בווידאו: מסיבת העיתונאים של איל ברקוביץ' עם הצטרפותו להפועל ראשון לציון
כבר בתחילת דרכו בהפועל ראשון לציון הסכים איל ברקוביץ' לערוך פגישה עם נציגי האוהדים. כאשר נשאל על שאיפותיו, ענה ברקוביץ': "להפועל ראשון לציון אין זכות קיום בליגת העל. אולי משהו ישתנה בעתיד, אבל נכון להיום - אין לה זכות קיום בליגת העל".
יכול להיות, אגב, שברקוביץ' צודק. הבעיה מתי אתה אומר את הדברים, למי אתה אומר אותם ואיך אתה אומר אותם. בציטוט הקטן הזה מסתתר חלק מסוים מהמפה שברקוביץ מסרב לקרוא. אותה ישירות שהולכת עם האמת הבעייתית שלה עד הסוף, מבלי להבין כיצד צורת העבודה הזו הפריעה לו בעבר. במקום למכור פנטזיה לאוהדים, במקום לרכך עבורם את האופן שבו הוא רואה את המציאות, ברקוביץ' מצליח לעורר נגדו אנטגוניזם. גם במקום שאפשר להימנע מכך. התוצאה: אדם שמטיף המון למשהו אחר בכדורגל הישראלי, שמאוד רוצה להשתלב ולהשפיע, מועד - לטענת לא מעט אנשים - באותם בורות בהן נפל בעבר.
והאמת, זה משהו שברקוביץ' מושך איתו עוד מנשר קבוצה שאת מחלקת הנוער שלה ניהל. לא מעט דברים שקרו במועדון הצפוני (או כעת בראשון לציון) מתרחשים במחלקות נוער נוספות בארץ. הבעיה עם ברקוביץ' זה השם הגדול שהולך לפניו, הציפיות, ההבטחות, ההתבטאויות התקשורתיות ובעיקר הנפילה בפרטים הקטנים שבסופו של דבר אלוהים תמיד נמצא בהם.
בואו נחזור לנשר. ברקוביץ' עבר שם גיהנום בגלל העסקונה המקומית, לא תמיד באשמתו. כמו היום, הוא הצליח לייצר אנטגוניזם מהרגע הראשון אצל האופוזיציה העירונית וגורמים נוספים המזוהים עם הענף בעיר. אותם גורמים התלוננו כי הילדים המקומיים מנשר מאבדים את מקומם עבור ילדים מבחוץ והתנגדו למצב. ברקוביץ' שמע את התלונות, אבל כמו שעשה לאורך כל הקריירה שלו - החליט לא ללכת בין הטיפות ונשאר בפרויקט בדרך הבלעדית שלו. זאת אומרת, למשוך כל מי שרוצה לבוא אליו ולהצליח.
וזה לא נגמר כאן. ברקוביץ' מתחיל בהתלהבות של "מי שלא רוצה, שיילך", ומבטיח לא פעם שחרור ללא תמורה, אך באיזשהו שלב מבין שהמחיר גבוה מדי ומתחיל במקרים מסוימים להערים קשיים. גם בנשר היו לו לא מעט חיכוכים עם השחקנים עצמם ועם הוריהם, כשעיקר הבעיות נעו סביב השחרורים שהובטחו לשחקנים עם הגעתם למועדון - הבטחה שלא ניתנת כמעט באף מחלקת נוער וגרמה לברקוביץ' למשוך לא מעט שחקנים אל המועדון.
שחקן ששיחק אצל הקוסם בנשר סיפר השבוע לוואלה! ספורט: "בתקשורת איל מתאר את עצמו כבנאדם שאין לו בעיה לשחרר שחקנים, ובהתחלה הוא אומר לך להגיע ואם לא תיהנה מכדורגל תקבל שחרור ותשחק איפה שאתה רוצה. אבל אז כשהוא רואה שיש לך קצת כדורגל, מגיע רגע בקשת השחרור והכול נשמע אחרת. פתאום הוא אומר לך שהוא רוצה כסף ושהוא לא משחרר. לי אישית היו הצעות מקבוצות אחרות והוא אפילו לא אמר לי, ואחר כך הוא אמר לאבא שלי שגיל נערים זה מוקדם ושרק בנוער אני אשוחרר. אחר כך, בגיל מתקדם יותר, כשהייתה לי עוד הצעה, הוא רצה כמה עשרות אלפי שקלים".
