בווידאו: משה גרטל נפרד מצופי הערוץ הראשון באולימפיאדת לונדון
- משה גרטל, אחרי שבלונדון 2012 בלטו השאלות מהצופים, שחלקן הובילו למתיחות בשידור חי. מה אתה מכין הפעם לאליפות אירופה?
"אני לא מתכנן את זה, אבל גם לא החלפתי את הטלפון. אני מתאר לעצמי שנמשיך עם זה. באולימפיאדה ביקשתי מהצופים לשלוח לנו שאלות, אבל הפעם אני לא אעז להגיד מילה. אין חכם כבעל ניסיון. הפעם כשישאלו שאלות, אני אתעלם משאלות פוגעניות. יצרתי משהו שהוא היום מובן מאליו. אני רואה היום איך בכל השידורים צופים מכניסים שאלות ומתייחסים לשאלות שלהם, בכל הענפים. אני חושב שמגיע לבוקי (צ'יש, הפרשן) ולי זכות הראשונים שהתחלנו עם זה. זה משהו שלא היה כדוגמתו עד לונדון".
כמו שאתם כבר מבינים, משה גרטל מתכוון להישאר משה גרטל. השדר הוותיק נקרא לדגל לכבוד אירוע הספורט הענק שייערך בישראל אליפות אירופה בבריכות קצרות, ואין לו כוונה לשנות משהו, כולל הפרשן לצדו בוקי צ'יש. הוא מתרגש ("מעולם אליפות אירופה בשחייה לא התקיימה מחוץ לאירופה, ומעולם היא לא הגיעה לישראל"), אבל לא חושש מהאתגר. אם כבר הוא מפחד מהמצב הביטחוני: "יש לנו הפעם קושי כי אנחנו עדיין לא יודעים מי יגיע ומי יפחד ברגע האחרון. אנחנו מבינים שהצרפתים לא יגיעו במלוא כוחם".
בכל מקרה הפעם הם לא יוכלו להכות את האמריקאים שוק על ירך.
"גם זה יכול להיות, אני לא יודע (צוחק). מבלי שהתכוננתי לכך, יצא לי הדבר הכי יפה בעולם. אני מברך על טעות כזו. אני לא אומר שאני רוצה לטעות בכוונה או להטעות את הצופים, אבל כל הפרמטרים אז הראו שהצרפתים הולכים לנצח את האמריקאים (ב-4X100 חופשי בבייג'ינג, א.ק). מה שקרה בסוף הוא היופי בספורט". (הדברים של גרטל מגיעים על רקע אחת התחזיות הכי כושלות של שדר בישראל, כאשר גרטל ניבא בשידור חי ניצחון של הנבחרת הצרפתית על פני האמריקאית, וממש "חתם" על זה, אך שניות לאחר מכן התברר כי החגיגות שלו היו מוקדמות. למרות הפאדיחה, האירוע הזה נכנס לפנתיאון, ולצד הביקורת הגדולה והגיחוכים, הם הפכו את גרטל לאהוב כל כך).
- אפרופו פאדיחות, מה הפאדיחה הכי גדולה שלך?
"יש לי מיליון פאדיחות, רק פאדיחה אחת? אני לא רוצה לתת דוגמה אחת. ברגע שיש לשדר כל כך הרבה שעות שידור, מטבע הדברים ייכנסו פאדיחות, פלופים או טעויות. אתה לא יכול להימנע מזה. שים את עצמך במקומי. דבר שש שעות, תלחץ על השעון, תסתכל על ההקלטה שלך ותגיד לעצמך אם לא נפלת באיזשהו מקום. ברור שנפלת, ולא פעם אחת".
- וכשזה קורה ואתה נופל, אתה מאלה שנכנסים למרה שחורה או מאלה שמעבירים את זה?
