החוליגאן מסביליה

כצפוי, המשחק השני הכי לוהט בליגת הכוכבים (אחרי "הקלאסיקו" הגדול בין בארסה לריאל) לא איכזב, המפגש בין סביליה לבטיס בלומפי היה אינטנסיבי, מלא תשוקה ומשופע בהזדמנויות לשערים, מהלכי כדורגל יפים מאוד (השער של חוואקין) וגם לא מעט מפחי נפש (הפנים העגמומיות של חואניטו, לאחר השער העצמי האומלל שלו, יכלו לאמלל גם כלה ביום שמחתה). למרות היריבות הניצחת והמוכרת בין שני המועדונים והחשיבות הגדולה של שלוש נקודות הליגה יקרות הערך, הן לסביליה המדשדשת בתחתית והן לבטיס הדוהרת בצמרת, הרי ששחקני שתי הקבוצות הצליחו לשמור על רוח ספורטיבית-הוגנת ולא נתנו לכותרות העיתונים המתלהמות ערב המשחק להשפיע על שיקול דעתם ועל מידת ההגינות הבסיסית שצריכה להתקיים בין ספורטאי אחד לחברו-יריבו.

אבל בסופו של דבר, הדרבי של סביליה יזכר כמשחק שהייתה בו אלימות קשה, אלימות שהאפילה במידה ניכרת על הג'נטלמניות של השחקנים על כר-הדשא. כבר לפני שנשמעה שריקת הפתיחה, פרצו תגרות בין אוהדי בטיס וסביליה ברחובות ובסמטאות המוליכות לאצטדיון של סביליה. הקטטות המשיכו גם במהלך המשחק, חפצים שונים ומשונים נזרקו בטריבונה וגרמו לפציעתם של אוהדים משני המחנות.

מקרים כאלו של אלימות, עד כמה שהם מסוכנים ובלתי רצויים, אינם מראה חדש במגרשי הכדורגל בכלל, ובסביליה בפרט (סביליה ידועה לשמצה כעיר המובילה את דירוג הפשיעה של ספרד), אבל המשחק של ליל אמש לימד אותנו גם כמה דברים נלוזים חדשים, שמוטב היה לנו לא ללמוד בכלל.

האוהדים של סביליה התגנבו כמה פעמים אל תחומי המגרש ולקחו לעצמם מזכרת נאה: את כדור המשחק. איש-אבטחה שניסה לשים קץ למעשי הגניבה הללו נתקל בהתנגדות עויינת מאוד, הוא הוכה בצורה חמורה על ידי כמה צעירים, שחבטו בו באגרופים, בבעיטות ואפילו בקביים (!), למרבה המזל איש-האבטחה הצליח לצאת מסבך הידיים והרגליים המפחיד הזה בחתיכה אחת, אולם האלימות לא נגמרה שם והגיעה לשיאה כשאוהד של סביליה פרץ למגרש וקפץ על פראטס, שוערה של קבוצת בטיס. ברגע הראשון פראטס, שאיבד את שיווי משקלו ואף ספג מכה בראשו, לא הבין מה קורה, נראה היה שהוא עומד לחבוט בתוקפו, אבל פראטס הותיק והמנוסה, התעשת ונהג בחוכמה כשהניח לאנשי האבטחה לגרור את האדיוט בחולצה האדומה אל מחוץ לתחומי המגרש, כשהוא ממשיך לנופף בידיו בעליצות גם כשהוא כבר נכבל והובל למעצר.

לסיכום, המשחק של אתמול הראה לנו שבכדורגל אפשר אמנם לראות לעיתים קרובות ניצוצות של יופי נפלא ושל אקסטזה ספורטיבית מענגת, אבל אלו לא צריכים להשכיח מאתנו גם את הצד המכוער שלו, שעמוס לעייפה ברגעים טרופים של אלימות ובחילה. אתמול הכיעור הזה התגלם בפניו הבהמיות והזחוחות של החוליגאן ההוא מסביליה ונגמר בפציעות קלות יחסית, אבל מחר, אם אנחנו, אוהדי הכדורגל, נמשיך לגלות סבלנות ו/או אדישות חלמאית כלפי האלימות במגרשי הכדורגל (על כל צורותיה השונות), יתכן שנגלה שהפנים האלימות והשטופות בשנאה הן לא פנים של איזה גוי מוטרף בסביליה, לה-קורוניה או מיורקה, אלא אותן הפנים הנשקפות אלינו כל בוקר מהמראה, הפנים שלנו.

