בווידאו: ז'אן טבק מדבר לקראת ססארי
מודל קובלר-רוס מתאר את התהליך אותו עובר אדם החווה אובדן טרגי, כמו למשל כשאדם קרוב לו הולך לעולמו או לאחר שמודיעים לו שהוא חולה במחלה סופנית. חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס מתארים גם את המנגנון אותו פיתחו אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל בשנים האחרונות להתמודדות עם הפסדים. זה נראה בערך ככה:
1) שלב ההכחשה: אז מה אם הפסדנו את האליפות? זה הכל בגלל השיטה. כלומר, נכון שזה היה בסדרת פלייאוף של הטוב מחמישה משחקים ולמכבי היה יתרון ביתיות אבל היי, השיטה דפוקה, כי למכבי הייתה מכת פציעות! מה זאת אומרת מכבי הובילה ביתרון דו ספרתי ברבע הרביעי מול אילת במשחק השלישי, אתם שוכחים שיש חוק רוסי וחוק רוסים צעירים מנסים לדפוק את מכבי בכל דרך! וחוץ מזה אובדן האליפות זה דבר טוב בכלל לקראת העונה הקרובה מכבי תתחזק, הנה כבר החתימו את רוצ'סטי ופרמאר זה קו החוץ הכי טוב ביורוליג וגם שניהם ישראלים אז בכלל את הליגה אנחנו לוקחים בהליכה עכשיו.
2) שלב הכעס: זה הכל גודס! בחייאת. עם כל הכבוד לפציעות של דווין סמית' וסילבן לנדסברג, אין שום סיבה בעולם שמכבי תפסיד בסדרה של הטוב מחמישה משחקים להפועל אילת עם יתרון ביתיות, ובטח אחרי שכבר הובלת בסדרה 0:2 והובלת בדו-ספרתי ברבע הרביעי של המשחק השלישי. ביד אליהו! אין, ועוד עם הסגל שבנו לו השנה? רוצ'סטי ופרמאר! קו החוץ הכי טוב באירופה! נכון, הם לא עושים הגנה אבל בשביל מה אתה מאמן? תביא להם רס"ר כמו צביקה שרף או איזה מאמן סרבו-קרואטי עצבני ותראה איך הם מכופפים רגליים ומשנים הרגלים. לא יכול להיות שמכבי נראית ככה, גודס הביתה!
3) שלב המיקוח: שמע, אין לי בעיה להפסיד משחק או שניים בליגה כדי לשמור ליוגב ודווין על הרגליים הרי ממילא השיטה לא ספורטיבית וסך הכל צריכים להגיע בארץ לפיינל פור כדי לקחת אליפות. אבל אירופה זה סיפור אחר צריך בסך הכל להגיע לטופ 16 ואז כל הנקודות נמחקות ומתחילים את הליגה מההתחלה זה ספורטיבי! ובכלל, החל מהשנה הבאה יהיה עוד יותר ספורטיבי כי מכבי תתחיל את הליגה בטופ 16 כל שנה בעשור הקרוב. סוף סוף ליגה שלא באה לתקוע למכבי מקלות בגלגלים. אז אין לי בעיה להפסיד איזה משחק פה לנהריה או כאן לבאר טוביה העיקר שנעלה לטופ 16. בקטנה אם מכבי מנצחת את שלושת המשחקים הקרובים והטורקים מפסידים את כל שלושת המשחקים שלהם מכבי בטופ 16 וכבר רגל וחצי בפיינל פור, תקשיב לי ותזמין כרטיסים לברלין.
4) שלב הדיכאון: זה לא זה. מישהו רוצה לקנות את מנוי? תאמין לי שלא בא לי ללכת לראות אותם יותר כל עוד הפדרמנים שם. או כל עוד וויציץ' שם. או אבי אבן. מישהו מהם. לא יודע מי. ובאמת, באמת שזה לא בגלל שהם מפסידים. הפסדים זה חלק מהמשחק, אין לי בעיה להפסיד, אבל הם לא משחקים כדורסל. זה לא נראה כמו כלום. אין בשביל מה לבוא למשחק נגד הגרמנים, תאמין לי, הם יעשו לנו בית ספר. ומי זה המאמן הקרואטי הזה שהביאו? מילא היו מביאים איזה קוקוץ' או ראדג'ה, אבל טבק? היה מחליף אפור ביוגופלסטיקה ספליט הגדולה. תאמין לי שאני זוכר, הייתי בפיינל פור במינכן שהם עשו לנו בית ספר בגמר. אחח, איזה שחקן היה קווין מגי ז"ל, אתה זוכר? תביא לי עכשיו קווין אחד במקום כל הניגרים והברזילאים. ושחרר הביתה גם את פרמאר ורוצ'סטי אם הם לא מסוגלים לעשות הגנה אני לא רוצה לראות אותם במכבי. עדיף לעלות עם הנוער, תאמין לי.
5) שלב הקבלה: הלו, מה אנחנו, הפועל? מה זה השטויות האלה? שלושה ניצחונות או אפילו שניים בקונסטלציה מסוימת ואנחנו בטופ 16 ואז מביאים איזה זר או שניים חדשים והכל פתוח. מה קרה, שכחתם את נס בדאלונה? את נס ז'לגיריס? את נס מילאנו? אז השנה תתכוננו לנס דרושפאקה! ואם לא? ווי אר מכבי, הו דה פאק הר יו? נלך ליורוקאפ יחד עם ריאל מדריד וניקח שם את הגביע. אין על ימי רביעי ביד אליהו.
