ימים מאושרים חוזרים ל"פילי"

מאת יוסי כהן

יש משהו חינני בעובדה שאלן אייברסון כבר איננו המנהיג הבלתי מעורער בפילדלפיה. לכו אחורה ותבדקו כמה פעמים בעבר אייברסון לא הוביל את רשימת הקלעים של הסיקסרס. לפני שאתם נוברים בארכיוני הליגה נציין שלא מדובר בהרבה. העונה, מתוך שבעה משחקים, ניצב אריק סנו בראש רשימת הקלעים פעמיים, ברציפות. הסיקסרס, עדיין ללא הפסד ברגע כתיבת שורות אלה, הם הסיפור החם ביותר ב-NBA בפתיחת העונה.

וזה העניין ב"פילי" השנה. לארי בראון, שעובר חיים לא קלים עם החבר אייברסון, התכופף מול "התשובה" אבל עשה דבר גדול יחד עם זאת: הוא הכניס לאריק סנו לראש שהוא יכול להוביל קבוצה ולנצח משחקים גם כשאייברסון נמצא על המגרש. שינוי התפיסה בפילדלפיה יכול להביא אותם הכי רחוק מאז עונת האליפות האחרונה ב-1983, עת ליהטטו על המגרש ד"ר ג'יי, מוזס מאלון, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני ובובי ג'ונס. בראון, שמתחיל לקבל בליגה את הריספקט המגיע לו גם אם אין לו עדיין את אותה טבעת אליפות שיש לקלאסיונרים פט ריילי ופיל ג'קסון, בנה קבוצה בצלמו ודמותו. חבורת חוטבי עצים ושואבי מים שנהרגים על קידוש משחק ההגנה, עם אול-סטאר אחד רשמי (אייברסון) ואול-סטאר נוסף בהתהוות (סנו).

שימו לב מה בראון עשה מאז שהגיע לנקות את הבית בפילדלפיה לפני שלוש עונות. הוא זרק את ג'רי סטקהאוס, תותח כדורסל אבל טרבל מייקר ידוע וקיבל עבורו ועבור אריק מונטרוס את תיאו ראטליף ואהרון מק'י. ראטליף ומ'קי, אתם קולטים? שניים שאף אחד מחוץ לאזור הפיסטונים במישיגן לא היה רואה ממטר. את אריק סנו הוא הביא מפאתי הספסל של סיאטל. את ג'ורג' לינץ' הביא בראון מונקובר והפך אותו למשאבת ריבאונדים שנותנת גם 9 נק' למשחק. טיירון היל נותן הגנה שבא לבכות ומוריד ריבאונדים כמו משוגע. בקיצור, חבורה של שחקנים אפורים שבעזרת הניסיון של טוני קוקוץ' וורנון מקסוול כמו גם יכולת ההנהגה (בע"מ) של אייברסון, מלמדת את הילדים מהו כדורסל קבוצתי.

ספיישל מיוחד של רשת HBO על הסיקסרס חושף כי בעלי הקבוצה, פט קרוצ'י, זן נדיר ב-NBA, הזמין את בראון ואייברסון לדון בבקשות ההעברה של הכוכב אחרי ש"סופסל" בדצמבר האחרון. בראון התרעם על העניין וניסה להעיף את אייברסון בקיץ האחרון. בסופו של דבר נרגעו העניינים ושני הצדדים (בינתיים) נהנים מהשקט התעשייתי. בראון אוכל בשקט את השטויות של אייברסון והאחרון משחק בצורה קבוצתית יותר ומחפש פחות את התהילה האישית.

"מעולם לא ירשתי קבוצה מנצחת, הכל תמיד הולך קשה במקומות החדשים שאני מגיע אליהם" אמר בראון והתכוון לקבוצותיו הקודמות, דנוור, סן אנטוניו, הקליפרס ואינדיאנה. "מהשחקנים שלי אני מבקש שישחקו בדרך הנכונה, לא יותר מזה". כשמתארים את השחקנים שלו כחבורה אפורה הוא חושב ש"זה לא פייר. תצביעו לי על שחקן אחד שהוא אפור בצד ההגנתי של המגרש. אני לא מאמין לשטויות האלה. כולם מדרגים שחקנים לפי היכולת ההתקפית שלהם. אני חושב שהגנה לא פחות חשובה, תלוי את מה אתה בוחר להדגיש".

הבעיה של בראון היא שאף פעם לא היתה לו את יכולת הסיום. הקבוצות שלו זכו בבית שלהם חמש פעמים בעבר אך מעולם לא הלכו עד הסוף. גם השנה לא צפויים לסיקסרס חיים קלים בפלייאוף, בהנחה שיגיעו לשם. במזרח אין קבוצה דומיננטית השנה והסיקסרס נראים טוב מכולם. בלי סנטר יהיה קשה להם מאוד בסדרת גמר מול קבוצה מהמערב. אבל למה להקדים את המאוחר. בינתיים נהנים הסיקסרס מפתיחת העונה הטובה ביותר ב-16 השנים האחרונות ובעיר עם האוהדים הכי לא נאמנים בעולם זה מספיק. לפחות עכשיו.