המקהייל והגזר: על יוסטון רוקטס ביום שאחרי פיטורי המאמן

לא בטוח שקווין מקהייל הוא החוליה החלשה ביוסטון, אך המחיר ששילם פותח שאלה גדולה יותר: האם דריל מורי בכלל מכיר בחשיבות תפקיד המאמן, והאם הוא מתכוון לוותר על האפשרות להביא תחליף כריזמטי רק כדי שיוכל להמשיך לעשות בממלכה כרצונו. יובל עוז מנתח

יובל עוז
אימג'בנק GettyImages

פתיחת העונה החלשה של יוסטון תפסה את כל עולם הכדורסל לא מוכן. ערב הטיפ אוף של העונה הרוקטס היו הסוס השחור שכל הפרשנים אהבו להמר עליו במערב, בעיקר בגלל העומק האדיר שיש להם בכל עמדה וסגנון המשחק המהיר שמפיל יריבות מהרגליים. אלא ששבועיים וחצי עברו והרוקטס מעמידים מאזן שלילי של 7:5, עם כמה תצוגות מביכות כולל תבוסה בבית לדנבר במשחק הפתיחה, הפסד ביתי לברוקלין החלשה והתפרקות טוטאלית במחצית השנייה מול מיאמי. הלילה באה גלולת הרגעה בדמות ניצחון דרמטי על פורטלנד, אבל נראה שיוסטון היא עדיין קבוצה ששום דבר לא מתחבר לה.

למרות הפתיחה הרעה, המחשבה הראשונית של עולם הכדורסל הייתה שלא צריך לדאוג. בעונה של 82 משחקים אפשר להתחיל הכי חלש שלך ולאט לאט להגביר. ליוסטון יש מספיק כשרון ומספיק זמן כדי למצוא את הגרסה הרצחנית שלה מהעונה שעברה ולחזור למסלול, אלא שדריל מורי, ה-GM של הרוקטס, לא חשב כך. "אין זמן במערב", הוא אמר אחרי שהחליט לזעזע את המערכת אמש (רביעי) עם הפיטורים של קווין מקהייל, למרות שהמאמן הוביל את הקבוצה למאזן 26:56 בעונה שעברה כשדווייט הווארד נעדר מחצי מהמשחקים ולמרות שהוא חתם על הארכת חוזה שמנמנה לפני פחות משנה.

האם באמת אין זמן? האם הרוקטס אכן חייבים לעשות שינוי עכשיו, ברגע זה ממש, או שהעונה תברח להם בין האצבעות? ממש לא בטוח. הם בסך הכל שלושה משחקים מאחורי דאלאס, שנמצאת נכון לכתיבת שורות אלו במקום השלישי בקונפרנס (עם צ'ארלי וילאנובה ודוויט פאוול ברוטציה. ריק קרלייל פשוט נהדר), והקונפרנס כולו נראה הרבה פחות עמוק העונה עם הדעיכה של ממפיס וההתפרקות של ניו אורלינס מקבוצת כדורסל לתאג"ד. הפתיחה של הרוקטס אמנם באמת מזעזעת, אבל היא ממש לא פגעה בסיכויים שלהם להגיע לפלייאוף.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
החוליה החלשה? לא בטוח. מקהייל (צילום: AP)

מצד שני, אין ספק שהיה צריך לבוא איזשהו שינוי. 11 משחקים לתוך העונה ההגנה של הרוקטס מדורגת במקום ה-29 בליגה, כשרק ניו אורלינס האומללה מדורגת מתחתיהם. ההגנה שלהם בצבע מזעזעת (55.2 אחוז, מקום 26 בליגה), ההגנה שלהם במתפרצת נוראית (סופגים 1.23 נקודות פר פוזשן של מתפרצת, הכי גרוע בליגה חוץ משארלוט), הם לא מורידים מספיק ריבאונדים (לוקחים רק 72.4 אחוז מהריבאונדים האפשריים בהגנה, מקום 29 בליגה) ובעיקר, נראה שיש שם חוסר רצון מופגן לעשות הגנה. קשה להסביר בצורה אחרת איך הגנה שדורגה שישית בעונה שעברה והתמודדה בהצלחה עם ההתקפה הטובה בליגה בפלייאוף מידרדרת ככה. כשדוויט הווארד מעמיד נתון רים-פרוטקשן מביך של 58.5 אחוז (הנתון הרביעי הכי גרוע מבין השחקנים שזורקים עליהם לפחות 5 זריקות מה-Restricted Area למשחק) זה לא כי הווארד שכח איך לעשות הגנה, אלא זה כי השחקנים שמסביבו מציבים אותו בסיטואציות שהוא לא יכול לעזור בהן. במשחקים האחרונים היה אפשר לראות בבירור כמה מהלכים בהם ג'יימס הארדן או טרבור אריזה או טיי לוסון פשוט לא התאמצו מספיק או ויתרו על מהלך, וזה גם מה שמקהייל הרגיש. "לא היה מאמץ של 100 אחוז כל הזמן", הוא אמר אחרי ההפסד האחרון לבוסטון.