"רוני" נכנס אתמול למשחק בדקה ה-64 וזכה לבכורה מהחלומות: תוך חמש-עשרה דקות הוא כבש את שני השערים הראשונים שלו במדים הלבנים של ריאל.

בזמן הקצר ששיחק הוא גם הספיק לבשל לפיגו את השער השני שלו במשחק ואפילו להחטיא הזדמנות נוחה מאוד לכיבוש שער, ממש לפני שריקת הסיום.

הבעיות הקשות של ריאל במרכז ההגנה שלה לא נעלמו אתמול (הגנת ריאל שספגה חמישה שערים בשני משחקיה האחרונים), אבל כל עוד היכולות ההתקפייות המדהימות של רונאלדו ושל חבריו להתקפה המדרידיסטית ימשיכו להיות כפי שהיו אתמול, מי בכלל יזכור שלריאל היו שחקני הגנה בהרכב?

1. חוליו אלבארס (ראיו)- 6 שערים (ארבעה מהם בפנדלים)
2. מוסאמפה (מלאגה)- 5 שערים
3. קובאצ'ביץ'(ריאל סוסיאדד)- 5 שערים
4. מקאיי (דפורטיבו)- 5 שערים
5. ניהאט (ריאל סוסיאדד)- 4 שערים

1. קאניסארס (ולנסיה)- ספג שלושה שערים בחמישה משחקים.
2. קבאז'רו (סלטה ויגו)- שלושה שערים בחמישה משחקים.
3. נוטאריו (סביליה)- ארבעה שערים בחמישה משחקים.
4. ביזארי (ויאדוליד)- חמישה שערים בחמישה משחקים.

חדשות טובות: 11 דקות לבניון בנצחון המרשים והמפתיע של ראסינג על דפורטיבו בריאזור.

חדשות פחות טובות: כובש שני השערים, חאבי גררו והשחקן המצטיין של המשחק, פדרו מוניטיס, הם שני המתחרים העיקריים של יוסי על מקום בהרכב.

חדשות עוד פחות טובות: שמועות ראשונות על חזרתו הצפויה לישראל של אילן בכר, השמועות הוכחשו בנחרצות ע"י סוכנו, מה שרק מחזק את התחושה כי יש דברים בגו.

אבישי ז'אנו לא לבד, שלושת הפנדלים שהוחמצו אתמול במשחק שבין סלטה ויגו לולנסיה (את ההדיפה של קאניסארס הצליח וגנר לדחוק לשער ולנצח בכל זאת לסלטה את המשחק), הם רק דוגמה לכמות הפנדלים הגדולה שלא זוכים לפגוש את הרשת העונה בליגת הכוכבים. שוערים טובים? בועטים נרגשים? לאלוהי הסטטיסטיקה הפתרונים.

בשבוע שעבר הוערפו כאן מחמאות על הכוכב האמיתי של ערוץ הספורט, נדב יעקובי, וליבם גבה כנראה בגובה האהבה. רונאלדו חוזר לספרד? דרבי בסביליה? בניון בלה-קורוניה? את ערוץ הספורט זה כנראה לא מספיק מעניין.

ערוץ חמש פלוס משדר (בתשלום נוסף כמובן) עשרים וארבע שעות ביממה וכל הזמן הזה לא נמצאו תשעים דקות פנויות לליגה הטובה בעולם. אחיו החורג והמפגר ערוץ ספורט חמש שידר אתמול מגזין אולימפי (בשידור חוזר), טריאטלון (בשידור חוזר) ושלוש שעות של כושר על החוף עם גלעד (בשידור חוזר כמובן) ובכל זאת לא זכינו לאיזה סיכומון של המשחק הספרדי של מוצאי שבת.

מה יהיה? אני מזמין אתכם הקוראים לחוות דיעה על השערוריה הזאת ע"י שליחת תלונות (רצוי נזעמות) לטור זה, אותן אני מבטיח להעביר לידי הגורמים הרלבנטיים לקבלת תגובה (רצוי התנצלות מתרפסת).