בווידאו: תקציר הניצחון של ארסנל על סוונסי והשער של ז'ירו
31 באוגוסט 2015 היה יום מתוח ועצבני מאוד עבור אוהדי ארסנל. בעצם כל 31 באוגוסט בשנים האחרונות היה עצבני מאוד עבור אוהדי התותחנים. אם בשנים עברו, האוהדים נאלצו לראות איך הקבוצה שלהם מאבדת כוכבים ו/או מצרפת שחקנים שלא לטעמם, הרי שעם סגירת חלון ההעברות של השנה התברר שהדברים הלכו לא לכאן ולא לכאן. למה? כי ארסנל פשוט לא צירפה אף שחקן שדה. פטר צ'ך הוא התוספת היחידה שקיבל הסגל של ארסן ונגר בקיץ. מצד שני, ארסנל גם לא איבדה אף כוכב. עבור מרבית אוהדי ארסנל שבעי התסכולים, זו הייתה סיבה טובה להעלות את מפלס העצבים. השאלה, או יותר נכון הטרוניה, הגדולה ביותר שעלתה אצל האוהדים הייתה: למה לא רכשנו חלוץ? האם שוב נצטרך לבנות על רגליו השבירות של תיאו וולקוט ועל אוליבייה ז'ירו? התשובה הייתה חד משמעית "כן".
אם הקיטורים על וולקוט נובעים בשל הנטייה שלו להיפצע והעובדה שהוא לא באמת חלוץ רחבה, התלונות על ז'ירו הן אחרות לחלוטין. גם בעונתו הרביעית בצפון לונדון, עדיין לא ברור לאף אחד האם מדובר בחלוץ שמתאים לרמה הכי גבוהה ויכול להוביל קבוצה לזכות באליפות אנגליה. על פניו, קשה מאוד להתווכח עם הנתונים היבשים ובמישור הזה ז'ירו בהחלט עומד בציפיות עם לא פחות מ-66 שערים ב-108 הופעות במדי התותחנים, מתוכן 86 בהרכב ו-22 כשהוא עולה מן הספסל. המספרים מרשימים מאוד ועושים את שלהם עבור הנרטיב של תומכי ז'ירו. מדובר במספרים שלא היו מביישים גם חלוצים מהרמה הגבוהה ביותר כמו סרחיו אגוארו או דייגו קוסטה גרסת העונה הראשונה בצ'לסי. אז למה הפך ז'ירו לאחד השחקנים המושמצים ביותר על ידי אוהדי ארסנל והראשון עליו מפילים את התיק אחרי כל כישלון (אגב, לא מעט מאוהדי ארסנל יקראו לו "ג'ירוד" אם תשאלו אותם)?
קודם כל, ז'ירו בן ה-29 מעורר אנטגוניזם בקרב האוהדים ומרבית הפרשנים באנגליה בגלל מבנה הגוף שלו. הצרפתי גבוה מאוד (1.92 מטר), לא הכי מהיר וטכני ובעיקר נוטה "לנוח" מעט במהלך המשחק כשהוא מתמקם במרכז הרחבה. יש לכך השפעה על הקבוצה כולה והיא נוטה לשחק בצורה הרבה יותר סטטית כשז'ירו על המגרש ולנסות לחפש אותו בכדורים ארוכים וגבוהים (כמו שאמר פפ גווארדיולה). בנוסף, במהלך השנים יצא לו שם של אחד שחוגג מול הקטנות, אבל נעלם לחלוטין מול שתי הקבוצות ממנצ'סטר, צ'לסי, טוטנהאם וליברפול. בעונה שעברה ז'ירו עשה הכול כדי לשבור את הסטיגמה כשכבש שניים נגד סיטי, שניים נגד ליברפול ואחד נגד מנצ'סטר יונייטד והשנה הרשית מול באיירן מינכן, אבל עדיין ההרגשה הכללית היא שכאשר ארסנל באמת תצטרך אותו, הוא לא יהיה שם כדי לכבוש את השער הקריטי.
