לוח משחקי העונה הרגילה ב-NBA נבנה השנה באופן נכון יותר, עם פחות משחקי בק-טו-בק וסטים של ארבעה משחקים בחמישה ימים. עבור קליבלנד לוח המשחקים התברר כמתאים במיוחד, כי החלק הראשון של העונה מאוד לא צפוף והעומס היחסי יגיע לאחר ששני הפצועים המשמעותיים יחזרו והסגל, אם לא יהיו פציעות חדשות, יהיה מלא. זה אמור לקרות כבר בשבוע הקרוב. קיירי אירווינג אמור לחזור באחד המשחקים הבאים ולחבור לאימן שאמפרט שכבר חזר. תזמון החזרה מושלם, לקראת משחק הכריסמס המדובר מול גולדן סטייט שיתחיל את סט ארבעת המשחקים בחמישה ימים היחיד של הקאבס העונה.
עד הסט הזה, יהיו לקבוצה של דיוויד בלאט מרווחים נוחים מאוד בין המשחקים. השבוע הנוחות הגיעה לשיא, כשקליבלנד שיחקה שני משחקים בלבד, שניהם לאחר מנוחה של יומיים, ותגיע הלילה לבוסטון לאחר מנוחה נדירה של שלושה ימים. התזמון של שבוע המנוחה הזה לא היה יכול להיות טוב יותר, לאחר רצף של שלושה הפסדים בו הקאבס נראו פגיעים יותר מכל שלב אחר במהלך העונה עד כה. שתי היריבות הצעירות שקליבלנד פגשה הגיעו בתקופה נוחה הרבה פחות: פורטלנד שיחקה לילה לפני כן, אורלנדו חזרה הביתה לאחר מסע של שבוע וחצי במערב. גם זה חלק מהסיפור של העונה הרגילה ב-NBA: לוח המשחקים עמוס גם עבור היריבות, לפעמים הוא מתפלג כך שהיריבות הן אלה שמגיעות עמוסות יותר ולפעמים זה קורה בדיוק מתי שהקבוצה הכי זקוקה לכך.
כל זה לא בא להמעיט בערכם של שני הניצחונות, אלא לשים אותם בפרופורציה (בדיוק כפי שצריך לשים את ההפסדים). כשקבוצה נמצאת במשברון שמאיים להפוך למשבר, לפעמים כלום לא עוזר והכל הולך נגדה, גם יריבות צעירות ועייפות פתאום מגיעות למשחק חוץ וכל דבר נכנס להן. זה מה שקרה בפתיחת המשחק הביתי מול פורטלנד. לברון ג'יימס וקווין לאב החטיאו כמה זריקות מתחת לסל, דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום המוכשרים קלעו כל זריקה מבחוץ ופתאום קליבלנד מצאה את עצמה בפיגור 12 לאחר כמה דקות.
באותה פתאומיות, המשחק הזה הפך למבחן משמעותי. הוא הגיע לאחר שלושה הפסדים רצופים, כשהקבוצה במצב מדוכדך ונראית שבירה. דקות רעות של המחליפים ברבע השני הגדילו את הפער עוד קצת, לברון ג'יימס חזר ממנוחה אנרגטי וניסה לסחוף את הקבוצה, אבל כל הזדמנות ליצירת מומנטום התבזבזה. קליבלנד ירדה למחצית בפיגור של תשע נקודות וזו הייתה מחצית שיותר מדי הזכירה משחקים מהחצי הראשון של העונה שעברה. לי היא הזכירה במיוחד את התבוסה הביתית לדטרויט בעונה שעברה. אז המחצית השנייה נפתחה עם כמה איבודים וכמה שלשות של הפיסטונס וקליבלנד נשברה לחלוטין. גם בירידה למחצית מול פורטלנד הייתה תחושה שסף השבירה של הקאבס נמוך ושזו בקלות יכולה להפוך לתבוסה ביתית ולמשבר אמיתי.
לכן המחצית השנייה הייתה חשובה כל כך. בלאט עשה את חלקו כשעלה למחצית השנייה עם ההרכב שעבד הכי טוב בראשונה: חמישייה של מתיו דלבדובה, ג'ארד קנינגהאם, ג'יי אר סמית', לברון ולאב. מדובר רק בשינוי אחד מהחמישייה המקורית: קנינגהאם במקום טימופיי מוזגוב, אבל הוא שינה לחלוטין את מבנה ואופי הקבוצה. זה היה מעבר מהרכב גבוה מאוד לנמוך מאוד, הרכב עם הכי הרבה שחקני חוץ בעלי יכולות הגנתיות שבלאט היה יכול להשתמש בהם באותו ערב.
לקנינגהאם מגיעות שלוש פסקאות משלו השבוע. הגארד, שלא מצא את מקומו בליגה עד היום, הרשים את בלאט והצוות שלו במשחקי ההכנה ביכולת שלו ליצור נקודות, אך בהזדמנויות שקיבל בחלקים המוקדמים של העונה, בעיקר כפוינט גארד מחליף, נראה קצת אבוד בליגה של הגדולים. בהפסד במיאמי, לפני המשחק מול פורטלנד, קנינגהאם התחיל להמציא את עצמו מחדש כסקנד גארד שמתמקד בהגנה תזזיתית, מה שנראה מתאים לו הרבה יותר מאשר מוביל כדור וסקורר מהספסל. ההסתבכות המוקדמת מול פורטלנד הובילה את דיוויד בלאט לנסות כל דבר במחצית הראשונה ובסופו של דבר גילה את קנינגהאם כשומר המוצלח ביותר שיש לו על מקולום. יחד עם דלבדובה, הוא יצר עבור בלאט צמד גארדים שלדקות ארוכות שיתקו את הצמד של פורטלנד שעליו מתבססת התקפת הקבוצה.
קנינגהאם שיחק יותר מ-34 דקות מול פורטלנד, רק לברון ודלי (שמתפתח לשחקן חשוב מאוד בסגל של בלאט) שיחקו יותר. הוא לקח בדקות האלה שלוש זריקות והתרומה הסטטיסטית שלו הייתה מזערית, אך היה לו חלק חשוב מאוד במהפך ובניצחון. כאשר התברר שג'יי אר סמית' חולה ולא יוכל לשחק באורלנדו, קנינגהאם החליק בטבעיות לתפקיד בחמישייה. התפקיד החדש שלו בקליבלנד הוא כמיני-שאמפרט, מי שמבצע חיקוי מוצלח של מומחה ההגנה, ולראשונה בקריירה שלו נדמה שהוא מצא את הדרך להפוך לשחקן NBA אפקטיבי.
לצערו, ולשמחתה של קליבלנד, המשחק באורלנדו היה גם משחק החזרה של שאמפרט האמיתי שנראה חד ומוכן, מה שהופך את קנינגהאם להרבה פחות חשוב. החוזה של קנינגהאם יסתיים בקרוב ובקליבלנד יצטרכו להחליט אם להחתים אותו ליותר זמן. הוא הרוויח את ההזדמנות, אבל ענייני מקום פנוי בסגל ורצון אפשרי לשמור מקום לשחקן נוסף עשויים להוביל להחלטה לשחרר אותו. אחרי מה שהראה השבוע, אם ישוחרר הוא בטח יקבל הזדמנות במקום אחר. גם אם הסיפור שלו ימשיך בקבוצה אחרת, מדובר בסיפור חיובי על שחקן שלאחר יותר משלוש עונות בשולי סגלים ובליגת הפיתוח הבין השבוע מי הוא, גילה איזה שחקן NBA הוא יכול להיות.
נחזור לתמונה הגדולה. ההרכב הנמוך הלא שגרתי שבלאט פתח איתו את המחצית השנייה הוכיח את עצמו בנטרול התקפת הבלייזרס שמבוססת לחלוטין על צמד הגארדים שלה. קווין לאב, לא בדיוק סנטר הגנתי גדול, קיבל הוראה להתעלם לחלוטין ממייסון פלאמלי ולהישאר קרוב ללילארד ומקולום בפיק נ' רול. התוצאה הייתה רצף של איבודים של פורטלנד, כשלאב הוא המוציא לפועל ההגנתי עם מספר חטיפות. כך, תוך רבע וחצי, קליבלנד הפכה פיגור של תשע ליתרון דו ספרתי, קודם כל דרך ההגנה שספגה 22 נקודות ב-17 דקות הראשונות של המחצית השנייה.
ההתאמות במחצית מול פורטלנד היו הרגע החשוב והמוצלח ביותר של בלאט העונה עד כה. המחצית השנייה הזו הייתה חשובה מאוד לקליבלנד מכמה סיבות. הראשונה היא שהיא ביצעה גירוש אפקטיבי מאוד לשדים של העונה שעברה. במצבים דומים בשנה שעברה הקבוצה של בלאט התפרקה, השבוע היא העבירה מסר שמדובר בקבוצה עם אופי שונה, עם כלים שונים וגם עם מאמן בטוח יותר בעצמו. בטוח מספיק כדי לבצע שינוי קיצוני בחמישייה במחצית, כדי להשאיר על הספסל שמות כמו מוזגוב, מו וויליאמס וריצ'רד ג'פרסון ולצאת לקרב עם דלי וקנינגהאם, כדי להביא לידי ביטוי יכולת שבלאט הרבה להשתמש בה באירופה: היכולת לבצע התאמות ליריבה ספציפית במשחק שצריך לנצח במהלך העונה.
המחצית השנייה הזו הזכירה גם את האפקטיביות של ההרכבים הנמוכים של קליבלנד, בעיקר כשהם כוללים גארדים הגנתיים איכותיים. זה חשוב במיוחד לקראת חזרת הפצועים שתהפוך את מצבת הגארדים לעמוקה וחזקה מאוד. יהיו הרבה משחקים שבלאט ירצה ויוכל להשתמש בשלושה מהגארדים האלה ביחד. ההרכב הנמוך שעבד מול פורטלנד היה זה שבו לאב משמש כסנטר, הרכב שידע עליות וירידות השנה ונראה אחרת לגמרי עם גארדים לוחצים ועקשנים שעוברים חסימות ומאפשרים ללאב לשמור על העמדה שלו בהגנה.
הטיול בדיסניוורלד היה המשך ישיר של המחצית השנייה מול פורטלנד. זה כבר היה משחק שהזכיר את החצי השני של העונה שעברה, משהו שלא קרה מספיק ברבע הראשון של העונה הנוכחית. שתי נקודות ראויות לציון מהמשחק הזה. הראשונה היא שזה היה המשחק הטוב ביותר של מוזגוב העונה וזה חשוב מאוד לקליבלנד. בפעם הקודמת שנראה שמוזגוב מתחיל לחזור לעצמו הוא נפצע שוב, בלאט יקווה שהפעם זה יקרה באופן חלק יותר.
הנקודה השנייה היא שהבריחה ברבע השני הגיעה תודות לתרגיל קבוע בו לברון קיבל חסימה שעזרה לו לתפוס עמדה מתחת לסל. הוא נעל את השחקן שלו, קיבל כדורים בתוך הצבע וסיים בקלילות. בלאט משתמש השנה יותר בתרגילים שזו המטרה שלהם, זה ניצול נכון של הנתונים הפיזיים של לברון שיכול להיות קטלני מול יריבות מסוימות.