פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "מאמן התקפי", תכיר: ההגנה הכי גרועה בליגה

        גיא לוי חווה על בשרו את היכולות הדפנסיביות המחרידות של קבוצתו החדשה. אורן יוסיפוביץ על עוד מפלה של הפועל תל אביב, ועל דקל קינן - קפטן אמיתי שהתרומה שלו למכבי חיפה הרבה יותר גדולה מעוד צמד

        "מאמן התקפי", תכיר: ההגנה הכי גרועה בליגה

        הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        ועדת ביקורת

        הכי טוב: דקל קינן

        הכי רע: אדי גוטליב

        ציוץ המשחק:

        קהל הפועל תל אביב: לא כל המנויים הגיעו לנתניה. העידוד התחיל חזק אבל בסוף לרובם נמאס. בדקה ה-75 נרשמה נטישה. ציון: 7

        קהל מכבי חיפה: עוצמתי מאוד ביחס לכמות, ואי אפשר היה לפספס את הרגע בו בניון עלה להתחמם. זה היה בערך חצי חצי. חצי בזים, חצי מעודדים. ציון: 8

        שחקן מכבי חיפה, דקל קינן נוגח (יוסי ציפקיס)
        במקום השני ברשימת הכובשים של הירוקים העונה. דקל קינן (צילום: יוסי ציפקיס)

        מעשה שהיה, כך היה

        ואז לדקל קינן נהיה אדום בתוך העיניים.

        כמה דקות לפני כן, הוא משך שחקנים של מכבי חיפה בידיים. בואו, תודו לקהל. רק שבעה-שמונה נותרו על הדשא. היתר אולי לא חשבו שזה מספיק חשוב, אולי לא שמו לב, אולי עשו זאת בכוונה - ונעלמו בתוך חדר ההלבשה של האיצטדיון בנתניה. האוהדים דרשו מהשחקנים לשבת, כדי ששיר-חגיגות-הניצחון יוכל להתחיל. רובם התלבטו. הם לא רצו להסתבך עם אף צד בסכסוך הילדותי הזה.

        דקל קינן משך אותם בידיים - שבו. הם ישבו, והאוהדים שרו, ואז יש את הקטע שצריך לעמוד ולרקוד. רוב השחקנים לא ידעו מה לעשות עם עצמם; דקל קינן, כמו ילד שנכנס ראשון לרחבה במסיבת כיתה, החל לרקוד בעצמו. שלוש שניות, ואז שם לב שהוא די בודד, וסיים עם כמה מחיאות כפיים, וכל השחקנים הירוקים נעלמו בתוך חדר ההלבשה.

        זה היה הדבר הכי יפה שדקל קינן עשה במשחק הזה, וזה משחק בו כבש שני גולים - הוא כבר במקום השני ברשימת הכובשים של מכבי חיפה העונה (במקום הראשון, לא כולל פנדלים). "שני הגולים נכנסו בטעות", אמר בכמות החן הגדולה והרגילה. "זה נחמד, בסך הכול בונוס. זה פוקס". באותו זמן ניגש אליו מאחור טאלב טואטחה. "דקל, אוהבים אותך, אח יקר!", הפריע לראיון. וקינן צחק במבוכה. גם בינואר 2013 כבש קינן צמד ב-0:3 של מכבי חיפה על הפועל תל אביב. מבין 28 השחקנים ששיחקו אז בקרית אליעזר, רק שניים שיחקו גם אמש - טואטחה וקינן.

        שחקני מכבי חיפה חוגגים עם דקל קינן (יוסי ציפקיס)
        "אנחנו קבוצה, לטוב ולרע" (צילום: יוסי ציפקיס)

        ואז נשאל הבלם על מה שקרה בסיום. בתחילה, ניסה למסמס את הנושא. "לא הייתי מודע לזה עד עכשיו", אמר על כך שרק שבעה-שמונה ירוקים הודו לקהל בסיום. "מי שבא להודות, בא".