יש לציין כי אותו שחקן בסופו של דבר עזב את הקבוצה כשסיים גיל נוער ונשר לא יכלה להחזיקו עוד בשל היעדר קבוצה בוגרת.
מקרה אחר בנשר אף הגיע למוסדות בוררות. היה זה עם בן בנימין (לא של רעננה),שנחשב אז לשחקן מבטיח. בנימין לא גדל בנשר, אך הצטרף אליה כנער. בנימין רצה להשתחרר ונתקל בסירוב מצד ברקוביץ', כאשר בסופו של הליך הוגשה עתירה להתאחדות לכדורגל. "הוא לא גדל אצל איל בכלל והיה שם תקופה קצרה מאוד", מעיד עו"ד איל יפה שייצג את השחקן באותם ימים. "איל רצה כסף על שחרורו והגענו לבוררות כדי להשתחרר".
הטענות בנוגע לשחרורים אינן מסתכמות רק ברצון לקבל כסף, אלא גם בטענות לפיהן ברקוביץ' מנסה לעתים לקדם שחקנים אך ורק למראית עין. אי אפשר לקחת מברקוביץ' את השדרוג שעשה לשחקנים כמו אופיר מזרחי שהפועל חיפה ויתרה עליו או מוחמד אבו אל היג'א שקידם להפועל תל אביב, אך במקרים רבים אחרים יש עליו המון ביקורות. באחד המקרים, מספרים, ברקוביץ סידר לכמה שחקנים מקבוצת הנערים והנוער מספר ימי מבחנים בהפועל תל אביב. למרבה הפלא, הם גילו ששלושה שחקנים מאותה עמדה (מגן ימני) נשלחו למבחנים באותו מועדון. "הוא שולח אותך למבחנים כדי לצאת ידי חובה הרבה פעמים", סבור אחד השחקנים. "הוא שלח אותנו, שלושה מגנים, להיבחן באותה קבוצה. היינו בהפועל תל אביב, אני ועוד מגן, כאשר אבו אל היג'א שבא מנשר כבר שם. היה ברור לנו היטב מה המשמעות".
וזאת אולי הבעיה הגדולה ביותר של איל, שגם אם התכוון לטוב, כבר לא ממהרים להאמין לו. הוא עשה הרבה דברים טובים בנשר, אך בשורה התחתונה כמעט כל מי ששואלים שם מלא בביקורת, חוסר אמון והרבה רפש על ברקוביץ' ובני משפחתו. ברקוביץ' היה צריך ללמוד מהתדמית שנוצרה לו בנשר ולנסות לשנות דברים בראשון לציון, כדי שלפחות תדמיתית הוא ייראה טוב יותר. מה קרה בפועל? בואו נראה.
אז אמרנו כבר שברמת השאיפות ברקוביץ' אינו מכוון לליגת העל. זאת הרפתקה של 5-7 מיליון שקל בשנה שהוא לא מתכוון להיכנס אליה בשלב זה. שוב, גם אם זה לגיטימי ונכון, הוא לא היה צריך להגיד את זה. הוא לא הגיע למועדון ללא קבוצת בוגרים או קהל. ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בארץ וגם לקהל הקטן שלה יש שאיפות וחלומות שעם התנהלות נכונה אפשר לעשות פנינה מהמועדון הזה. בקרב האוהדים, העניינים כבר גועשים.
