גיא לוי, איזה משחק אתה ראית? ה-11 של השבת על הפועל תל אביב

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

"קרית שמונה קבוצה מצוינת, אבל היום היא הייתה חסרת ביטחון לחלוטין" (גיא לוי)

במהלך יורו 2012 כתב מישהו טור על משחק שהתקיים בזמן שהכותב בכלל היה בהופעה של שלמה ארצי.

אמש בקרית שמונה, גיא לוי הגיע אל מול המצלמה, ולפי הניתוח שלו כנראה שבזמן שהפועל תל אביב הובסה 3:0 הוא בכלל התפנן מול הופעה של סיינפלד במנורה מבטחים.

מה שבטוח, הוא ושאר העולם לא ראו את אותו המשחק.

לוי טען שקרית שמונה היו פחות טובים, חסרי ביטחון, ושהתוצאה - 3:0!! - משקרת. במוחו של לוי, אם לא ישב באותו זמן מול השכן של קרמר, לו לאדומים היה טיפה יותר מחץ ולמארחים טיפה פחות, אולי היה נגמר 0:3 לו. ואולי 0:10. ואולי בכלל הפועל תל אביב - עם קצת תחת - היתה יכולה להיות היום במקום הראשון בואכה שמינית גמר צ'מפיונס ליג.

מבחינת כדורגל, הקבוצה של גיא לוי - כרגע - היא באסה של חוויה. בוץ. דם. קבוצה פג תוקף. למזלנו, הראיונות של המאמן לאחר המשחק שווים את השעה וחצי שזרקנו לפח. למזלו של לוי, הוא מתראיין הזוי יותר מהדרך בה הקבוצה שלו משחקת כדורגל. וכך, לאחר עוד 90 דקות של כלום באדום (השחור היה הולם), שוב כולנו מדברים על כמה שגיא לוי מתראיין באופן הזוי.

עברו 15 משחקים, והפועל תל אביב כנראה לא תרד ליגה, כי ממש ממש ממש ממש ממש קשה לרדת כאן ליגה. אבל האדומים נראים נורא.

גיא לוי אמנם לא נמצא זמן רב בחודורוב, אבל בשורה בטח שאין. אין סנטימטר של שיפור בשום חוליה ובשום עמדה, בשום נתון סטטיסטי ובשום אלמנט רוחני. בינתיים, מדובר ב"מאמן התקפי" (גול אחד בחמישה משחקים) בלי הגנה.

דבר אחד בטוח: בחמשת המשחקים האחרונים, גיא לוי המאמן עושה עוול ענק לגיא לוי הפרשן.

עדיף לו ללכת לסיינפלד. אגב, גיא - יש הופעה גם היום.

ססאר מנדיונדו - 2 משחקים, 16% הצלחה, 0 שערים למשחק.
ווליד באדיר - 8 משחקים, 47% הצלחה, 1.0 שערים למשחק.
גיא לוי - 5 משחקים, 27% הצלחה, 0.2 שערים למשחק.

כשמדברים על המצב הנואש של הכדורגל הישראלי וליגת העל, יש הרבה קבוצות עם נסיבות מקלות. אתם יודעים איך זה - אין כסף, אין קהל. אבל להפועל תל אביב אין תירוץ. ברוך השם ולפי גלובס, התקציב עבר את 40 מיליון השקלים העונה. לא סכום שגורם לגולדהאר לברוח לקוויבק, אבל סכום שאמור להיות שווה סגל סביר וכדורגל נוח לעין.

בהפועל תל אביב 2015/16 יש כשלים חמורים בבניית הקבוצה. במינוי המאמנים, אבל בעיקר בסגל. 15 משחקים הם תקופה מספקת לאבחנות ראשוניות, והן:

השוערים לא בריאים או לא טובים. ויש שלושה כאלה.
ההגנה לא מתאימה לליגה הבכירה.
הקישור לא אגרסיבי, לא נייד, לא מעניין ולא פורה.
ההתקפה לא חדה או לא קיימת.
הפן המנטלי לא קיים - כל גול זה הביתה.
הזרים הם ההפך מבינגו.
השחקן הכי יקר לא עשה דבר חיובי אחד העונה, והצליח לאחר לאימון ולהיענש.

הסגל, כרגע, לא עושה דבר אחד טוב יותר מהסגל שהביאו ברקו-את-דומב, בהרבה פחות כסף. ניר אפרתי הוא אולי סקאוט נהדר ואדם נהדר, אבל במסיבת העיתונאים לפתיחת העונה הוא הופיע כ"מנהל טכני". כלומר, זה שבין היתר אמור להיות אחראי על הרכש.

בינתיים, ואם אכן הוא האדם שחיבר את כל המרק הזה, הוא לא נוחל הצלחה גדולה במיוחד.

השבוע עסקנו בשני מאמנים שהופסקה עבודתם: טל בנין בהפועל חיפה (אם מישהו יבין מה לעזאזל קורה שם), ואלי כהן בסכנין. שתי דוגמאות מצוינות שמבהירות עד כמה לא חכמים (בעדינות) בעלי הקבוצות בישראל.

הבעיה מספר 1 של הבוסים הללו, יואב כץ ואבו יונס: אין להם באמת מטרה. אין חזון. אין באמת תוצאה טובה ותוצאה רעה. ואז יש כאוס.

