בשבוע החולף ניו זילנד נפרדה בצורה מרגשת משני שחקני ראגבי ענקיים שכיכבו במדי האול בלאקס. אלא שהפרידות הללו היו כל כך, כל כך שונות זו מזו. תחילה, בניו זילנד אמרו שלום אחרון לג'ונה לומו, שהלך לעולמו בגלל מחלה בגיל 40. יומיים בלבד לאחר מכן, הגיעה הודעת הפרישה מהנבחרת של הקפטן ריצ'י מקאו, שהיה חלק מהזכייה בשתי אליפויות העולם האחרונות. למרות שהקריירות הבינלאומיות של לומו ומקאו, כל אחד מהם אגדי בדרכו, כמעט לא חפפו, אין ספק כי שניהם היו גורמים מרכזיים בהפיכת האול בלאקס לאחת הנבחרות הטובות אי פעם בעולם הספורט.
לומו נולד באוקלנד, ב-12 במאי 1975, למשפחה ממוצא טונגי. בגיל 14 התגלה על ידי שחקן ראגבי שביעיות של ניו זילנד וצורף לנבחרת הזו, עמה זכה בין היתר באליפות העולם ובמשחקי חבר העמים. 45 ימים לאחר יום הולדתו ה-19, הוא כבר פתח לראשונה במדי האול בלאקס והפך לשחקן הצעיר בתולדות הנבחרת. בשני משחקיו הראשונים ניו זילנד הפסידה בבית לצרפת, אך למרות זאת, הוא נבחר שנה מאוחר יותר לסגל לאליפות העולם שנערכה בדרום אפריקה. באליפות עצמה הבקיע לומו שני טריים בשלב המוקדם וכבר אז התגלתה יכולת המשחק שלו. כאשר הוא היה מקבל כדור בתנועה, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. שחקן של 1.96 מטר ו-120 קילו, שרץ 100 מטר בפחות מ-11 שניות.
לומו הבקיע בהמשך אותו טורניר טריי ברבע הגמר נגד סקוטלנד ובאחת מהופעות השיא שלו, רשם ארבעה טריים בחצי הגמר נגד אנגליה. באותו משחק הוא פשוט רמס יריבים אנגלים בדרכו לקו השער וההופעה הזו נבחרה ב-2002 כאחד מרגעי הספורט הגדולים בהיסטוריה. שנה חלפה ולומו אובחן במחלת כליות נדירה, מה שגרם לו לעזוב את המשחק לכמה שנים. הוא חזר לשחק רק ב-1997 והבקיע שמונה טריים נוספים באליפות העולם ב-1999, כולל שניים בחצי הגמר, שלא הספיקו מול קאמבק גדול של צרפת. ב-2001, שנה לפני שלומו פרש מהנבחרת, הצטרף אליה צעיר בן 21, סטודנט לחקלאות מאוניברסיטת לינקולן ולשעבר קפטן הנבחרת הצעירה, ריצ'י מקאו.
במשחק הראשון של מקאו הוא עוד איבד כדור בנשיאה הראשונה שלו, אך בהמשך נבחר ל-MVP אחרי שכיכב ב-29:40 של ניו זילנד באירלנד. באותו משחק, לומו היה אחד ממבקיעי הטריים. שנה לאחר שלומו עזב את הנבחרת סופית, מקאו כמעט פרש בעצמו אחרי סדרה של זעזועי מוח, אך כאשר הוא ביקר ילדים בבית החולים, הוא פגש אדם שהפך למשותק עקב תאונת שחייה והבין שלמרות החששות, כדאי לו להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב. בניגוד ללומו, מקאו התמחה יותר במשחק ההגנה והרבה להיכנס לאזורים של תאקל, בניסיון לגנוב את הכדור. באליפות העולם ב-2003, בה ניו זילנד סיימה שלישית, הוא שיחק בכל המשחקים ובסוף העונה נבחר לשחקן השנה בניו זילנד. לאחר האליפות ההיא מונה גראהם הנרי כמאמן הנבחרת ומקאו הפך לסגן הקפטן. בערך במקביל, לומו עבר השתלת כליה עוד לפני שהיה בן 30 ואחרי שקיבל אישור, הפתיע את כולם וחזר לשחק לשלוש שנים נוספות.
לומו פרש סופית ב-2007, בעוד מקאו, בגיל 23, בדיוק פתח לראשונה כקפטן, במשחק נגד ויילס, במקום הקפטן הקבוע, טאנה אומאגה. כאשר אומאגה פרש שנה לאחר מכן, מקאו הפך לקפטן הקבוע וגילה שכנראה בשביל להצליח בנבחרת, אתה חייב לעבור כישלון משפיל. ב-2007, באליפות העולם בצרפת, ניו זילנד עפה בפעם היחידה בתולדותיה כבר ברבע הגמר, מה שהדביק לשחקנים תווית של לוזרים, למרות המאזן המצוין והמיקום הקבוע בפסגת הדירוג העולמי. למרות ההתרסקות, בניו זינלנד המשיכו עם הנרי וזה השאיר את מקאו כקפטן.
את השנה שאחרי האליפות בצרפת, האול בלאקס סיימו עם 13 ניצחונות מ-15 משחקים, כאשר מקאו פתח ב-12 משחקים וכולם הסתיימו בניצחון, כולל הפעם הראשונה בהיסטוריה בה דרום אפריקה הפסידה משחק ביתי מבלי להשיג נקודה. ב-2010 מקאו פתח בפעם ה-52 כקפטן ובכך שבר את השיא, בו החזיק שון פיצפטריק. בסוף אותה שנה זכה מקאו בפעם השנייה ברציפות בתואר שחקן השנה של האיגוד העולמי והוכתר גם כספורטאי השנה של ניו זילנד.
יחד עם מקאו, שהגיע בהמשך גם ל-100 הופעות וזכה עם הנבחרת באליפות העולם ב-2011, האול בלאקס הפכו לאחת הנבחרות הדומיננטיות בתולדות הספורט, כאשר בין 2012 ל-2015 הם רשמו מאזן של 49 ניצחונות, שלושה הפסדים ושתי תוצאות תיקו, עם 33 נקודות בממוצע למשחק לעומת 16 של היריבות. 2013 הייתה שנת השיא, עם 14 ניצחונות מ-14 משחקים. השנה כבר החלו לצוץ השמועות לפיהן מקאו יפרוש בתום אליפות העולם, כאשר רגע לפני שיצאה לדרך, הוא שיחק בפעם ה-142 במדי ניו זילנד ושבר את שיאו של בריאן אודריסקל.
השבוע כאמור, מקאו אכן הודיע כי הוא סיים את חלקו בנבחרת. זה קרה זמן קצר לאחר שניו זילנד וכל עולם הספורט הוכו בהלם ואבל עם היוודע דבר מותו של לומו. ניו זילנד מנסה לאסוף את השברים ומחפשת כעת כוכב חדש לנבחרת, מישהו שיוביל אותה קדימה.