פרט לגולדן סטייט, הסיפור הגדול ביותר של החודשיים הראשונים של עונת ה-NBA הוא קריסטאפס פורזינגיס. פסטיבל פורזינגיס מוצדק לחלוטין, כאשר שחקן עם סוג כזה של פוטנציאל נראה כל כך טוב כל כך מהר זה סיפור ענק. כשמתארים אותו כיורש אפשרי של דירק נוביצקי מקטינים את הגג שלו, מדובר ביורש אפשרי לנוביצקי עם תוספת של עשרה סנטימטרים, חוש לריבאונד וחסימות ונוכחות הגנתית, והתופעה הזאת נחתה בניקס ויכולה להתפתח לדבר הטוב ביותר שקרה למועדון מניו יורק במילניום הזה.
יש רק בעיה אחת עם פסטיבל פורזינגיס: הוא אפילו לא הרוקי המרשים ביותר בחודש וחצי הראשונים של העונה. התואר הזה שייך לקארל אנתוני טאונס. נדמה שפרט לכשרון יוצא דופן לכדורסל, יש לסנטר שנבחר ראשון בדראפט על ידי מינסוטה גם כישרון מיוחד לעבור מתחת לרדאר של הקהל הרחב, ואם צריך אז מגיע שרוך לטבי שמלהיט את המדיסון סקוור גארדן ומסיט את אור הזרקורים ממנו. אז הגיע הזמן להסיט את הזרקור בחזרה ולהצהיר באופן ברור: אם לא יהיו בעיות בריאות, קארל אנתוני טאונס נמצא בדרך הבטוחה להיות אחד השחקנים הטובים בעולם.
המספרים שלו, לאחר קצת יותר מחודש וחצי ב-NBA, הם 15.4 נקודות ב-53.5 אחוזים מהשדה, 83.8 אחוזים מהעונשין ואפילו 0.4 שלשות למשחק ב-42.9 אחוזים, 9.1 ריבאונדים ו-2.1 חסימות ב-28 דקות למשחק. לסנטרים בדרך כלל לוקח יותר זמן משחקנים אחרים להתפתח למה שהם מסוגלים להיות, לכן השילוב בין כמות ליעילות (הוא מדורג 16 בליגה במדד ה-PER) הופכת את החודשיים הראשונים של טאונס בן ה-20 למרשימים ביותר של סנטר חדש בליגה מאז...נדמה לי שנצטרך לחזור עד פאו גאסול, שהגיע ל-NBA בשל לאחר שכבר כיכב בברצלונה. אם ממשיכים אחרי גאסול ההשוואה הבאה היא כבר לטים דאנקן. אלה גבולות גזרה לגיטימיים עבור טאונס, כפי שהוא נראה בתחילת דרכו.
המספרים, כמובן, מספרים רק חלק מהסיפור. החשיבות הגדולה ביותר של טאונס היא שיש לו את הפוטנציאל הגבוה ביותר להחזיר לאופנה את הסנטר הקלאסי בליגה שנדמה שהולכת ומתרחקת ממנו. סט הכישורים שלו משלב בין מה שנדרש מסנטרים בעבר ומה שנדרש מהם כיום. כבר עכשיו הוא עושה ארבעה דברים ברמה גבוהה מאוד, ואני לא בטוח שאי פעם היה סנטר ששילב בין כל הארבעה האלה באופן כזה. בנוסף להם, אתייחס גם לאלמנט נוסף שכרגע עוד נמצא בשלבי פיתוח ואיתו ניתן לדבר על ארבעה וחצי דברים שהופכים את טאונס לשחקן מסקרן כל כך. ואלו הם:
1. משחק פוסט
כשחושבים על סנטרים שמתאימים למשחק היום, חושבים על אתלטים שמתמחים בתנועה לטבעת בפיק נ' רול מהז'אנר של דיאנדרה ג'ורדן ואנדרה דראמונד. שחקני פוסט קלאסיים הם זן בהכחדה, והשחקנים שיודעים לעשות את זה, כמו אל ג'פרסון וברוק לופז, בדרך כלל באים עם חבילה של חסרונות שהופכת אותם לבעייתיים. טאונס הוא כבר עכשיו שחקן פוסט איכותי ומלוטש ברמה שבדרך כלל לוקח שנים לפתח. הוא יודע לתפוס עמדה טובה, הוא נינוח מאוד כשהוא עם הכדור עם הגב לסל, הוא יודע לסיים בחצי הוק שוט בשתי הידיים, יש לו תנועות יעילות גם הצידה וגם לאמצע. משחק הפוסט הפך לאנדרייטד כיום, אך מדובר באלמנט שקבוצה שיש לה אותו מרוויחה את האפשרות לשחק פנימה והחוצה ויש לה פתרון פשוט להתקפות תקועות.