הרי טל בנין כבר עבד אצל יואב כץ. המשיך הלאה, וחזר. אם חזר, כנראה שיואב כץ מצא בו משהו - הרי לא היה ממנה מישהו פעמיים - וכנראה שהשלים עם אופיו. בקיץ, כשהשניים דיברו, מה היו המטרות? מה היו הציפיות? איזה הישג יהיה טוב ואיזה רע? לכו תדעו.

ובסכנין - היינו בסרט הזה, יותר מדי פעמים. והנה, בדיוק לפני שנה: דצמבר, יום שישי, כמה ימים לאחר הפסד למכבי תל אביב ויום אחד לפני משחק מול הפועל רעננה - פוטר גיא לוי. בא אלי כהן, רק כדי לקבל את אותו צינור שנה לאחר מכן. ולמה? מה היו הציפיות מאלי כהן? מה היו המטרות של סכנין?

מדובר בשתי קבוצות שכבר שש שנים משוטטות בליגת העל בלי מטרה אמיתית ומוצהרת. וכשאין מטרה אמיתית (כמו בבני יהודה, למשל), המאמנים הולכים הביתה על שטויות. כשאין תוצאה נחוצה, כל ציטוט לא במקום מפריע. כל ריב מחריב. כל שחקן שהבוס רוצה ביקרו - דיר באלאק אם לא ישותף.

יותר מדי זמן התעסקנו ב"קמצנות" של יואב כץ ובבעיות הלאומניות של בני סכנין. אבל אלו מסכות. אלו לא הבעיות (כץ שם כסף ועוד איך; בסכנין יש דו-קיום). חשוב לשים לב שמדובר בשתי הנהלות חלשות מאוד, חסרות חזון וחסרות מטרה, שעל הדרך מתעללות בכל מאמן כדורגל שמגיע. ההנהלות, והעומדים בראשן - פה זה כץ ופה זה אבו יונס - לא רק בזות למעמד המאמן (ושני הבוסים בהחלט ביזו אותו השבוע) אלא מחריבות את הקבוצות ולא נותנות להם סיכוי להצליח באמת. כי כשאין לקבוצה מטרה, המאמן הופך למטרה.

והקבוצות? ימשיכו לנוע בין מקומות 7 ל-12, ימשיכו להיות לא רלוונטיות, ימשיכו לעניין רק כשהמנכ"ל כמעט מרביץ למאמן או כשבית"ר מגיעה לפארק אוסטרליה. הרי כשמסתכלים עמוק בפנים, אין שם כלום; לא ניהול, לא חוכמה, לא ברק. רק זעזוע רודף זעזוע.

‏א. בתחתית הבוסים אסור לשכוח את ג'קי בן זקן. אחרי כל מה שקרה בעונה שעברה, הפיטורים של אייל לחמן היו מטומטמים לא פחות.
‏ב. אצל דראפיץ' אין תירוצים. 120 דקות בגביע הטוטו ביום רביעי? שלוש נקודות בשבת.
‏ג. השוער הישראלי הטוב ביותר כיום הוא בוריס קליימן.
‏ד. המשחק הכי טוב אתמול היה בכלל הדרבי של רחובות.
‏ה. בשבוע הבא הפועל נגד נתניה. קחו את האנדר, כן?
‏ו. איינוגבה נהדר, בני יהודה מנצחת על הבאזר - נשמע כמו אחלה סיקוול של מלחמת הכוכבים.
‏ז. חיים סילבס לא עוצר.

בכתבה על ראובן עטר בשנה שעברה, מצאנו שמאז 2012 הוא דורג במקום האחרון מבין מאמני הליגה הן ב-% הצלחה והן בשערים למשחק.

מאז מונה למכבי נתניה (וזה בלי ההפסד למכבי תל אביב):
3:1, 1:0, 0:0, 0:0, 1:0.

הצלחה: %13.
שערים למשחק: 0.2.
משחקים רצופים ללא ניצחון: 10.

הנתונים מדהימים. יכול להיות שמדובר במומנטום הכדורגל הכי רע בעולם?

עוד פעם "עליית מדרגה" באלימות. והפעם צורף סרטון של מכות סטייל כיתה ג' מהיציע של משחק נוער ברעננה. אין לזלזל באלימות הגואה - ממש לא רק בספורט - אבל צריך לשים הכול בפרופורציות. אלימות כזו תמיד היתה. פעם, פשוט, לא היה וואטסאפ.

אלימות? קטטות? ונטה? אחד האוהדים הצעירים ביותר של הפועל באר שבע פרץ לאימון הקבוצה אתמול בבוקר, ועשה לכולנו קצת טוב על הנשמה.

התלונה הדי קבועה:

שבת. יום יפה, מזג אוויר נהדר. אפשר לשחק ב-13:00, אפשר ב-14:00, ילדים, מה שתרצו. אבל המשחק הראשון ב-18:00, והמשחק המשודר הראשון ב-18:45. וכשאין את מכבי תל אביב ואין את באר שבע ואין את מכבי חיפה - זו עוד שבת של אין כדורגל בחסות אנשים שאין להם מושג.

מהדי זועבי
דור אלו
קסאבייה תומא
חסוס רואדה
דושאן מאטוביץ'
וובה בראון
ציון צמח
פדרו גלבאן
עומר אצילי
אופיר מזרחי
ברונו


orenjos@walla.co.il