אחרי שבמשך כמה שנים קיבלה בשמינית גמר ליגת האלופות את ברצלונה ובאיירן מינכן המושלמות, הוגרלה ארסנל מול מונאקו בשלב הזה בעונה שעברה. למרות זאת, העסק נחתם כבר במשחק הראשון עם הפסד 3:1 באצטדיון האמירויות, כשז'ירו מספק מופע נפל מביך במיוחד, כולל שלל החמצות מכל טווח אפשרי כמעט. האוהדים רתחו מעצבים וגם ז'ירו בעצמו הבין שהיה אחראי לפאשלה ענקית. "כואב לי, כואב לי מאוד", אמר שלושה ימים אחרי ההפסד האומלל לאתר הרשמי של ארסנל, "יותר מאשר אכזבה, אני מרגיש נבוך, זו מבוכה גדולה מאוד בשבילי. אבל לא ויתרתי מעולם בקריירה שלי והיום לי משחקים קשים כאלה בעבר. שום דבר לא הלך לי, הכול היה לי קשה. הבנתי למה הבוס החליף אותי, זה לא היה היום שלי. כשאתה חלוץ, אנשים מצפים ממך ליותר. הייתי בכושר טוב לאחרונה וכבשתי הרבה שערים, אבל כשאתה מחמיץ כל כך הרבה מצבים, אתה חייב לשאול את עצמך שאלות".
מי שהטיח בז'ירו ביקורת לא פעם היה בן ארצו וככל הנראה גדול שחקני ארסנל בכל הזמנים, תיירי הנרי. מספר 14 לשעבר אמר בשבתו כפרשן סקיי: "אני חושב שז'ירו עושה עבודה טובה, אבל האם אתה יכול לזכות באליפות איתו? אני חושב שלא. הוא כן עושה דברים ועושה לא רע, אבל אתה לא יכול לזכות באליפות כך". לאחר מכן, ואחרי שהבין שפגע בז'ירו, הנרי ריכך מעט את המילים וניסה להסביר כאילו התכוון לכך שארסנל צריכה יותר תחרות בהתקפה. למרות זאת, ז'ירו לקח את הדברים ללב: "הוא היה ברוטאלי, זה גרם להרבה דיבורים, אבל זה מה שמבקשים ממנו לעשות כפרשן ואני לא איבדתי שעות שינה בגלל זה. כמובן שזה פגע בגאווה שלי. זה מטיל בספק את כל העבודה שאני משקיע בכל יום. זה הרגיז ועצבן אותי. דיברתי עם המאמן ונגר והדבר הכי חשוב לי הוא שיש לי את התמיכה מהאנשים שקרובים אלי ומכולם בקבוצה".
הפאדיחה מול מונאקו עברה וארסנל סיימה את 2014/15 בצורה חיובית עם הזכייה בגביע, אלא שאז הגיעה, כאמור, עונת 2015/16. הרבה שמועות היו בקיץ סביב סוגיית החלוץ בארסנל. היו דיווחים על צירופו של קארים בנזמה (אולי טוב עשו במועדון שלא רכשו אותו?) שנשמעו רציניים, ג'קסון מרטינס הוזכר כמועמד וגם היו שהאמינו שכוכבים גדולים כמו אדינסון קבאני או אפילו רוברט לבנדובסקי ינחתו בצפון לונדון. בסופו של דבר, ארסנל שוב נשארה עם ז'ירו ו-וולקוט. הצרפתי פתח את העונה בצורה טובה יחסית וכבש כבר שישה שערים, אבל שוב עורר את העצבים של אוהדי ארסנל. הפעם זה קרה עם אדום שטותי במיוחד בהפסד האומלל 2:1 לדינמו זאגרב בליגת האלופות. הרשתות החברתיות להטו כשאלפי אוהדים קוראים לזרוק אותו מהקבוצה במקרה הטוב או שיגרו לעברו קללות שלא כדאי לחזור עליהן כאן במקרה הרע.
אוהד אחד מפורסם במיוחד של ארסנל בשם איאן רייט, שהוא גם סגן מלך שערי המועדון בכל הזמנים, התייחס לאדום הזה כשאמר: "הייתי פותח בהרכב עם וולקוט, כי הוא בכושר טוב וכובש. הוא נמצא במומנטום עכשיו, ז'ירו לא נמצא במקום הנכון, זה לא מסתדר לו. זה הזמן של תיאו". מנחה הטלוויזיה פירס מורגן, שידוע גם כאוהד ארסנל שרוף, צייץ: "טיפש" עם האשטג של ז'ירו. גארי ליניקר הוסיף שז'ירו "חסר תקווה". כתב הטלגרף פול הייוורד צייץ ש"ז'ירו הפך לנטל עבור ארסנל בגלל ההסתמכות עליו והביקורת שהוא גורר כלפיו וכלפי ונגר".
