אגדה עתיקת יומין מספרת שבמכבי תל אביב הכול בעצם שואו ושלפעמים הכדורסל הוא רק תירוץ עבורה: המאמנים נדרשים להביא סגנון ששווה מאה נקודות במשחק, השחקנים צריכים לאתגר את הקונסטרוקציות בסלי ההיכל, והאוהדים המפונקים תמיד יתחברו לכוכבים שירחפו להטבעות ופחות יעריכו פועלים אפורים שישתטחו על האותיות.
אבל מצבי חירום דורשים התגייסות כוללת, והערב (חמישי) התברר שהשתנו העיתים. צסק"א מוסקבה ומכבי תל אביב פתחו את המשחק עם 3 מ-20 מהשדה ותשעה איבודים, וקלעו בקצב של 35 נקודות בערב, עד שהגיע בריאן רנדל וסיים מתפרצת צהובה בסל. מתפרצת צהובה - כן, מתברר שגם מאורע נדיר כזה יכול להתרחש בעונת 2015/16. לא פחות מ-11 אלף צופים קפצו באוויר וחגגו את הבקעת החומה, וזה היה הרגע שבו מכבי חזרה להיות מכבי.
מכבי תל אביב נלחמה, אבל הפסידה 88:82 לצסק"א מוסקבה
ז'אן טבק: "נגמרה לנו האנרגיה, וכשזה קרה אז קרסנו בסיום"
אל מול מופעי האדישות שהשתלטו בשנה האחרונה על יד אליהו, הקהל רצה בסך הכול לראות שלמישהו עדיין אכפת ממנו. סוג הכדורסל הזה מבליט את הבריאן רנדלים ואת היוגב אוחיונים, ומעמיד בבעיה גדולה את הג'ורדן פארמרים ואת הסילבן לנדסברגים. וזה סוג הכדורסל שז'אן טבק אוהב.
לראשונה מאז נחת באירופה, פארמר סיים משחק שלם בלי זריקה לסל. אפילו בימיו ב-NBA זו הייתה סיטואציה נדירה מבחינתו. בפעם האחרונה שזה קרה לו, כששיחק לפני שנתיים בלוס אנג'לס לייקרס, הוא שותף רק ל-56 שניות נגד פורטלנד.
אז נכון, מכבי שוב הפסידה והיא כבר ב-5:1, דבר שלא קרה לה מעולם. נכון, היא עומדת כבר על שלושה הפסדים ביתיים בשלב הראשון, מה שקרה לה לאחרונה לפני 20 שנים בדיוק. ונכון, בספורט מקצועני יש תמיד שורה תחתונה. את המושג "להפסיד בכבוד" נשאיר לאחות הפופולרית והלא מוצלחת מהכדורגל, אבל התמונה העגומה שהוצגה הערב, עם שוך הקרבות, מעט מטעה.
האנרגיות שהחליפו את האלרגיות בהיכל יכולות בהחלט לסחוב את הצהובים לטופ 16; היריבה שמנגד, איך לומר בעדינות, אינה נמצאת בליגה שהישראלים שואפים להיות בה העונה (לפחות הריאלים שבהם). נותר רק לתהות היכן מכבי הייתה מדורגת לו מקבלי ההחלטות במועדון היו משכילים להקדים את הזעזוע, ומבצעים אותו אחרי ההפסד הביתי להפועל ירושלים או לכל הפחות לפני המשחק הגורלי באמת בשבוע שעבר מול דרושפאקה.
944 ימים חיכה טבק מאז משחק היורוליג האחרון שלו כמאמן ראשי, שבו הפסיד בבית לצסק"א עם ויטוריה, רק כדי להיתקל שוב באותה צסק"א ולהפסיד לה שוב בבית. למבחן במדעי הכדורסל עוד יש זמן, אבל בינתיים ראוי המאמן הקרואטי למלוא הקרדיט על רוחות השינוי שהביא עמו.
הלחץ של הגארדים הוליד שלושה איבודי כדור של צסק"א בשלוש הדקות הראשונות. מכבי הרכה והרכרוכית נעלמה, וביצעה שש עבירות בארבע וחצי הדקות הראשונות. ואז, כשהכול התחבר בהגנה, החלו לקרות דברים שאי אפשר להסביר, וזו לא רק הייתה המתפרצת של רנדל. פתאום, מיידי הלבנים מקו העונשין עמדו על 12 מ-12. והקהל המושמץ, שלרוב נסחף על ידי הקבוצה במקום שזה יהיה הפוך, נעמד על רגליו בהתקפה המסיימת של המחצית הראשונה, כשמכבי בכלל בפיגור.
רגע המבחן התרחש 4:44 דקות לסיום הרבע השני, כשמילוש תאודוסיץ' ירה שלשה והצעיד את הרוסים ליתרון בכורה, 26:28. לפתע נראה שהכל שוב משתבש: אייק אופייבו פגע ב-0 מ-2 מהעונשין, תאודוסיץ' נעץ שלשה על הראש של גיא פניני, ההתקפה הצהובה שוב נראתה תקועה וחסרת מעוף, תאודוסיץ' נעץ שלשה גם על הראש של דראגן בנדר. אבל מכבי שרדה את הגל העכור הזה, ואפילו חזרה להוביל. אשליית הניצחון הייתה מתוקה, אך קצרה.
זה לא היה משחק שייכנס לפנתיאון של צסק"א, אבל הכלים שעומדים לרשותו של דימיטריס איטודיס כמעט בלתי נגמרים - ולמי שהספיק לשכוח, הקבוצה הזאת איבדה בקיץ את אנדריי קירילנקו, סשה קאון וסוני ווימס, לא הייתה פעילה מדי בשוק הפנויים והקנויים, והיא עדיין מחכה שג'ואל פרילנד יתאושש מהפציעה שלו. יחד איתו זה כבר יהיה סגל שנוגע בשלמות.
מחר ייערך אחד המשחקים המשמעותיים ביותר במסע הקאמבק שמכבי תל אביב מנסה להתניע, והיא אפילו לא תשתתף בו. לרגע יחזרו האוהדים הצהובים להחזיק אצבעות למרקיז היינס, לדייויד לוגאן ולג'ו אלכסנדר, במלחמתה חסרת הפשרות של ססארי נגד דרושפאקה. בשבוע הבא יתארח טבק במלאגה אצל המנטור שלו, ז'ואן פלאסה, ואז העונה תתחיל באמת.
בינתיים, כששתי האלופות האחרונות של ישראל מדורגות מתחת לקו האדום ביורוליג וביורוקאפ, יכולים חובבי הז'אנר להתנחם ולהתהדר בנציגה המצליחה באמת. מכבי תל אביב והפועל ירושלים עומדות על מאזן 9:3, מכבי ראשון לציון עם 1:3. מי היה מאמין.