        ראו אותך מושך שחקנים להודות לקהל, התעקשתי.

        "אני חושב שהקהל בא ותמך, ומגיעה לו מילה טובה", אמר. ואז לדקל קינן נהיה אדום בתוך העיניים. גרונו נחנק, הוא בקושי שחרר את המילים - לאלה שחושבים שמדובר בעניין של מה בכך. "אני יכול להגיד לך שחדר ההלבשה שלנו מאוד מאוחד", התרגש, קולו שבור. "אנחנו עומדים אחד מאחורי השני, ולא נעים לשמוע שהקהל מקלל שחקנים - היום שמענו את זה פחות - אבל אנחנו קבוצה, לטוב ולרע…".

        בנקודה הזו זיהו אנשי מכבי חיפה שהבלם נרגש מדי, וחדלו את הראיון באמצע. אולי הפסדנו קלאסיקה לפתיח של מהדורות ספורט, אבל את דקל קינן אנחנו מכירים מספיק טוב. הוא מנהיג כל כך אמיתי, עד שהוא ורק הוא יכול להיכנס לשבר הזה שבין חלק מהאוהדים לבין חלק מהשחקנים - ולא משנה מה יאמר, בשני הצדדים יעריכו אותו. הוא, במשפט אחד, יגן גם על יוסי בניון וגם על הקומץ, ואי אפשר לכעוס.

        בגלל התכונה הזו, ולא בגלל היכולות ההגנתיות שלו ובטח שלא בגלל הגולים, דקל קינן הוא מה שהוא - אחד השחקנים הכי חשובים שיש לכדורגל הישראלי. ולא מאתמול.

        ויש ציוץ אחד מפורסם מאוד. "פעם בעשור. ברכות", צייץ אחרי האליפות של מכבי תל אביב ב-2012/13. מאז ועד היום, האוהדים הצהובים מקניטים אותו על כך. עד היום, הוא לא מחק את הציוץ. תמיד ידע להתמודד על ביקורת. תמיד ידע לצחוק על עצמו; ספורטיבי גם מחוץ למגרש )ורק על זה שהוא אוהב את מאיר אריאל צריך להעניק לו את בלון ד'אור).

        לא. זה לא שקינן בתקופה טובה מבחינה מקצועית. הוא חווה שחור ספורטיבי, בדיוק כמו חבריו לקבוצה. הוא לא מה שהיה, ובשנים האחרונות לא הצליח למשוך את הירוקים מעל לפני המים. אבל קחו את כל השחקנים שעברו במכבי חיפה מאז חזר קינן ממסעותיו באי הבריטי ועד אתמול. קחו את הרשימה הזו, בת עשרות השחקנים. במכלול, יש שם נקודת אור אחת - קיבוצניק מראש הנקרה. הכי אכפתי. הכי כואב. הכי חוגג. הכי מכבי חיפה.

        גם העונה מכבי חיפה שלו עדיין לא משהו. הוא אכן אחראי על צמד אתמול ועל עוד כמה רגעים ונקודות שליקט העונה, אבל במצבם של הירוקים, עדיין אי אפשר לפרגן לקינן ביותר מדי אספקטים מקצועיים. הוא בעצמו יודע - גם שיא הרצון לא תמיד מביא אותך לשיא היכולת.

        אבל יש משהו שדקל קינן תמיד היה, בטוב וברע, על המגרש ומחוץ לו: דקל קינן תמיד היה קפטן. גם היום, אין במכבי חיפה מנהיג ראוי ממנו.

        שחקן הפועל תל אביב, אדי גוטליב, לפני שחקן מכבי חיפה, איתי שכטר (יוסי ציפקיס)
        בית הבראה להתקפות בבצורת. אדי גוטליב (צילום: יוסי ציפקיס)

        כאן בונים. כבר חמישה חודשים

        "אני לא יכול להצביע לך עכשיו על בעיה אחת אצלנו", אמר בן רייכרט, בזמן שמאחוריו דידה אופיר קריאף המסכן - כנראה אל עבר פתיחת העונה הבאה.