2. קליעה מבחוץ
בעבר סנטרים לא ממש יצאו מהצבע והיו יעילים בעיקר בתוכו, כיום היכולת של סנטר לקלוע מבחוץ היא נכס משמעותי. בקבוצות מסוימות היא מאפשרת ריווח, באחרות, כמו מינסוטה, היא מאפשרת להכיל שחקני חוץ עם קליעה לא טובה מבחוץ כמו ריקי רוביו ואנדרו וויגינס. טאונס זורק הרבה מחצי מרחק וקולע באחוזים נהדרים, 48 האחוזים שלו מהטווח הזה מדרגים אותו שלישי בליגה מבין השחקנים שלקחו לפחות 100 זריקות משם (שני לקווין דוראנט ומארק גאסול, לפני דירק נוביצקי). הוא לא זרק הרבה שלשות עד כה, אך קלע 9 מתוך 21 הזריקות שלקח, שזה 42.9 אחוזים מצוינים. התוכנית היא שבעתיד הוא יזרוק גם שלשות, ונתוני הפתיחה מעידים על כך שיש למה לצפות. הקליעה מבחוץ באה גם עם אחוזי עונשין נהדרים, נקודת תורפה אצל כמה מהסנטרים הגדולים בליגה.
3. הגנה בצבע
התפקיד ההגנתי החשוב ביותר של סנטר הוא לשמור על הצבע: לשלוט בריבאונד ולמנוע סלים קלים. טאונס מדורג שישי בליגה בכמות חסימות למשחק עם 2.1 ובאיזור המקום העשירי בנתונים שונים של הגנה על הטבעת. יריבים קולעים ב-44.8 אחוזים כשהוא בינם לבין הטבעת, נתון מצוין וטוב יותר, בין היתר, מדיאנדרה, דראמונד ודוויט הווארד. יש לו את חוש המיקום שמשנה זריקות וקרה לא פעם שיריב ויתר על זריקה בצבע בגלל הנוכחות שלו. בתחום הריבאונד טאונס כרגע רק טוב, לא מצוין, הוא מדורג באיזור המקום ה-20 בליגה בנתונים פר דקה. הוא לוקח הרבה ריבאונדים שצריך להיאבק עליהם אך גם מפסיד בקרבות לסנטרים שמתמחים בתחום.
4. הגנת פיק נ' רול והתמודדות עם שחקני חוץ
כיום, יש יותר ויותר כלים לנצל סנטרים כבדים: משחקים עליהם בפיק נ' רול, מעלים הרכבים עם חמישה קלעי חוץ, עוברים להרכבים נמוכים. כך רוב הקבוצות ימצאו דרך להפוך גם סנטרים עם הגנה נהדרת על הטבעת, כמו רוי היברט, לנטל הגנתי. קל יותר בעידן הנוכחי להתמודד עם מיס מאץ' גבוה מאשר עם מיס מאץ' נמוך. לטאונס אין בעיה כזאת. הוא זריז ונייד מספיק כדי להסתדר עם המלכודות שמאמנים יריבים מנסים לטמון לסנטרים מסוגו. מול הפיק נ' רול הוא מסוגל להישאר קרוב למוביל הכדור וזריז מספיק כדי לחזור לשחקן שלו, במקרים מסוימים הוא יכול גם להישאר עם שחקן חוץ ובדרך כלל מצליח למנוע זריקה טובה. הגנת הפיק נ' רול שלו לצד רוביו נראית נהדר.
