ביגליה חם: דרכו הארוכה של לוקאס ביגליה לצמרת הכדורגל העולמי

בווידאו: פרשת הפקס של ריאל מדריד "מסתבכת"

ביולי 2008, כאשר חזר מאימון במחנה טרום העונה של אנדרלכט, הבחין לוקאס ביגליה בשיחות רבות מסוכנו שלא נענו במכשיר הסלולרי שלו. המחשבות בראש היו מצוינות – הנה סוף סוף מתבשל מהלך שיביא אותו לליגה גדולה. הקשר הארגנטיני התקשר בשמחה לסוכן, ושמע בשורה אחרת לגמרי: "אבא שלך עבר התקף לב. אני מחפש עבורך כרטיס לבואנוס איירס". ביגליה טס למולדתו מבלי לדעת שאביו כבר לא בין החיים. במשך יותר משבוע הוא הלך לבית העלמין ובכה על קברו. המשבר הנפשי גרם לירידה בכושרו למשך שנתיים.

ביגליה לא מתבייש לספר על הדמעות האלה, וגם לא על הבכי חסר המעצורים במאי 2014. מאמן ארגנטינה אלחנדרו סאבלה הגיע אז לרומא כדי להודיע לו על הכללתו בסגל למונדיאל, בזכות עונת הבכורה המצוינת בלאציו. אחרי השיחה, רץ הקשר לרכבו והתפרק לגמרי למשך יותר מעשר דקות. האושר והתסכול התערבבו זה בזה. הוא נזכר בדרך הארוכה שעשה כדי להגיע לרגע הגדול הזה. אחרי שהצליח להירגע, הוא התקשר לאשתו. "הצבנו ביחד את היעד הזה, לנסוע לברזיל, ועמדתי בו למרות שכולם אמרו לי שזה בלתי אפשרי. היא הייתה שמחה כמוני", הוא אמר.

בגביע העולם עצמו, היה ביגליה מרחק נגיעה ממדליית הזהב. הוא היה שחקן ספסל במשחקים הקלים יותר בפתיחת הטורניר, אבל בקרבות הקשים באמת – מול בלגיה ברבע הגמר, הולנד בחצי הגמר וגרמניה בגמר – שילב אותו סאבלה בהרכב לצד חבייר מסצ'ראנו. הוא ידע שביגליה משלב באופן אופטימלי בין יצירתיות לקשיחות, וקיבל את התפוקה הרצויה. ארגנטינה שמרה על רשת נקיה עד השער הדרמטי של מריו גצה שבע דקות לסיום ההארכה במרקאנה. ואולם, אם תשאלו אוהד ממוצע, ספק אם יזכור שביגליה בכלל היה על המגרש בגמר. הוא לא נוטה להיות באור הזרקורים, ועושה את עבודתו בשקט. אולי זו הסיבה בגללה טרם זכה להערכה הראויה בקרב הציבור הרחב, על אף שהוא כבר בן 29. מצד שני, אנשי המקצוע תמיד ידעו שמדובר בקשר ברמה העולמית הגבוהה.

הרמן ואן הולסבק, המנהל הספורטיבי של אנדרלכט, הבין את הפוטנציאל מיד כאשר ראה את ביגליה במדי אינדפנדיינטה בנובמבר 2005. הוא בכלל הגיע לארגנטינה כדי לעקוב אחרי החלוץ ניקולאס פרוטוס, אבל באותו ערב שחקן היעד כלל לא היה על הדשא, וכל תשומת הלב הופנתה לביגליה. "הסתכלתי עליו, וידעתי שהוא לא בשבילנו. הוא הזכיר את פרננדו רדונדו ונראה מתאים לקבוצה גדולה בספרד או באיטליה", אמר אז ואן הולסבק, אך המזל שיחק לו. פרוטוס, שאכן הגיע לבריסל, היה חבר קרוב של ביגליה, ושכנע אותו להצטרף לאנדרלכט בקיץ 2006.