        רייכרט צודק. מרוב בעיות לא רואים את היער. מה נגיד, טביעת אצבעו של ססאר מנדיונדו עדיין מורגשת היטב - הפועל תל אביב זו הקבוצה הכי לא מאומנת בליגת העל. הקבוצה הכי קשה לצפייה. אבל בעיקר - להפועל תל אביב יש את ההגנה הכי גרועה בליגה. זו לא רק הסטטיסטיקה - 17 ספיגות, הכי הרבה העונה; זו הדרך שבה האדומים סופגים.

        אתמול, וסליחה משחקני מכבי חיפה - זה לא היה משחק טוב שלכם - הפועל תל אביב פשוט היתה בית הבראה להתקפות בבצורת. אתמול ראינו את ההבדל בין כדורגלנים מקצוענים בתקופה לא טובה, לבין אנשים שעדיין לא הוכיחו שהם כדורגלנים מקצוענים. אתמול ראינו שהפועל תל אביב זו מכבי חיפה בלי כסף.

        שחקני ההגנה של הפועל לא טובים, לא מוכשרים ובעיקר לא חכמים. העבירה של גוטליב לפני הגול הראשון, המיקום של אבו עביד בשער השני ולקינוח - מופע האימה האווירי של ההגנה כולה בגול השלישי. בקיץ הציעו להפועל את מארק ואליינטה. מספרים שהבכירים באדום חשבו שהוא לא שחקן מספיק טוב. אז הביאו את וינטרה. הוא לא רע, אבל משום מה פתח אתמול על הספסל. למה? לכו תדעו, אבל כרגע, הפועל תל אביב נראית כמו אדם בלי פלג גוף תחתון, כמו בתולת ים, כמו כלב עם רגל וחצי. ההתקפה לא מתפקדת, אבל ההגנה אוי-ויי-זמיר.

        מאמן הפועל תל אביב, גיא לוי (יוסי ציפקיס)
        קל זה לא יהיה. גיא לוי (צילום: יוסי ציפקיס)

        הפועל נושקת לקו התחתון, וכל זה עם התקציב הרביעי בליגה. 12 נקודות מ-15 משחקים? אפילו איל ברקוביץ' עשה שם יותר. "לא שיחקנו טוב, מה אתם רוצים שאגיד?", שאל שמואל שיימן בעצבים, ודווקא גיא לוי סיפק את השקט. "אני לא חושב שזה היה משחק לא טוב שלנו. אני חושב שהתוצאה היתה לא טובה", אמר המאמן הכי נעים לאוזן - עד שמקשיבים למה שיוצא לו מהפה. לוי המשיך עם הדברים הטובים שראה, וכל מילה נשמעה מוזרה מקודמתה. יש משהו בשקט שלו, בטון המרגיע, אם הוא אכן אמיתי. אולי בסיר הלחץ הלא מנוסה של מתחם חודורוב, דווקא ה'טרנקילו' של הקואץ' יעזור.

        אבל שלא יהיה רגוע מדי.

        הפועל - גם רייכרט, גם שיימן וגם לוי אמרו זאת אתמול - "קבוצה בבנייה". אבל כבר חמישה חודשים, ובינתיים אין יסודות ואין רצפה ואין תקרה ואין דלת ואין חלון. אין כיבושים, רמת הדיוק לקוחה מפוזבול והכדורים לא מפסיקים לחדור לרשת הלא טובה. גיא לוי ממתג את עצמו כמאמן התקפי. עם הארסנל ההגנתי שיש לו - שאלוהים יעזור לו. קל זה לא יהיה.

        שאלתי אותו כמה זמן עד שלדעתו יהיה אפשר לחזות בשינוי. "מבחינתי, כבר מחר בבוקר", אמר. "אבל אני לא יכול להתחייב".

        orenjos@walla.co.il