וחצי: יכולת מסירה מהפוסט
בגדול, טאונס הוא לא שחקן של היי-לייטים אלא כזה שתורם בשקט וצובר סטטיסטיקות. כל זה נכון עד שמגיעים למסירות בפוסט. בתחום הזה, טאונס כרגע מעדיף מסירות מתוחכמות ומרהיבות שמציגות את הפוטנציאל שלו בתחום. פעם-פעמיים במשחק הוא מספק מסירה מרהיבה כזאת, אבל בשאר הזמן הוא לא משתמש מספיק במסירות הפשוטות, בהוצאת כדור לשחקן הנכון. סנטרים עם ראיית משחק מהאיזור הזה בדרך כלל לומדים לפתח את יכולת המסירה מהפוסט עם השנים, לטאונס יש את הכלים להפוך גם למוסר נהדר וככל שיריבות יפחדו ממנו יותר ויתחילו להביא דאבל-טים מולו היכולת הזו צפויה לבוא לידי ביטוי.
שילוב היכולות האלה מבהיר למה טאונס יכול להפוך לסנטר קלאסי שבו זמנית מתאים לעידן הנוכחי. יריבות ללא שומר פיזי הוא יעניש בפוסט, יריבות עם שומר איטי הוא יעניש בפיק נ' פופ עם קליעה מבחוץ, דאבל טים הוא יעניש במסירה, לא ניתן לבצע עליו האק כי הוא קלע עונשין טוב מאוד, הוא יהפוך את הצבע של מינסוטה למקום שקשה מאוד להגיע אליו ולקלוע בתוכו, הוא יוכל להתאים לכל שיטה של הגנת פיק נ' רול, אולי אפילו לחילופים אוטומטיים, הוא זריז מספיק כדי להסתדר הגנתית מול הרכבים נמוכים. קבוצות מחפשות את שחקן הפנים שיהיה טוב ומתאים מספיק בשני הצדדים כדי להכריע לטובתו מיס-מאצ'ים מול הרכבים נמוכים, טאונס בנוי באופן מושלם להיות השחקן הזה.
כמובן, הוא עדיין לא השחקן הזה, הוא עדיין רוקי בן 20 שעוד לא סגר חודשיים ב-NBA ומדי פעם הוא משלם שכר לימוד. דיאנדרה ג'ורדן חגג עליו בריבאונד ובפיק נ' רול בדקות הראשונות במפגש של מינסוטה מול הקליפרס (טאונס ענה עם שלוש שלשות), לפעמים הוא נתקע בפוסט בזמן שההתקפה מתפתחת וחוסם את הצבע וניכר שקשה לו כשהוא משחק דקות ארוכות. אבל בדיוק לשם כך קיימת עונת הרוקי, לפעמים גם צריך להיתקע בקיר כדי לעלות רמה, בעיקר מבחינה פיזית.
בתמונה הגדולה, מזמן לא הגיע לליגה סנטר שלם כל כך וממש מזמן לא היה סנטר שנראה כל כך טוב ומלוטש כבר בתחילת הדרך. טאונס עושה רושם של הדבר האמיתי. במינסוטה כבר מתחילים להבין שהוא השחקן שסביבו תיבנה קבוצת העתיד של הוולבס, אנדרו וויגינס כנראה יהיה מספר 2 שלו ולא להיפך. יחד עם רוביו, זאק לאבין וגורגי ג'נג/נמניה בייליצה, יש למינסוטה חמישייה צעירה ומבטיחה במיוחד שסם מיטשל צריך לתת לה לשחק יותר דקות ביחד.
תוך שנתיים זו יכולה להתפתח להיות קבוצת פלייאוף אמיתית. אז בזמן שממשיכים להתלהב מפורזינגיס, כדאי להעיף מבט גם צפון מערבה, כי במינסוטה מתפתחת קבוצה מעניינת סביב אחד הפוטנציאלים הגדולים ביותר שהגיעו לליגה בעשור האחרון.