הקשר עצמו ראה בליגה הבלגית קרש קפיצה מצוין כדי להתחיל הקריירה האירופית. "זה הצעד הראשון שלי, ואוכל לשחקן בליגת האלופות. המטרה היא לעזור לקבוצה, להתאקלם ולהשתפר מקצועית בדרך לתחנה הבאה", הוא הצהיר. לקח לו שבע שנים תמימות לעזוב את התחנה הראשונה, ואיש לא מבין עד היום כיצד נתקע באנדרלכט למשך זמן כה רב. הצעות לא חסרו לאורך כל הדרך, אבל אנדרלכט דחתה את כולן בזו אחר זו. מבחינה כספית, הן לא היו טובות מספיק עבור המועדון, למרות שהציב דרישות סבירות יחסית. וכך העסק נמשך ונמרח עד אין קץ.

כבר בעונתו הראשונה באירופה עשה ביגליה רושם נהדר בשני המשחקים מול מילאן בליגת האלופות, והרוסונרי התעניינו, אך שום דבר ממשי לא יצא מזה. הצעה של אתלטיקו מדריד נדחתה, הגישושים מטעם ארסנל לא הובילו לדבר. אחר כך באו שנתיים של טראומה פסיכולוגית עקב מותו הפתאומי של האב, והחלום התרחק עוד יותר.

ב-2011 התלהב ביגליה לקבל זימן ראשון לנבחרת, כאשר סרחיו באטיסטה לקח אותו לקופה אמריקה הביתי, אך הוא שיחק דקות ספורות בלבד ברבע הגמר מול אורוגוואי, אלביסלסטה הפסידו בפנדלים והמאמן פוטר. זה לא היה מספיק, והקשר הבין מצוין כי על מנת להשתתף בגביע העולם הוא חייב לככב בליגה גדולה יותר מבלגיה. ואז הוא פשוט נשבר.

כאשר שהה במולדתו בחופשת חג המולדת בינואר 2013, חש לפתע ביגליה כאבים חזקים מאוד בראשו. בהתחלה זה נראה כמו מיגרנה רצינית, אך הרופאים אבחנו סממנים של דכאון קליני. הוא נטל תרופות כדי להתגבר על המשבר, איחר לחזור לחידוש המשחקים בליגה, ועם שובו יזם שיחות עם ההנהלה בדרישה חד משמעית להשתחרר. "יש דברים חשובים יותר מכדורגל. הייתי על סף דיכאון, והיה חשוב מאוד לשנות אווירה. ידעתי על העניין מצד לאציו, ולא רציתי שיהיו כותרות גדולות מדי בנושא. אי אפשר היה לפספס את ההזדמנות הזו. ביקשתי לעזוב מסיבות אישיות", הוא אמר. וכך תם הפרק הארוך והמתיש, במהלכו זכה בארבע אליפויות בלגיה, אך נותר אלמוני יחסית מחוץ לגבולותיה. בגיל 27, באיחור רב, נחת ביגליה באיטליה, ארץ אבות אבותיו.

העונה הראשונה, למרות חילופי המאמנים באולימפיקו וחוסר יציבות שהפגינה הקבוצה, הייתה מצוינת עבור ביגליה מבחינה אישית, והוא קיבל את הזימן מסאבלה. העונה השניה, למרות העייפות אחרי המונדיאל, היתה טובה עוד יותר. עם סטפאנו פיולי על הקווים, הציגה לאציו כדורגל סוחף ודהרה למקום השלישי, כשהיא מפספסת במעט את הסגנות וההעפלה הישירה לליגת האלופות. היהלום הברזילאי פליפה אנדרסון קיבל בצדק את רוב הכותרות, אך התבוננות בנתונים הסטטיסטיים מגלה עד כמה ביגליה היה חיוני להצלחה.

