הר הגעש דומם: א.א.ק נטולת האוהדים מחכה להפועל ירושלים

צפו באוהד המטורף של א.א.ק מטפס על הסל מול הלפרין ואולימפיאקוס

זה היה משחק שכוח אל בליגה היוונית. ב-18 בפברואר 2009 אירחה א.א.ק אתונה את אולימפיאקוס במסגרת המחזור ה-19. כמעט 3,000 צופים נדחסו באולם הקטן, המיושן והמיוזע של ספורטינג (שבכלל מכיל רק 2,500 מושבים), ובפתיחת הרבע השני זה קרה. האדומים מפיראוס יצאו להתקפה שמעולם לא הסתיימה.

הסיבה: אחד האוהדים, נטול חולצה ואחוז טירוף, פשוט טיפס על הסל והטריף גם את כל מי שסביבו. יותם הלפרין ישב אז על הספסל ונדהם. השבוע, אחרי אחד האימונים, הוא איתר באמצעות מכשירו הסלולרי את הסרטון הוויראלי מהערב ההוא והציג אותו לחבריו מהפועל ירושלים. שיידעו לקראת מה הם הולכים. אף אחד לא נשאר אדיש, וכולם פרצו בצחוק.

"אני לא אשכח את החוויה הזאת", אומר קפטן אלופת המדינה. "אתה נכנס לאולם, ובקושי רואה משהו בגלל העשן. באוויר יש ריח של סיגריות ואלכוהול, הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני במגרש כדורסל ולא בטברנה. קבלת הפנים הייתה מטורפת, כי אוהדי א.א.ק לא מסמפטים את אולימפיאקוס. הקהל יושב על המגרש, אתה מרגיש אותו ממש על הראש שלך, ואז פתאום בן אדם נתלה על הסל, ואתה לא יכול שלא לצחוק. כשהוא ירד חזרה ליציע, הסדרנים אפילו לא ניסו להגיע אליו ובטח שלא להוציא אותו. הם ידעו שזו סכנת חיים".

בהמשך הלפרין צחק פחות. בתחילת הרבע הרביעי, כשזהות המנצחת הלכה והתבהרה למגינת ליבם של הצהובים-שחורים, החל הקהל להפגיז את הפרקט בשלל חפצים. שחקני אולימפיאקוס הובהלו לחדר ההלבשה, ויצאו ממנו רק כעבור 45 דקות - לאחר שהיציעים התרוקנו מיושביהם. הגארד הישראלי תרם שבע נקודות, ארבעה ריבאונדים ושלושה אסיסטים בדרך לניצחון 75:95.

אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים בפייסבוק

גם הערב (רביעי, 19:00, ערוץ 50), ילבש הלפרין אדום ויתארח אצל א.א.ק עם הפועל ירושלים. גם הערב צפויים להגיע כ-3,000 אוהדים למשחק, רק שהם ייבלעו בתוך 19 אלף הכיסאות באולם הגדול של אתונה, ה-OAKA המפואר שמזוהה עם פנאתינייקוס. הפעם איש כבר לא ייתלה על הסל, וסביר להניח שאיש גם לא יטרח להשליך חפצים.

ירושלים מעולם לא ניצחה באתונה. היא עומדת על חמישה הפסדים בחמישה משחקים רשמיים בעיר (4:0 נגד א.א.ק ו-1:0 נגד אולימפיאקוס), ועכשיו נקרית בדרכה הזדמנות לנפץ את הנאחס: מולה תתייצב יריבה שנמצאת בעונש רדיוס תמידי - ללא קהל, ועוד מבחירה.

א.א.ק, המועדון שמזוהה עם הפליטים שהיגרו מטורקיה ליוון במחצית הראשונה של המאה הקודמת, נוסד לפני 91 שנים ונחשב לשלישי בגודלו ובעוצמתו באתונה, אחרי פאו ואולימפיאקוס. את עיקר האהדה והפופולריות שלו הוא שואב ממחלקת הכדורגל, בעוד קבוצת הכדורסל תמיד נחשבה לאחות החורגת והפחות מוצלחת ונותרה הרחק הרחק מאחור. אפשר להמחיש את זה בעזרת הרשתות החברתיות: בעוד שלירוקים ולאדומים יש קרוב ל-360 אלף עוקבים בפייסבוק (לכל אחד), העמוד הרשמי של הצהובים-שחורים תקוע על פחות מ-7,000 לייקים.

