לחיים: הקריירה של מאסימו מקארונה מאמפולי נוסקת בגיל 36

הפרס על החגיגה המקורית ביותר של 2015 עשוי ללכת למאסימו מקארונה. אחרי שהבקיע אתמול את שער היתרון של אמפולי בבולוניה בשלהי המחצית הראשונה, רץ החלוץ הקירח ליציע האוהדים המקומיים, לקח כוס בירה ולגם ממנה. "הם אמנם אוהדי בולוניה, אבל הם חבריי, וחברות קודמת לכדורגל. הם ביקרו אותי אתמול, וקבענו לשתות בירה", הסביר הסקורר הוותיק.

בולוניה הספיקה להשוות לפני השריקה להפסקה, אבל בפתיחת המחצית השניה נגח מקארונה את ה-2:3. "מדוע לא שתית גם אחריו?" הוא נשאל, והשיב כי לא רצה להיכשל בבדיקת סמים בגלל אלכוהול. הצמד שלו הבטיח ניצחון רביעי ברציפות לאמפולי. מדובר בשיא מועדון בכל הזמנים בליגה הבכירה, וההישג קידם את הקבוצה למקום השישי, לפני מילאן ולאציו.

ב-10 המשחקים האחרונים היה לאמפולי הפסד בודד בלבד, וגם הוא ליובנטוס. כל הפרשנים היו בטוחים שאמפולי תתרסק אחרי שהמאמן מאוריציו סארי עזב לנאפולי ולקח איתו את מירקו ולדיפיורי ואת אלסעיד חוסאי, אך בפועל, זו עשויה להיות דווקא העונה הגדולה ביותר אי פעם. גם של אמפולי, ואולי – מי יודע – גם של מקארונה בן ה-36.

מקארונה הרי הוא כבש צמד גם בשבוע שעבר, במשחק שכונה באיטליה "דרבי האוכל". מצד אחד מקארונה, מצד שני קווין לזניה, החלוץ הססגוני של קארפי. בקרב הזה ניצח מקארונה כף על מזלג, עם שני שערים ובישול תוך רבע שעה במחצית השנייה, בדרך ל-0:3 חלק. "אנחנו לא פוסלים העפלה לליגה האירופית. הנסיון שלי מלמד שהכל אפשרי. מי שמעז לחלום, מבלי לנתק את הרגליים מהקרקע, יכול רק להרוויח", הצהיר אז החלוץ. ונסיון החיים שלו באמת עשיר ומגוון, ממש לא כל חלומותיו התגשמו, אך הוא חתום על כמה רגעי שיא בלתי צפויים.

ראשית, היה לו הכבוד להיות השחקן הראשון אי פעם שלבש את חולצת נבחרת איטליה מבלי לשחק דקה בליגה הבכירה. בתחילת 2002 קרע מקארונה רשתות עבור אמפולי בליגה השנייה, לצד חברו הטוב אנטוניו די נטאלה, כאשר המאמן הלאומי ג'ובאני טרפאטוני זימן אותו לסגל בעקבות הפציעה של כריסטיאן ויירי. הבכורה הייתה מדהימה – החלוץ הטירון נכנס רבע שעה לסיום משחק הידידות באנגליה, הוכשל על ידי השוער דייויד ג'יימס והרוויח את הפנדל אותו תירגם וינצ'נזו מונטלה לשער הניצחון.

באותם ימים, מקארונה היה השם החם בארץ המגף, והוא לא היה רחוק מלשחק למונדיאל. יובנטוס ורומא התחרו על החתמתו בקיץ 2002, והמעבר לגברת הזקנה היה לא רק קרוב ומוחשי, אלא גם פיקנטי כי השחקן צמח במחלקת הנוער של מילאן. מאסימו זוכר עד היום את הצעקות שספג כנער מאריגו סאקי ופאביו קאפלו, אך הוא לא קיבל הזדמנויות לפני שיצא לנדידה בליגות הנמוכות. אופציית יובה הייתה, אם כך, מעניינת מבחינתו, ולוצ'אנו מוג'י עבד עליה שעות נוספות, אך בסופו של דבר הייתה זו מידלסבורו השאפתנית שזכתה בשירותיו תמורת 13 מיליון יורו.

בדיעבד, הייתה זו החלטה אומללה שמנעה ממקארונה קריירה מפוארת הרבה יותר. הוא לא הצליח להוכיח את עצמו בצפון מזרח אנגליה, והאשים אחרי עזיבתו בחלוף חמש שנים את המנג'ר סטיב מקלארן בצביעות. "התקופה שלי בבורו הייתה גיהנום. מקלארן הוא האדם הכי דו פרצופי שפגשתי בחיי. רק באנגליה יכולים למנות מישהו מוגבל כמוהו למאמן הנבחרת", אמר אז. ובכל זאת, גם במידלסבורו זוכרים אותו כאגדה של ממש, בזכות שני שערים שסללו את דרכה של הקבוצה להישג האירופי הגדול בתולדותיה – גמר גביע אופ"א ב-2006.