"כל זמן שהתחרות נמשכת, אין לי זמן להתכנס בתוך עצמי אחרי פאדיחה. זה הופך להיות קשה ככל שמתבגרים. השדר צריך את אותן אנרגיות שישאירו אותו ברמה המצופה, אם זה בכדורגל, כדורסל, שחייה או כל דבר אחר. אני מנסה לשמור את עצמי ברמת מוכנות, מודעות וערנות כדי שדרך זה אני אפול כמה שפחות. יש דברים שקורים ואני מקווה שלא יקרו. אני לא מקווה שלא אטעה בשמות, אלא שאני לא אתאר מנצח במסלול מסוים כשהוא במסלול אחר. זה יכול להיות סיוט, ללא ספק. לומר לך שאני אהיה נקי מטעויות? לא. לומר לך שאני מקבל בברכה כל ביקורת, במיוחד בימי הפייסבוק והטוויטר? אני חושב שהביקורות הן מהירות ואכזריות, ועוד לפני שהספקת להוציא מילה מהפה, הביקורת מוגשת אליך צוננת וקרה על מגש של כסף אל מול עיניך המשתאות. אני מקבל את כל הדברים האלה. אני יודע שאני נכנס לתוך מטבח רוחש בכל מיני תבשילים. מחלקם אני מקבל צריבה על הלשון, ומהאחרים אני אסבול מנחת ידם של המבקרים, הצופים והמאזינים".
- ובכל זאת, נראה שאתה לא מהנעלבים.
"זה לא נכון, אני לוקח ללב ביקורות. אני עם 35 שנות שידור של תחרויות, ולא היה אחד בהיסטוריית השידור בישראל שחטף כל כך הרבה ריקושטים, רפש, ביקורת, לכלוכים וירידות כמוני. אולי נתתי סיבות לזה, אבל אין סוג של ביקורת או ירידה שלא חוויתי. אי אפשר להתרגל לזה, אבל מתחסנים בצורה מסוימת. אני רק יכול לגחך מזה. אני כבר לא אופתע מאף ביקורת שתופנה לעברי".
- איך אתה מרגיש מהצד כשאתה שומע את הביקורת שמושמעת, לעיתים בצורה קיצונית מדי, כלפי קולגה שלך, יורם ארבל?
"שתו לארבל את הדם, ושתו לי. כל השדרים שאתה שומע אותם הם שדרים ראויים וטובים בכל המקצועות. לבוא ולבקר זה הדבר הכי קל, אבל על מה ולמה? זו מלחמת עולם? בסך הכול שדר בא לעשות פאן כדי ששני הצדדים יהנו. אני לא רוצה להיכנס למה ביקרו את ארבל. זכותו של המבקר לבקר כי זה אחרי הכול תפקידו. וזכותו של השדר לשדר כי יש מי שחשב שהוא ראוי. יש התנגשות של שני צדדים ואני לא יכול להגיד מי טועה. אני באמת מאמין שכל השדרים באשר הם שדרים ראויים, כי אם הם לא היו ראויים, חזקה על קובעי המדיניות בערוצים השונים שהיו אומרים לזה או לאחר: סטופ. זה לא בשבילך".
- מה דעתך על המשלחת הישראלית לאליפות אירופה?
"ישראל שולחת קבוצה גדולה מדי לטעמי לתחרות הזו. עם יד על הלב, אין מקום לגודל כזה למרות שהאליפות מתקיימת אצלנו בבית. זה שהתחרות מתקיימת פה אומר שיש לנו 50 שחיינים שראויים למעמד הזה? ברור שאם האליפות הייתה נערכת במדינה אחרת, הכמות לא הייתה מתקרבת לזה ולכן אני רואה בזה טעם לפגם כי מרביתם לא יעברו את המוקדמות בבקרים. אני רק מקווה שהם יסיימו את המשחה הפרטי שלהם".
- לא תחמוק מההימור עם כמה מדליות ישראל תסיים את האליפות.
"אני לא יודע לענות לך. אני רוצה שהישראלים שמגיעים לבריכה יקבעו את השיא האישי שלהם בתור התחלה. מי שעושה את זה, אפשר כבר להתחיל לדבר על האם הוא מסוגל להגיע לפודיום. בוודאי שמורוז, עברי, ברנע, קלונטרוב וטומרקין יכולים לעשות את זה. האמת היא שאני כבר מפנטז ורואה בדמיוני איך אני מעלה אותם על הפודיום".
- מי השחיין שאתה הכי הרבה מחכה לראות כבר בפעולה?