מילא אם הבעיות של יוסטון היו מתרכזות רק בצד אחד של המגרש, אבל גם בהתקפה הרוקטס לא מוצאים את עצמם. הם קולעים רק 98.6 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 24 בליגה), הם לפני אחרונים באחוזים משלוש (והם זורקים הכי הרבה בליגה, אז הנתון הזה הופך להיות עוד יותר בעייתי) והם מתבססים יותר מדי על בידודים לא אפקטיביים. עם זאת, דווקא בהתקפה אין יותר מדי סיבות לדאגה. הארדן לא ימשיך לקלוע ב-26 אחוז לשלוש, קורי ברואר לא ימשיך לקלוע ב-30 אחוז מהשדה ו-13 אחוז מהשלוש, וכך גם לגבי השאר.

אולם כנראה כדי שהקבוצה באמת תחזור לעניינים, הוחלט שצריך לזעזע את המערכת בדרך היחידה האפשרית - פיטורי מאמן. כעת השאלה שצריכה להישאל היא האם הזעזוע הזה יעשה את העבודה. מקהייל לא היה חף מטעויות בקדנציה שלו ביוסטון (כפי שראינו בסדרת הסיבוב הראשון מול פורטלנד לפני שנתיים כשלא הגיב לחגיגה של למרקוס אולדריג'), אבל דווקא בעונה האחרונה נראה היה שהוא הצליח למצוא שפה משותפת עם הארדן והווארד ואף היו לא מעט פרשנים שתייגו אותו כמאמן של שחקנים, מעין דוק ריברס לעניים. התצוגות הנרפות של הרוקטס מתחילת העונה הפריכו את התיוגים הללו, וכעת הקבוצה ניצבת בבעיה.

לא מאמן של שחקנים. הווארד והארדן (צילום: GettyImages)

לכאורה, הביקוש למשרת המאמן של יוסטון אמור להיות כמו של דירה חדשה בבוגרשוב. מאמנים בכירים אמורים לעמוד בתור כדי לעמוד בראש של קבוצה שהגיעה רק בעונה שעברה לגמר המערב ויש לה שחקן בקליבר של ג'יימס הארדן ועוד חתיכות מעניינות כמו דווייט האוורד, טיי לוסון, טרבור אריזה וטרנס ג'ונס, אלא שזו מלכודת דבש. קשה להאמין שסגנון המשחק של הרוקטס ישתנה תחת המאמן הבא, כי הקבוצה הזו נבנתה בצלמו ובדמותו של מורי, מוביל מהפכת האנליטיקס, מורה הנבוכים של הסטטיסטיקות המתקדמות, אבי הדרקונים ומנתץ השלשלאות. גם תחת המאמן הבא הקבוצה תהיה אחת המובילות בליגה בכמות שלשות, פוזשנים וזריקות מהצבע, כי זה מה שמורי מאמין בו. קשה לראות מישהו כמו טום ת'יבודו נכנס למשרה הזו, בטח לא אחרי המלחמות שהוא ניהל עם ההנהלה של הבולס כשהוא היה שם.

לפי התיאוריה הזו, מורי למעשה רק צריך למצוא מעין שלוחה שלו, מישהו שמאמין בפילוסופיית המשחק שלו ושידע לתקשר עם השחקנים. זו נשמעת דרישה די בסיסית, ויש לא מעט מאמנים שיכולים לעמוד בה (מייק דאנטוני אולי?), אבל אליה וקוץ בה. למורי אסור להתפשר על המאמן הבא שלו. אסור לו לזלזל בערך של התפקיד הזה ולצמצם אותו לגבולות של כתיבת תרגילים על הלוח והתוויית סגנון משחק. מאמן הוא יותר מזה, בטח ובטח בקבוצה כמו הרוקטס שבעיות האישיות של השחקנים שלה כבר הפכו למותג (לוסון נתפס בנהיגה בשכרות פעמיים, הארדן יוצא עם קרדשיאנית, האוורד מאז ומתמיד נתפס כליצן החצר).

לא צריך יותר משליח. מורי (צילום: AP)

המאמן הבא של הרוקטס צריך להיות המנהיג של הקבוצה הזו, כי לקבוצה הזו אין באמת מנהיג על המגרש. יש לה חבורה של שחקנים מאוד מוכשרים, אבל אין לה שחקן שיחבר את כל השחקנים הללו ליחידה אחת מלוכדת. אין לה אפילו את הג'יימס ג'ונס הזה שייתן נאום ספונטני במחצית שילהיב את החבר'ה. זה החיסרון בהסתמכות על סטטיסטיקות מתקדמות, כי עדיין אין סטטיסטיקות שמודדות גודל של אשכים. ועד שימציאו סטטיסטיקה כזו (בטוח שיש מישהו שעובד על זה ברגעים אלו ממש באיזה חדר אפלולי במשרדי ה-NBA), מורי יצטרך למצוא מישהו כזה על קווים, כי אחרת, באמת יגמר לו הזמן במערב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully