מטריד ומחריד במדריד: מה עומד מאחורי העונה החלשה של ריאל האלופה?

בווידאו: חגיגות הזכייה ביורוליג של ריאל מדריד בעונה שעברה

20 אלף אוהדים נלהבים נדחסו לנמל התעופה בקובנה ב-23 באפריל 1999 כדי לקבל את פניה של אלופת אירופה הטרייה, ז'לגיריס. בין החוגגים היה נער בן 14, שחקן במחלקת הנוער של המועדון, יונאס מאצ'יוליס שמו. הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר, ולא ידע גם שהנסיקה הזו תתחלף במהירות בנסיגה: בעונה שלאחר מכן הודחו הליטאים בבושת פנים עם שני ניצחונות ב-16 משחקים, ומאז לא חזרו לפיינל פור (ותודה מיוחדת לגידריוס גוסטאס, לטאנוקה בירד, לגור שלף ולדריק שארפ).

מאז לא היה כדבר הזה, והנה, אלופת אירופה המכהנת שוב עומדת בפני שוקת שבורה, ושוב מאצ'יוליס נמצא שם - הפעם לא רק צופה מהצד, אלא כשחקן מן המניין. בשלוש השנים האחרונות עמדה ריאל מדריד על מאזן מפלצתי של 25 ניצחונות וחמישה הפסדים בשלב הראשון, והעונה כבר צברה עוד חמישה הפסדים בשבעה משחקים. היא מדורגת אחרונה בבית א', כשהערב (חמישי, 21:45, שידור ישיר בחמש לייב) היא ממתינה באולמה למוליכה פנרבחצ'ה עם האקס ז'ליקו אוברדוביץ'. מי היה מאמין שזה יהיה מפגש קצוות.

ז'לגיריס של סוף האלף הקודם, האלופה האחרונה שהתרסקה בצורה כל כך לא מפוארת, הייתה אחת הסינדרלות הגדולות והמפתיעות בהיסטוריה, ולאחר הזכייה ירדה מנכסיה ואיבדה את שלושת הכוכבים הגדולים שלה - תיוס אדני, אנתוני בואי ושאוליוס שטומברגאס. ריאל, בניגוד אליה, היא אחת הקבוצות העשירות ביבשת, והיא גם השכילה לשמור על שבעת הקלעים הבכירים שלה מהעונה שעברה. במקום השחקנים השוליים שעזבו, הגיעו שחקנים מוכשרים ומבטיחים לא פחות.

אז איך זה קרה לבלאנקוס דווקא עכשיו, אחרי עונה היסטורית שבה זכו לראשונה בתואר המרובע - גביע אירופה, אליפות ספרד, גביע המלך והסופרקופה? כיצד היא הגיעה למצב שההגנה שלה היא החלשה ביורוליג, עם 86.1 נקודות ספיגה למשחק (כשאחריה דולקות ססארי ומכבי תל אביב)? והאם היא מסוגלת לצאת ממצב הביש הזה ללא רודי פרננדס, שינותח היום בגבו וייעדר מהמגרשים בין חודשיים לשלושה חודשים?

אווירת החירום מורגשת היטב במדריד. "הגמר הגיע השנה מוקדם מהצפוי", אמר הרכז סרחיו רודריגס, שעיקר המעמסה תוטל הערב על כתפיו - לאור השבתתו של פרננדס, היעדרותו הצפויה של טריי תומפקינס והפציעה שסוחב סרחיו יול. "המצב מסובך, ואני חייב להודות שלא חשבנו שנגיע אליו. לא עבדנו כמו שצריך, לא עשינו את שיעורי הבית והפסדנו ביותר מדי משחקים, אבל אנחנו מוכנים לאתגר ועדיין מאמינים בעצמנו".

בניגוד למכבי, ריאל עדיין תלויה בעצמה. אם תנצח בבית את פנרבחצ'ה ובשבוע הבא את שטרסבורג, ותגבור גם על באיירן במינכן במחזור הנעילה, לא מן הנמנע שהיא תעפיל לטופ 16. בנסיבות מסוימות, גם שני ניצחונות בשלושת המשחקים יספיקו לה כדי לשרוד.

מצבן העגום של שתי אלופות היורוליג האחרונות, שחיברו עד כה שלושה ניצחונות ב-14 משחקים, מעמיד באור בעייתי את ההסכם שנחתם לאחרונה ושיהפוך את המפעל לליגה סגורה. 11 קבוצות קיבלו חוזה מובטח לעשר השנים הבאות, וכמעט מחציתן (חמש, ליתר דיוק) עמדו על מאזן שלילי, ערב המחזור הנוכחי. לעומתן, חימקי מוסקבה, לוקומוטיב קובאן, באיירן מינכן, אוניקאחה מלאגה ובאמברג הרשימו הרבה יותר, ולא מן הנמנע שחלקן לפחות יגיעו רחוק - אבל בעונה הבאה לא ישחקו ביורוליג, וגם אם כן, הן יגיעו על תקן אורחות לרגע.

שובע, עייפות החומר, עומס בלתי נגמר. כל הסיבות האובייקטיביות ידועות ומוכרות, ומן הסתם גם חוזרות על עצמן בכל פעם שאלופה כזו או אחרת נקלעת למשבר, אבל בריאל הנוכחית באמת נמתח קצה גבול היכולת. האימונים הראשונים של הקבוצה לקראת העונה הזו נערכו בנוכחותם הדלה של ארבעה שחקנים בלבד, בשעה שרוב החברים הבכירים בסגל עסקו בהבאת הכתר היבשתי לנבחרת ספרד וגם האחרים היו מחויבים לשלל משימות לאומיות.

הציפייה הייתה שהרענון היחסי בשולי הסגל יחפה על מלחמת ההתשה שעברו הכוכבים הגדולים בשנה האחרונה. פתיחת העונה החלשה של רודריגס, למשל, התקבלה בהבנה: אשתקד הוא הופיע ב-82 משחקים רשמיים בכל המסגרות, ועד לפני שבועיים עמד על ממוצעים מחרידים של 5.6 נקודות, 3 מ-18 לשלוש, 1.8 ריבאונדים ו-0.2 חטיפות למשחק ביורוליג; בשני המשחקים האחרונים הוא נטל את המושכות וירה 16.5 נקודות ב-8 מ-14 לשלוש, והוסיף גם 3.5 ריבאונדים. אלא שהבלאנקוס הפסידו בשני המשחקים - לחימקי במדריד ולכוכב האדום בבלגרד.

בעונה שעברה הפתיעו שחקני הרכש החדשים ומיהרו לתפוס את מקומם. אנדרס נוצ'יוני הוותיק, שבגיל 35 הובא כדי למלא לפחות חלק מהחלל שהותיר ניקולה מירוטיץ', קלע 9.6 נקודות לערב בשלב הראשון (העונה יש לו 3.7 בלבד), וגוסטבו איון המקסיקני הוסיף 8.7 במשחק. המאמן פאבלו לאסו לא נהנה העונה מעדנה של הרוקיז: תומפקינס עומד על 7.2 נקודות ופוגע רק ב-38 אחוזים מהשדה, בעוד ג'פרי טיילור שהבריז למכבי תל אביב תורם רק 5.8 נקודות.

כשמדברים על בעיות בריאל, אי אפשר להתעלם מהבעייתיות באיש על הקווים. לאסו השתיק לא מעט מבקרים כשזכה אשתקד בכל תואר אפשרי, אבל את החסרונות שלו בניהול המשחק הוא עדיין מתקשה להסתיר. רכבות החילופים, הקיבעון נטול המרפא, התבניות שאיתן בא מהבית, חוסר התגובה שלו לתפקודים משתנים על המגרש - כל אלה בולטים מתמיד כשהקבוצה נקלעת לסחרור.

לרשותו של המאמן המדרידאי עומד אחד משלושת הקווים האחוריים הטובים באירופה, וכולו על טהרת הכדורסל הספרדי: צמד הסרחיוז, רודריגס את יול, ולצידם פרננדס. הגארדים היחידים שיכולים לטעון לעליונות על ריאל בתחום הזה נמצאים במוסקבה - בצסק"א (מילוש תיאודוסיץ', ננדו דה קולו וארון ג'קסון) ובחימקי (טייריס רייס, אלכסיי שבד, פטרי קופונן וזוראן דראגיץ').

אלא שלאסו מיעט עד כה להשתמש בטריו שלו בעת ובעונה אחת. דוגמה קלאסית לכך אפשר לשאוב מהניצחון הדרמטי (והנדיר) בבית על באיירן, שבדרך אליו התאוששה ריאל מפיגור בן 11 נקודות במהלך הרבע הרביעי. רק בהתקפה האחרונה של המשחק, בפיגור 99:98, השתמש המאמן לראשונה ברודריגס, יול ופרננדס בצוותא, ומי שקלע בסוף את שלשת הניצחון באותה התקפה היה בכלל ג'ייסי קארול. כעת, כשרודי פצוע, לאסו יוכל רק לפנטז על הצבת הטריו המוביל שלו על המגרש. כשהיה יכול לשתף אותם, הוא לא רצה. כעת, גם אם ירצה, הוא לא יוכל.

בספרד לא אמורים להיות מופתעים ממה שקורה לריאל. מאז החל עידן הפיינל פור, לפני קרוב ל-30 שנים, מדובר בדפוס קבוע שחוזר על עצמו בכל פעם שאחת הקבוצות במדינה זוכה בגביע אירופה לאלופות: בעונה שאחרי היא מתרסקת (מי יותר ומי פחות).

האלופה הקודמת שהגיעה מארץ לוחמי השוורים הייתה ברצלונה ב-2010, ובעונה שאחריה היא אמנם הגיעה להצלבה, אך כשלה והודחה למרות שאחזה ביתרון ביתיות על פנאתינייקוס ומאז לא שבה לגמר; אחרי ההנפה ההיסטורית ב-2003, בארסה עפה כבר בטופ 16.

ריאל העפילה לפיינל פור אחרי הזכייה הקודמת שלה, ב-1995, אבל נכנעה דווקא לברצלונה השנואה בחצי הגמר והמשיכה לשני עשורים שחונים; בדאלונה, שזכתה בגביע ביד אליהו ב-1994, המשיכה לעונת חרפה עם מקום אחרון בבית חצי הגמר במאזן מביש של 13:1.

ואולי, בסוף, יש רק אשם אחד במצב. כשלאסו מסתובב לעבר הספסל, הוא כבר לא מוצא שם את עוזרו מהעונה שעברה, ז'אן טבק. מתברר שריאל לא מסתדרת בלי הענק הקרואטי של מכבי תל אביב...