"את פלגריני. היא אחת הבודדות שגם הסגנון שלה וגם היופי שלה חד הם. היא שוחה יפה ונראית יפה ויש לה יכולת להביא את זה לטופ, לשפיץ של השחייה העולמית. גם את הושו, אשת הברזל, אני ארצה לראות מקרוב, ואת לסלו צה. שרק חס וחלילה לא יקבל התקף אסטמה, כפי שקורה לו באמצע משחים".
- כבר התכוננת לחום שהולך להיות בווינגייט? הכנת את המניפות?
"אני מקווה שהמאווררים ששמו שם יענו על הציפיות. אני לא יודע מה יהיה באמת, אבל זה לא מדאיג אותי. אם אני אתחיל לטפטף מזעה, אני אשב עם מגבת. אני אסבול יחד עם כולם אם זה מה שיהיה. אני רק מצר על זה שכל כך הרבה כסף הושקע בבריכה, ובכל זאת לא חשבו עד הסוף. יש דברים שמשגעים אותי, כמו אצטדיון הכדורגל החדש בבאר שבע. זהו? 15 אלף צופים? זה מה שבונים כיום? או שראיתי את המשחק של מכבי תל אביב נגד צ'לסי, ואיך שמוריניו נכנס למגרש ומסדר את הדשא. באמת לא יכולים לחשוב פה עד הסוף? למה תמיד חסר לנו הגרוש לשקל?".
- תגיד, יגיע יום שבו ישראל תשיג מדליה אולימפית בשחייה? אתה או אני נחיה כשזה יקרה?
"אני לא מאמין שאני אזכה לראות את זה. כדי לראות מדליה אולימפית בשחייה, אתה צריך לראות את אותו זוכה פוטנציאלי נמצא בצמרת העולמית כשהוא בן 15 בערך. קלונטרוב? אני לא רואה אותו עושה את זה, אבל הלוואי והוא יגרום לי לטעות. עדיין חסרים לנו כמה דברים שיש בצמרת העולמית: הגודל שעוזר לכך והאימונים הטובים. אף שחיין לא יכול פתאום להיות משהו שהוא לא. אם תלך למדבר, יש סיכוי שתראה ורד? ובכל זאת, אני מקווה שכל אחד משחייני ישראל שכאילו פגעתי בו עכשיו, יאמר לי שטעיתי. הנה, זכיתי במדליה אולימפית".
- האמת, לא מבאס שנזכרים בך רק פעם-פעמיים בשנה?
"לא. מה אני אעשה? ניסיתי בזמנו להיות שדר כדורגל וכדורסל כי המוטו שלי בחיים הוא ששדר זה שדר. אם אתה טוב בדבר אחד, אתה יכול להיות טוב בשידורי ספורט אחרים. כשהתחלתי לשדר, הייתה תחרות גדולה מאוד. תראה עם איזה אריות נלחמתי: ניסים קיויתי, רמי וייץ, יורם ארבל, רפי גינת, מאיר איינשטיין ועוד, כשהספורט היחידי שהיה הוא הכדורגל, וקצת כדורסל. מטבע הדברים, אדם נדחף לכאן או לכאן וזה המצב. תוסיף לכך שיצאתי לפנסיה ואני בן 70, כך שאין לי זמן להרגיש מקופח. זה המצב בישראל היום. יש המון חבר'ה צעירים וטובים שרוצים לשדר, ולכן בכל פעם שנזכרים בי ורוצים שאבוא לשדר, אני אומר תודה רבה".
- אז הבעיה שלך שאין לך מספיק מרפקים?
"יכול להיות שאין לי מספיק מרפקים. בזמנו לא היו לי מספיק מרפקים. לא היו לי חיילים, אבל לא תשמע אותי מתבכיין על זה. זו הסיטואציה שהייתה במשך השנים, והיא כך גם היום".
- מי שדר הספורט הכי טוב בארץ לטעמך?
"בערוץ הספורט יש שניים שאני מאוד אוהב לשמוע. מיכאל (וינסנדט, א.ק), שמשדר כדורגל אירופי, ועידו גור. אלה שניים שהם ידענים, חריפים וזריזים ולטעמי הם נהדרים. זה לא אומר שאני מוריד מאחרים".
- נשמע אותך גם בריו?
"אני לא יודע עדיין מי ישדר. אם יפנו אליי, אציג את זה בפני הסוכן שלי והוא ידבר איתם. הכול על השולחן ואפשרי".