבול לכמות הפעמים בהן הניהול של ג'ורדי יאפיל על הרכש שלו.

orenjos@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully