פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בלי עבר אין עתיד: על הסימנים המעודדים של ז'אן טבק ומכבי תל אביב

        התרגילים שלו מיושנים, הכדורסל שלו פשוט, אבל ז'אן טבק גרם אתמול למכבי תל אביב להיראות מאומנת גם בלי להתחכם יותר מדי. שי האוזמן על עוד ציוות הגנתי מוצלח של המאמן, ועל ניצחון שעלול להיות לא יותר ממסיבת פרידה מכובדת מהיורוליג

        בלי עבר אין עתיד: על הסימנים המעודדים של ז'אן טבק ומכבי תל אביב
        צילום ועריכה: קובי אליהו

        מכבי תל אביב נראתה טוב, לפרקים טוב מאוד בניצחון החשוב אמש (חמישי) על באמברג. טוב, יכול להיות שהמילה נראתה מעט לא אמינה. ביום שלישי האחרון, תוך כדי נסיעה לעפולה, הצלחתי לשבור לעצמי את משקפי הראיה. כן כן, גולשים יקרים, מסתבר שקיים מישהו בעל אוריינטציה (וקואורדינציה) בעייתית אפילו יותר משל ויטור פבראני בהגנת הפיק אנד רול. לפיכך, הנכם מתבקשים לקחת את כל האמור להלן בערבון מוגבל. אז אולי צריך לומר, למען הדיוק, שמכבי תל אביב הרגישה טוב, לפרקים טוב מאוד אמש מול באמברג.

        בשבוע שעבר ביצע ז'אן טבק התאמה הגנתית חשובה, כשהציב את בריאן רנדל על כריסטיאן איינגה, הסמול פורוורד של ססארי, כבר מהג'אמפ בול. השבוע הוא הלך לעוד ציוות מעניין (ומנצח) כשזרק את סילבן לנדסברג על בראד וונאמייקר, הרכז והכוכב של באמברג. כשהוא מודע ליכולות הגופניות והפיזיות של הפליימייקר שמוביל את הקבוצה האורחת, הקפיד טבק להצמיד אליו שומרים פיזיים מתאימים. ומסתבר שלנדסברג פיזי. וכשהוא לא על המגרש, אז גם דווין סמית' תרם את חלקו בטקטיקת ההתשה בה נקטה מכבי, עם לחץ פיזי מתון על כל המגרש. וזה עבד.

        ז'אן טבק מאמן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        עוד אלתור שעבד. טבק (צילום: ברני ארדוב)

        מכבי הלכה לפתרונות אגרסיביים גם במהלכי הפיק אנד רול של וונאמייקר (למעט במצבים בהם אונואקו מעורב הגנתית), כולל בפיק אנד רול המדורג שבאמברג משחקת, כולל בתרגיל הפיק אנד רול וחסימה גבית לחוסם אשר מריצות כיום מרבית הקבוצות ביבשת, וגרמה לאחד המועמדים לתואר ה-MVP של העונה להיראות רע. מספרית, זו הפעם הראשונה העונה בה וונאמייקר נשאר על נתונים חד ספרתיים בנקודות ובמדד יעילות. מעשית, נראה הפליימייקר של הגרמנים כמו אותו גארד לא בשל ולא מלוטש שחיפש את דרכו בשנותיו הראשונות באירופה. כנראה שהמחסור במשקפיים תרם את חלקו, אבל וונאמייקר של אתמול הזכיר יותר את האח התאום בריאן, זה שמשחק היום בקבוצת מרכז טבלה בליגה הרביעית בגרמניה.

        ובכלל, מכבי חגגה על וונאמייקר גם בצד השני של המגרש, כשהיא מנצלת את הנטייה הטבעית שלו לעזור במצבי חדירה, כדי להניע את הכדור יפה לשחקן עליו הוא שמר (בד"כ לנדסברג) ולהעניש פעם אחר פעם בזריקות מבחוץ. אם טרינקיירי קיווה שהגארד הגדול שלו יעצור את פעולות האחד על אחד של לנדסברג, הוא גילה לאכזבתו שהמתאזרח תיפקד אתמול בעיקר כשוטר ופחות כמי שייצר לעצמו. אז אולי לא היו פוסטאפים ובידודים, אבל אחרי 8 הזריקות ל-3 בשבוע שעבר מול ססארי, הפעם זרק לנדסברג 7 כאלה. וקלע 5.

        ולא רק במאצ'אפ ההגנתי טבק פגע. ארינזה אונואקו פתח את המשחק אתמול מצוין. גם בשני מצבי פוסט אפ יעילים וגם בכל הנוגע לאקטיביות בקרשים. ועדיין, כשמכבי מוליכה 4-6 ואחרי פחות מ-4 דקות, הוא הוחלף באמבקווה. מוזר? מכבי רצה מהחילוף הזה לריצה של 0-8 והובילה 4-14. ועל הדרך, הנוכחות של אמבקווה בתוספת רנדל ושות' הצליחה לייצר הרתעה מתחת לסלים. נשמע מוזר, אבל זה מה (שאני חושב) שראיתי. פתאום לאון רדושביץ' מהסס וחושש לקחת זריקות מתוך הצבע. פתאום ניקולו מלי חוזר להיות השחקן הרך שהפך ליקיר המועדון הצהוב כחול.

        אנדראה טרינקיירי מאמן באמברג (ברני ארדוב)
        נוקאאוט. טרינקיירי (צילום: ברני ארדוב)

        לפני תחילת המשחק דיברנו על המאצ'אפ בין בריאן רנדל לבין ניקולו מלי, אחד ממספרי ה-4 הכי טובים ביורוליג העונה. מלי הגיע לנוקיה כשהוא מנצח בכל הפרמטרים, אבל במשחק מול מכבי רנדל והוא ביטלו האחד את השני, כששניהם בינוניים ומטה במקרה הטוב (מדד יעילות משותף של 3). ויש שתי כוכביות: מלי אחז בממוצע של 7.4 ריבאונדים למשחק. אתמול הוא לא לקח ולו אחד. ורנדל, שחקן מאותגר קליעתית, דפק אתמול שלשה. האיטלקי של במברג, עם 58% ל-3 נקודות, לא הצליח להרים ולו שלשה אחת.

        התקפית, מכבי נראתה יעילה במספר אספקטים. לא שזה קשה כשקולעים 16 שלשות ב 64%, אבל הדרך נראתה בכלל לא רע. אוקיי. הרגישה. הרבה דגש ניתן במחוזותינו על מידת המודרניות של התרגילים שמשחקים, או על כמה שהמאמן מעודכן ומחדש. רוב רובם של תרגילי ההתקפה שמכבי של טבק מריצה ממש לא עונים על הקריטריונים הללו. אבל אלה דברים בטלים. הדבר היחידי שחשוב בתרגילי התקפה הוא רמת הביצוע. ומכבי של אתמול נראתה חדה ומאומנת ברזולוציות החשובות של תרגילי ההתקפה. איך אמר לי אתמול פרשן הכדורסל אודי הירש? עושה רושם שלטבק, בניגוד למי ממקביליו הישראלים, ממש לא חשוב להיראות חכם או מתוחכם במהלך המשחק. הוא לא בעניין הזה.

        כשדווין סמית' וסילבן לנדסברג יוצאים ממצבי חסימה לקליעה, הפגינה מכבי תיאום וחדות כשזיהתה נכון תגובות הגנתיות, כדי להעניש בגלגולים (רול, בשפת הכדורסל) רחבים שייצרו אי הבנות הגנתיות. במהלכי פיק אנד רול, במיוחד של רוצ'סטי, מכבי הציגה את הריווח אליו כיוון המאמן הקרואטי החל מיומו הראשון בתפקיד. ורוצ'סטי, לא ביום קליעה טוב מחוץ לקשת (2-7 ל-3, בדיוק כמו מול ססארי ובדיוק כמו בסיבוב הקודם מול במברג), נראה שלו ובטוח בעצמו, והיה שווה הרבה יותר מ-7 האסיסטים שנרשמו לטובתו בדף הסטטיסטיקה.

        יוגב אוחיון, בשונה מרוצ'סטי, לא הרשים אתמול (למרות 5 אסיסטיו). אגב, אם ניקח את מדד היעילות של אוחיון החל מהמחזור הרביעי של היורוליג, נקבל נתון מצטבר של 7 נקודות. ב-6 משחקים. ושוב, כנראה שלא במקרה, מכבי ניצחה כשג'ורדן פארמר לא משחק. כל זה מעצים מאוד את התרומה של רוצ'סטי ולנדסברג, שהחזיקו לבד את הקו האחורי, אבל קשה לראות איך מכבי מצליחה להחזיק ככה מעמד לאורך זמן.
        אגב, מכבי סיימה את המשחק עם אחוז מצטבר מהשדה של 100%. באמת. 64% ל-3 כבר אמרנו, ו-36% ל-2 נקודות. באמת. ראיתי את זה. בחיי.

        דרגאן בנדר ובריאן רנדל שחקני מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        קשה להאמין שזה יעבוד לאורך זמן. סמית' (צילום: ברני ארדוב)

        ואחרי שכתבנו את כל זה, צריכים להכניס קצת לפרופורציות. באמברג מצויה בעיצומה של עונת יורוליג עצומה ומרשימה, אבל היא עדיין קבוצה בעלת סגל בינוני ותו לא, שאף אחד לא יתפלא אם תסתיים במאזן מרשים הרבה פחות בשלב הטופ 16. מעט מאוד משחקני באמברג שווים מקום בקבוצת יורוליג מובילה. ומעבר לכך, גם לא באמת היה לה אתמול על מה לשחק, וזה ניכר.

        וכן, החמאנו כאן לז'אן טבק ולמי משחקניו, אבל מרבית המחמאות מגיעות על רקע הקטסטרופה אליה התרגלנו העונה, כולל בתקופה הקצרה שבה נמצא כאן החבר של ניקולה וויצ'יץ'. עניין של יחסיות, אתם יודעים. הבעיות של מכבי, הן ברמת הסגל, ברמת הכישרון, ברמת התאמת השחקנים האחד לשני ובכלל, נותרו בעינן. וכן, חרף השיפור ההגנתי והיכולת להחזיק את אלופת גרמניה על 65 נקודות בלבד, עדיין קיימים כשלים שספק אם ניתן לתקן.

        בכל מקרה, מכבי הצליחה לנצח להישאר בחיים (כנראה) לשבוע נוסף. אם נגזר עליה, סליחה, אם מכבי גזרה על עצמה להיפרד העונה מהיורוליג עוד לפני שלב הטופ 16, אז זו הייתה מסיבת פרידה ביתית מכובדת. ואולי גם זה משהו, אחרי עונה של מבוכות חוזרות. כשמביטים קדימה, לכיוון דרושפאקה בשבוע הבא, מקננת התחושה שמכבי תמצא את הדרך לנצח. השאלה אם בהפרש הנכון.