לירן מלכה מראשי חוג האוהדים, סיפר לוואלה! ספורט: "הדבר שהכי כואב לנו הוא אין שום שאיפה להישגיות. בשביל מה הביאו את ברקוביץ', לשמור על הסטטוס קוו? אפילו על זה הוא לא שומר. מחלקת הנוער מרוסקת ומדורדרת, ובקצב הזה גם בליגה הלאומית לא נשרוד. שחררו את כל מי שרצה בכל המחלקות והחלישו את מחלקת הנוער באופן משמעותי. מצרפים בכמויות כל אחד שמוכן לשלם כסף. אתה רואה בעלים רציני משחרר ככה שחקני נוער? אפילו מועדונים בלי שאיפות לא מוותרים בקלות על שחקני בית מוכשרים ושומרים עליהם כמו אוצר".
מלכה הוסיף: "אצל רביב ספיר היה טוב יותר. אפילו היינו בליגת העל ותמיד הייתה שאיפה לשם. בשביל מה עשו את כל השינוי הזה? במקום להוציא מכרז מסודר, לחכות לבן אדם שיש לו שאיפות אמיתיות לגבי המועדון והעיר הרביעית בגודלה בארץ, פשוט הולכים אחורה".
אגב, את אותה התנגדות מקבל ברקוביץ' כאשר הקהל שומע בכל מקום כי השחקן מוכשר יעקב בריהון וצעירים נוספים של המועדון, מוצעים לכל מני קבוצות בדיבורים על עסקאות אפשריות בינואר או לקראת העונה הבאה. ברקוביץ' שב ואומר כי לא ימנע מאף אחד להתקדם, אך הקהל לא מקבל זאת ולא מוכן לשמוע על מכירת הכישרונות והפיכת המועדון למסלול השבחה של שחקנים.
את התחושה הזאת שיש לאוהדי ראשון לציון אחרי כמה חודשים בלבד, אפשר לייחס קודם כל להתנהלות של ברקוביץ'. הוא יכול היה להתייעץ, להבין איך עושים זאת נכון, איך מושכים את הקהל איתך ומחברים את העסק. בפועל איל, כמו איל, "לא רואה בעיניים" ועושה רק מה שנראה לו. בלי לחשוב מספיק על ההשלכות, התגובות והאנרגיות שהוא מייצר סביבו.
ברמת הבוגרים של ראשון לציון, הדבר הכי טוב שעשה הוא מינויו של אופיר חיים. חלוץ העבר עשה עבודה מעולה היכן שלא אימן, אך עדיין הוא חלק מהגווארדיה שאיל מביא איתו לכל מקום. אם היה מתחיל בצורה רעה, מיד היו מדברים על החיבור הזה.
וכן, יש כאלה שנמצאים בפה של לא מעט אוהדים ואנשים בראשון לציון. ניר ברקוביץ' ותום אלמדון, שניים שהולכים עם איל לכל מקום, נמצאים בראש הרשימה. ברקוביץ' האח רשום בהתאחדות כבעל זכות חתימה וחבר הנהלה, כמו האב זאב. ניר מאמן את קבוצת הנוער וסופג המון ביקורות. לאחר שמונה משחקים קבוצת הנוער מתחת לקו האדום עם ארבע נקודות בלבד, ולטענת גורמים במועדון נמצאת בדרך הבטוחה לירידה.
אב של אחד השחקנים סיפר לוואלה! ספורט: "השחקנים לא מתים על ניר ברקוביץ', אבל אין להם עם מי לדבר. ומה לעשות, הוא כמו בעלים. יש סגל סביר להישארות בליגה ואמצע טבלה, אך ברמה של החיבור איתו הם יירדו ליגה וכולם יצטערו".
ברקוביץ' יילך עם אחיו באש ובמים ודאג להבהיר זאת. הוא תמיד מדגיש כי מבחינתו המטרה היא לשפר ולשדרג שחקנים ולזה אחיו אחראי. אבל זה עוד מקרה קלאסי של איל, שברגע שמינה מקורב לתפקיד שדורש הישגים, השליליות סוחפת אחריה רבים.
תום אלמדון הוא שוער ראוי לליגה הלאומית. החיבור שלו עם ברקוביץ' עוד מההדרכות שעשה בקייטנות בנשר, רק עשה לו רע בעונה שעברה בהפועל תל אביב. גם כששיחק בהפועל תל אביב השמועות והרכילויות הלכו לפניהם. וכשאנשים מרגישים שמשהו לא מריח טוב, הם מחפשים זאת בכל מקום. מיקי דהאן היה מאמן השוערים של הבוגרים והמחלקות הצעירות בראשון. השנה לא המשיכו איתו ולא מיהרו למנות מאמן שוערים. אלמדון מעביר מדי פעם הדרכות לגילאים הצעירים יותר לבקשת המועדון, בין אם הוא מקבל כסף או לא, החיבור שאנשים עושים בין ברקוביץ' לאלמדון הוא חלק מהדברים שאיל צריך ללמוד להתנתק מהם.
במחלקת הנוער הביקורות סביב ברקוביץ' הם ברמה של חורבן המחלקה. בשלב מסוים ברקוביץ' נתן לכל מי שרצה ללכת. לא מעט שקראו את המפה, הבינו לאן נושבת הרוח וברחו. תאי באריבו ותומר בנבנישתי היו מהשחקנים המרכזיים בנוער ובנערים ועברו הקיץ למכבי פתח תקוה. יחד איתם עברו למכבי פתח תקוה עוד 8 שחקנים מכל המחלקות. לא מעט עברו בשל עזיבה מאסיבית של מאמנים בכירים במחלקות הילדים כמו שי זבלוצקי ויונתן שמל.
המאמנים זה סיפור בפני עצמו. ברקוביץ' הגיע והציע להם סכומים של 3,200 עד 3,500 שקל למאמן, כאשר מי שרוצה לעבוד בבית הספר לכדורגל יכול להרוויח 1,000 שקלים נוספים. ברקוביץ' חוזר ואומר כי זה מה שמשלמים בכל מקום אך כאחד שהטיף כפרשן לשכר המאמנים במחלקות הצעירות והשאיפה להימנע ממצב בו מאמנים יהיו חלטוריסטים, הדברים צריכים להיראות אחרת.
אחד המאמנים שעזב את ראשון סיפר השבוע: "אייל לא ניסה להשאיר אף אחד. חלק עזבו בשל ההצעה הכספית הנמוכה וחלק בגלל שראו לאן המחלקה הולכת. הורידו מאמני העשרה ועוד כמה אנשי מקצוע וזה נראה לא רציני להרבה מאמנים. מי שהיה לו ביקוש הלך, מי שנשאר עשה זאת כי לא הייתה לו ברירה".
ברקוביץ' וראשון לציון טוענים כי היה איזשהו חלון זמן של בלגן במהלך העברת הקבוצה מהעמותה, ולכן קרו הרבה דברים לא טובים. בפועל, גם לאחר ההעברה, איל לא נלחם כמעט על אף אחד. הוא חוזר ואומר כי מי שירצה יכול ללכת, וזה נכון לכל תפקיד במועדון.
זה מחזיר אותנו למחלקת הנוער. אולי בתחילה כל מי שרצה יכול היה להשתחרר. באיזשהו שלב הנהיגו במועדון את נוהל "מתנות פרידה" לאלה אשר רוצים להשתחרר מהמועדון. מי שרוצה ללכת, חייב להביא משהו למועדון כדי להשתחרר.
מה זה משהו? אחד נדרש להביא מכונת קרח, השני מקרר, השלישי קומפרסורים וקלקרים של מים, הרביעי כדורים. השלמת ציוד במועדון. ההורים לא אהבו זאת והדברים הגיעו לכמה מקרים הזויים. באחד מהם הורה שהביא מקרר עם בנו, ניסה לקחת את המקרר לאחר שקיבל שחרור והחלה מהומה במקום. להורה נוסף נאמר שהכדורים שהביא הם "כדורים של 10 שקלים" והוא צריך להביא כדורים איכותיים. לא מעט הורים איתם דיברנו לצורך הכתבה, מפחדים ששמם ייחשף. הם חוששים מאוד מאיל ש"עם הקשרים שלו בכדורגל יכול לחזור ולפגוע בנו".