ברבע הגמר הפסידה בורו 2:0 בבאזל במשחק הראשון, ואז ספגה שער מוקדם בגומלין הביתי. זה נראה גמור, אבל האנגלים חזרו מהקרב, ומקארונה שנכנס כמחליף השלים את המהפך עם 1:4 מטורף בזמן פציעות. בחצי הגמר היה התסריט דומה. סטיאווה בוקרשט ניצחה את מידלסברו 0:1 ברומניה, עלתה ל-0:2 מהיר בגומלין וגרמה למקלארן לשלוח את האיטלקי למערכה עוד במחצית הראשונה. מקארונה צימק את התוצאה ונתן את האות לקאמבק נוסף, בסיומו קבע 2:4 בדקה ה-89 ושלח את כל ריברסייד סטדיום לצהול מאושר.

בגמר של אותה שנה הייתה זו סביליה שחגגה עם 0:4 קליל, זה כבר סיפור אחר. עד היום שומרים אוהדי בורו פינה חמה בלב למקארונה, ונדהמים כל פעם מחדש שהוא עדיין משחק, כמעט עשור אחרי מעשי הגבורה. באופן מופלא, הסקורר לא רק שומר על כושר, אלא גם משתפר עם הזמן. אז נכון, שני משחקים בנבחרת לפני 13 שנה נותרו הבודדים בקורות חייו. נכון גם שדי נטאלה, שנשאר באמפולי ב-2002, עבר לאודינזה ב-2004 ומאז שומר לה אמונים, נהנה מקריירה מוצלחת בהרבה, כולל שתי זכיות בתואר מלך השערים, וגם הופעות במונדיאל ובאליפויות אירופה. אבל אף אחד לא יקח גם למקארונה את ההצלחה הצנועה שלו, והוא שבר לאחרונה את מחסום 200 השערים בקריירה. לא תמיד הבחירות שלו היו נבונות, אך עם אמפולי הוא תמיד פגע בול.

אחרי שנכשל בפאלרמו ובסמפדוריה בתחילת העשור, מיהרו רבים להספיד אותו כאשר חזר מקארונה לקבוצה בה הכל התחיל. היה זה ינואר 2012, ואמפולי היתה שקועה עמוק בתחתית הליגה השנייה, בדרך לקריסה. השערים של הסקורר הקירח אפשרו לה להחזיק את הראש מעל המים ולהגיע לפלייאוף הישרדות מול ויצ'נזה. שם, ברגע האמת, הוא חולל את הנס החשוב ביותר. היריבה הובילה 0:2 בדקה ה-71, והעסק נראה אבוד, אבל אמפולי הישוותה, ועמוק מאוד בזמן פציעות הגיח מקארונה כדי להשלים את המהפך היקר ל-2:3. אמפולי נשארה בליגה השנייה, ומקארונה טוען גם היום: "זה השער החשוב בחיי. התחלנו עם אלפיים אוהדים ביציע, והיום יש לנו 16 אלף".

התמיכה צמחה כי סארי, שהגיע לקבוצה בקיץ 2012, שינה את המומנטום. הוא נתן למקארונה את המפתחות בחוד, וקיבל תמורה נאה. 18 שערים היו לו ב-2012/13, 15 נוספים בעונת העלייה ב-2013/14, ועם שובו לליגה הבכירה הרשית האיש שרק משתבח עם הזמן 10 שערים. כעת, גם עם מרקו ג'מפאולו על הקווים, הוא ממשיך בתנופה ביתר שאת. בזכות שני הצמדים הרצופים, יש למקארונה שבעה שערי ליגה עוד לפני חג המולד.

הוא לא רק מנהיג על הדשא, אלא גם בחדר ההלבשה. בכל יום חמישי מארגן זקן שחקני אמפולי ארוחה משותפת במהלכה דנים השחקנים בכל אשר על ליבם על כוס יין. מקארונה לא מהסס להצהיר שהחלוצים הצעירים בקבוצה מוכשרים ממנו, מעודד אותם ותומך בהם ללא הפסקה. הוא משמש סוג של עוזר מאמן, אבל גם כובש יותר מכולם. כל מאמן היה רוצה מישהו כמוהו בקבוצה, במיוחד לנוכח האופטימיות שלא יודעת גבול והכריזמה הכובשת.

"אני מתכוון לשחק עד גיל 40, ואולי גם מעבר לכך. התשוקה היא הדבר החשוב ביותר, ויש לי יותר תשוקה מאי פעם", הצהיר מקארונה. ואם זה המצב, אין סיבה שיעצור. את 2015 סיים החלוץ באופן מושלם, והוא ראוי להרבה לגימות בירה על ביצועיו. יש לקוות שהבירה והיין ימשיכו ללוות אותו בשמחות גם ב-2016.