הארגנטיני דורג שלישי באיטליה במספר המסירות, ובמקביל גם שני בליגה כולה במספר התיקולים. רדונדו או לא?
כרגיל, היכולת גרמה לגל שמועות על מעבר אפשרי בקיץ, ומועדוני פאר עמדו בתור. לואי ואן חאל רצה להביאו לאולד טראפורד, בין היתר אחרי שחזה מקרוב בביצועיו בחצי גמר גביע העולם. ארסן ונגר שב לחזר אחרי השחקן בו חשק עוד מימיו בבלגיה. רפא בניטס, שהכיר את כישוריו של ביגליה לעומק כמאמן נאפולי במשך שנתיים, סימן אותו כיעד מרכזי לחיזוק ריאל מדריד. ואולם, כרגיל אצל ביגליה, לא יצא מזה שום דבר ממשי. הוא נותר בלאציו שהציבה לעצמה יעדים שאפתנים מאוד בעונה הנוכחית.

אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד. הנשרים הפסידו ללברקוזן במוקדמות ליגת האלופות, ואחרי פתיחה מעודדת למדי בליגה באה הקריסה לאור המחדלים הגדולים בהגנה. בחמשת המשחקים האחרונים באיטליה צברה לאציו נקודה אחת בלבד, וזאת למרות שביגליה עצמו דווקא חווה את העונה הפוריה בחייו, עם שלושה שערי ליגה וכיבוש נוסף בליגה האירופית. ביגליה גם חגג סוף סוף גם שער בכורה בנבחרת, בעיתוי חשוב במיוחד, בניצחון 0:1 בקולומביה במוקדמות המונדיאל, שהצילה את משרתו של טאטה מרטינו.

לקראת המשחק הגדול מול יובנטוס הערב (שישי, 21:45, ספורט 2) באולימפיקו, מתחזקת התחושה כי בגיל 29 הוא חייב לעשות צעד נוסף קדימה בינואר כדי למצות את הפוטנציאל על הבמה הגדולה. בזירה זו התרחשו בשבועות האחרונים התפתחויות חשובות. ריאל מתחילה להפנים את הצורך בחיזוק הקישור האחורי בשחקן שיאפשר לבניטס לבנות את הסגנון לפי ראות עיניו, וביגליה הוא אופציה נהדרת עבורה. במקביל, הצטרפה למירוץ גם ליברפול של יורגן קלופ, אשר רואה בארגנטיני סוג של אילקאי גונדואן. פציעותיהם של פרנסיס קוקלאן וסנטי קאסורלה החזירו גם את ארסנל, בפעם המי-יודע-כמה, לרשימת המעוניינות. ואם זה לא מספיק, גם אינטר חושקת בו, אם כי יהיה מוזר לראות את ביגליה מעדיף דווקא אותה, קל וחומר אחרי שהוא חזה במעבר האומלל של הרנאנס מלאציו לנראזורי לפני שנתיים.

המחיר לא יהיה זול – לאציו דרשה 25 מיליון יורו בקיץ, והוא עשוי להאמיר ל-30 מיליון בינואר. זה המון עבור שחקן בגילו של ביגליה, אך מצד שני הקונה יודעת בדיוק מה תקבל, וזה לא דבר של מה בכך. המשחק מול הגברת הזקנה עשוי, אם כך, להיות אחד האחרונים של הארגנטיני בקבוצתו הנוכחית, והוא ישמח להוציא אותה מהמשבר לפני העזיבה. לאוהדי ליברפול וריאל מומלץ לשים עליו עין, כי בחודש הבא צפוי הארגנטיני להיות אחד השמות הלוהטים ביותר בחלון ההעברות. דרכו לצמרת הייתה איטית בהרבה מהצפוי, אך יהיה זה מתוק במיוחד אחרי המתנה כה ארוכה – והוא ראוי ביותר לקבל את הזדמנות חייו.