נוסף לכל האירועים, עם הגעת ברקוביץ' והרצון שלו לעבוד עם האנשים שלו, החלו גם תביעות נגד המועדון. הפיזיותרפיסט טייגר נימצקי החל לעבוד במועדון בקיץ, אך ללא הסכם חתום. בספטמבר הודיעו לו כי הוא בחוץ והגיע מישהו אחר במקומו. ניימצ'ק טוען כי יש לו הוכחות להסכם ברור בין הצדדים והוא תובע את המועדון בבית המשפט.
ואם בצד המקצועי עוד אפשר להבין מדוע ברקוביץ' מעדיף לחתוך ולהביא את האנשים שלו, הוא המשיך בדרכו גם בנוגע לספק הציוד של המועדון לו היה הסכם חתום. חברת "ספורטגום" חתמה לפני שנתיים על חוזה לשלוש עונות עם המועדון. אלא שכעת, בעונה האחרונה של החוזה, ברקוביץ' החליט שהוא לא מעוניין בהתקשרות והודיע לספק הציוד שהוא מבטל את ההסכם. בסביבת ספורטגום סיפרו כי ברקוביץ' אמר להם כי הוא עובד רק עם מקורבו יוסי איראני בנושא הלבשה, דבר שגרם לחברה להחליט להגיש תביעה נגד העירייה והמועדון בגובה של כחצי מיליון שקל. "אולי בהסכם שלא מראים בין איל לעירייה, העירייה אמרה לאיל שהתביעות האלה יהיו עליה. כולם ידעו שכשהוא מגיע הוא מביא את האנשים שלו", תהו אנשים המעורים בפרטים. "הספק קנה את הציוד שנמצא אצלו כבר וכעת הוא ניזוק בשל ביטול ההסכם", מסביר עו"ד יפה שמייצג את הספק בנושא זה. "על ראשון לעמוד בכל ההתחייבויות ולשלם את כל אשר התחייבה".
חשוב לומר כי משיחות עם כל האנשים סביב ברקוביץ' והבנת דרך ההתנהלות שלו, הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה להרוויח כסף. אולי רק לא להפסיד. זה ממש לא הכיוון שלו. הוא פשוט אוהב כדורגל, אוהב לגדל שחקנים עבור הכדורגל הישראלי. הוא רוצה להשפיע, זה בדם שלו, אבל השאלה היא איך. גם היום השם איל ברקוביץ' מושך הרבה ילדים למחלקות הצעירות ובית הספר לכדורגל, אך במקום שאנשים יראו את הצד החיובי, הבוס החדש של ראשון לציון לא לומד מספיק מטעיות העבר שלו.
ולאן כל זה יוביל בסוף? "התחלנו להתארגן ברשתות וגם על ידי פגישות לקראת מחאה", אומר לירן מלכה: "במה אנחנו שונים ממכבי פתח תקוה, עכו ורעננה? ראשון הייתה שנים בליגת העל והביאה 2,000 אוהדים לכל משחק בית. עם שיווק והתנהלות נכונה, מחלקת נוער בריאה ושחקני בית שיזדהו איתה, יכולה להיות כאן פנינה של כדורגל. מי שלא מאמין בזה, לא צריך להיות כאן".
יואל שנפ, יו"ר עמותת האוהדים של ראשון סיכם זאת עם הפנים לינואר ואמר: "אנחנו בשלב ראשון נמתין לינואר בדרישה לראות חיזוק וכיוון לעלות ליגה, וכמו כן שלא ייגעו בשחקני הבית ותהיה כאן מכירה וביזנס. אם זה לא יקרה, יש לנו את הכלים שלנו לפעול. נעשה מחאות, אם צריך נחזור לחולצות שחורות והפגנות. לא נשב בשקט אם לא יהיה שינוי".
איל ברקוביץ' סירב להגיב לכתבה.