ב-2002 זכתה א.א.ק באליפות האחרונה שלה בכדור הכתום, ומאז עברה עליה תקופה נוראית. היא הידרדרה עד לליגה השלישית, הוכרזה כקבוצת חובבים ורק בימים אלה לומדת לצעוד מחדש ביורוקאפ, שבו היא משתתפת לראשונה זה שמונה שנים.

על הקווים עומד שוב דראגן שאקוטה הוותיק (63), שאימן אותה עוד בימי האליפות העליזה ההיא, ולרשותו עומד תקציב בגובה שני מיליון יורו. אבל את המשאב העיקרי בספורט היווני - האוהדים - הקבוצה לא מצליחה למשוך. בעונה הבאה היא תעבור לשחק כנראה באולם גלאצי, שתכולתו לא עולה על 10,000 מושבים, וגם אותו היא לא תצליח למלא.

לפני עשר שנים בדיוק, בעונת 2005/06, ערכה א.א.ק את ההופעה האחרונה שלה ביורוליג ודאגה להתחמש בשני שחקנים ישראלים: דרור חג'ג' ועמית תמיר. במחזור הפתיחה היא ניצחה בבית את שטרסבורג 71:73, כשתמיר קולע 11 נקודות וחג'ג' מוסיף שבע, אבל רק 250 צופים הגיעו ל-OAKA.

"נפלנו על טיימינג לא טוב, כי באותה תקופה היה בלאגן במועדון, והקהל החליט להחרים את המשחקים", מספר חג'ג'. "הם כעסו שההנהלה מכרה את הכוכבים, והפסיקו לבוא. רק למפגשים עם פנאתינייקוס ואולימפיאקוס הם הגיעו, הרעישו אולמות ודחפו אותנו, וזה דווקא היה מבאס, כי הבנו מה אנחנו מפסידים. באחד המשחקים אפילו תלו ביציע דגלי פלסטין, כנראה כדי לקנטר את ההנהלה שהביאה שחקנים מישראל. זה היה קצת מפחיד ומוזר, שאוהדי הקבוצה שלך עושים דברים כאלה".

"א.א.ק הייתה התחנה השנייה שלי ביוון, אחרי ששיחקתי בפאוק סלוניקי", נזכר תמיר. "זה לא שהתאכזבתי מהמצב, כי כבר הכרתי את הליגה, את האולמות ואת המועדונים, וידעתי שאא"ק היא לא כמו הקבוצות הגדולות באתונה, וגם לא כמו פאוק ואריס סלוניקי. זה נשמע לא מציאותי, לשחק ביוון ולא ליהנות מגב של קהל מטורף, אבל הלכתי לשם בעיקר כדי לעשות קפיצת מדרגה ולשחק ביורוליג".

הלפרין, בוגר שלוש עונות באולימפיאקוס, חוזר לשחק הערב ביוון לראשונה מאז עזב אותה ב-2011, ובאיזשהו מקום הוא דווקא יתגעגע ליציעים המלאים - גם אם עוינים - ב-OAKA. "יש לי זיכרונות לא נורמליים מהדרבים נגד פאו באולם הזה. ירו עלינו זיקוקים, זרקו מצתים, מטבעות, פחיות שתייה, מפתחות, מה שרק תרצה".

- והערב, כשהדבר היחיד שתראה סביבך הוא מושבים ריקים.
"למרות הקושי, הייתי מעדיף לשחק מול אולם מלא. המצבים האלה, כשהכל מסביב בוער, גורמים לך להישאר מרוכז כל הזמן, לא לאבד פוקוס. אתה מחובר למשחק ומרגיש אותו. את הזיכרונות הכי חזקים אתה יוצר בערבים מהסוג הזה. אלה משחקים שתיקח איתך לכל החיים. אני מקווה שהשקט שצפוי באולם ישחק בסופו של דבר לטובתנו, כי זה לא בדיוק משחק חוץ טיפוסי, קצת דומה למשחק באולם נייטרלי".

ולסיום, לתמיר יש עצה חשובה דווקא לשחקנים הירושלמים שלא יהיו על הפרקט: "בסיטואציה כזו, כשהכל מסביב רדום ואתה אפילו לא מרגיש במשחק אימון, לספסל יש משמעות עצומה. המחליפים צריכים להיות מאוד אקטיביים, לקפוץ, לעודד, למחוא כפיים ולהביא הרבה אנרגיות, לדחוף את השחקנים שעל המגרש".