הכול באמת נראה רע עבור החלוץ הצרפתי, שגם איבד את המקום שלו בהרכב לטובת וולקוט. "אני בתחרות עם תיאו והוא בכושר טוב וכובש, אז אין סיבה לעשות שינוי", אמר החלוץ הצרפתי בכנות רבה ועוד לפני הפציעה של וולקוט, "מעולם לא חוויתי מצב כזה, לא בטור, לא במונפלייה ולא בארסנל, בדרך כלל שיחקתי מההתחלה. אני חייב לחזק את עצמי מנטלית. זה משהו חדש עבורי. אני משחק פחות זמן עכשיו, אבל אסור לי לדאוג. אני זקוק לזמן משחק, אבל גם להאמין יותר ביכולות שלי". ז'ירו הפך לסוג של סופר-סאב וכבש כמה שערים חשובים לאחר שעלה מהספסל, כולל שער אחד לאחר נגיעת יד ברורה ושינוי מומנטום משמעותי ב-0:2 מול באיירן מינכן בליגת האלופות.
אם כל זה לא הספיק לו, אז גם אוהדי נבחרת צרפת לא הוסיפו לו יותר מדי ביטחון. בתחילת ספטמבר פתח במשחק הידידות של צרפת מול סרביה, שוב החמיץ מספר הזדמנויות לכבוש וספג קריאות בוז ושריקות מצד האוהדים כשהוא מפנה את מקומו לבנזמה בדקה ה-60. מאמן הלה בלו דידייה דשאן ניסה להגן על החלוץ שלו, אבל הודה: "כמובן שאוליבייה יודע שהיה לו משחק לא טוב. הוא הראשון להיות עצוב אחרי משחק בו הוא לא מציג יעילות מספקת. אין מה לעשות, זה קורה".
במחזורים האחרונים, ולאחר הפציעה של וולקוט, חזר ז'ירו להיראות טוב, כבש שערים חשובים ועומד כבר על שישה שערי ליגה העונה. כמו כן, הוא גם כבש שער יפה באם כל הגארבג' טיים בתבוסה 5:1 מול באיירן מינכן. אולי יותר חשוב מזה, ז'ירו זוכה לגב וקרדיט גדול מארסן ונגר, שסיפר לאחרונה לאתר הרשמי של ארסנל על ההיכרות הראשונה שלו עם החלוץ. "היה לי חבר בטור, שם אוליבייה שיחק בתחילת הדרך, שאמר לי שמדובר בשחקן טוב", אמר ונגר, "אז צפיתי בו משחק במונפלייה ומה שלכד לי את העין הייתה הנוכחות שלו, הכריזמה שלו והדרך שבה הוא סוחב קבוצה. זה נראה כאילו האמונה של הקבוצה תלויה בו. ברגעים רעים של המשחק, הוא המשיך לתת את האמונה הזו. זה הרגיש לי כמשהו חזק יותר מכדורגל, הוא ממש נשא עליו את העוצמה והכוח של הקבוצה, זה הרשים אותי מאוד. הוא נראה לי כמו החלוץ האנגלי מהסטייל הישן, אבל גם כזה עם טאץ' צרפתי. חשבתי שזה יהיה שילוב מוצלח".
חשוב לזכור שנקודת הפתיחה של ז'ירו עם אוהדי ארסנל הייתה לא מוצלחת. החלוץ הצרפתי הגיע ללונדון כשעתידו של רובין ואן פרסי היה לא ברור וההולנדי עשה קולות של מי שנמצא בדרך למנצ'סטר יונייטד. ההחתמה של ז'ירו בשעתו העבירה לאוהדים רמז עבה שוואן פרסי יעזוב בקרוב והם ממש לא אהבו את העניין אחרי שאיבדו לא מעט כוכבים לפניו. למרות זאת, אפשר לומר שז'ירו - מהנוגחים הטובים בעולם בלי שום ספק בכלל - הוא בסך הכול רכש מוצלח של ונגר. הוא כנראה לא יהיה לעולם ברמה של חלוץ ענק כמו אגוארו, אבל הוא בהחלט נותן תפוקה ומעמיד מספרים יפים.
האוהדים אמנם שרים לו "נה נה נה ז'ירו" על לחן Hey Jude, אבל אתם יכולים להיות בטוחים ששוב יפילו עליו את התיק במקרה של כישלון לזכות באליפות או בכל חזית אחרת. מצד שני, אם ארסנל תצליח לזכות באליפות בעונה אותה התחיל אלכסיס סאנצ'ס לא טוב ומתקשה לגלות יציבות בינתיים, זה יהיה הישג עצום וסוף סוף יוריד את הקוף מהגב של ארסן ונגר והמועדון כולו אחרי שתי הזכיות ברציפות בגביע. ז'ירו הוא קריטי להצלחה הזו. תהיו בטוחים שגם במקרה כזה, הוא ימשיך להיות אחת הנקודות מעוררות המחלוקת ביותר בקרב אוהדי ארסנל ושלל הפרשנים.