דאון ראשון ו-10:
אחרי שמונה מחזורים בעונת 2015 ב-NFL, ל-19 קבוצות בליגה יש 13 טאצ'דאונים אוויריים או פחות מכך. אחרי 60 דקות של פוטבול ביום ראשון, דרו בריס ואיליי מאנינג חיברו 13 טאצ'דאונים אוויריים בעצמם באחד המשחקים הפרועים שנראו בליגה בשנים האחרונות, אולי גם בכלל.
מעולם לא נרשמו 13 טאצ'דאונים במשחק אחד. הכי קרובים לכך היו בילי קילמר וצ'רלי ג'ונסון, שבמשחק בין סנט לואיס קרדינלס לניו אורלינס (כן, אותה ניו אורלינס) בנובמבר 1969, רשמו 12 טאצ'דאונים משותפים, שהתחלקו ביניהם בצורה שווה. בריס ומאנינג, שיש לציין נהנו גם מהעובדה שההגנות לא תפקדו לרגע בסופרדום, שברו את השיא הזה והעמידו רשימת מספרים מדהימה, כולל 861 יארדים משותפים באוויר ו-60 דאונים ראשונים ששתי הקבוצות השיגו יחד. איליי המסכן, שעקף את ג'ו מונטנה בדירוג הטאצ'דאונים בכל הזמנים, הפך לקוורטרבק הראשון אי פעם שמוסר שישה טאצ'דאונים ללא אף איבוד, ומפסיד.
101 הנקודות המשותפות שוות למקום השלישי בהיסטוריה של הליגה וכמה אירוני שהמשחק הזה נגמר דווקא עם "פייס מאסק" מטופש, שסידר לסיינטס שער ניצחון עם הבאזר ומנע מאיתנו עוד כמה דקות של שכרון חושים בהארכה: "לא באנו לנפץ שיאים ולסתום פיות", אמר בריס, "אבל בתפיסה שלנו, בכל פעם שאנחנו עולים למגרש אנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד". הקוורטרבק הוותיק גם הודה: "אף פעם לא הייתי חלק ממשחק כזה. זה היה פרוע לגמרי".
דווקא אחרי פתיחת 3:0 ועונה שנראתה אבודה, בריס והסיינטס התאוששו וחזרו למאזן חצוי. קרוליינה עדיין די רחוקה מהם, אבל ההפסד המפתיע של אטלנטה בבית מול טמפה ביי אולי ייתן לקדושים עוד קצת מוטיבציה במרוץ לווילד קארד, שבינתיים מסתמן כצפוף במיוחד. הג'איינטס מצדם, נהנים מהעובדה שהבית שלהם לא ממש מתפקד ומאפשר להם להישאר במקום הראשון, אבל גם להם ברור שעם הגנה כזו, שלא מנצלת משחק כמעט מושלם של איליי, הם לא יגיעו לשום מקום.
אז מי אשם? אולי סטיב ספאגנולו, שהחזרה לסופרדום בוודאי לא עשתה לו טוב. ב-2012 הוא נחת בניו אורלינס כמתאם ההגנה של הקבוצה ורשם עמה שיא NFL שלילי, כאשר הסיינטס מרשים 7,042 יארד לאורך העונה. הזוועה הזו עלתה לספאגנולו בשנתיים של תפקידים צנועים יותר בבולטימור, עד שבינואר הוא קיבל מהג'איינטס צ'אנס חדש בתפקיד אותו מילא בצורה מופלאה בקבוצה בעונת האליפות של 2007/08. בינתיים, כמו שאפשר לראות, האיחוד הזה רחוק מלהיות מוצלח: "הג'איינטס קשוחים והמשחק הזה הוא דוגמה טובה לכך, אבל מול קוורטרבקים טובים (ובריס הוא אחד הטובים ביותר), ההגנה האיומה שלהם תמשיך לעשות צרות", סיכם דן גרציאנו מ-ESPN.
דאון שני ו-36:
"אם זה ייגמר, נגמור את זה יפה", שר פעם שימי. אם התפיסה ל-17 יארד, שהסתיימה בפציעה אכזרית ומעצבנת במיוחד של סטיב סמית' בניצחון הדרמטי של בולטימור על סן דייגו ביום ראשון הייתה המהלך האחרון במשחק האחרון בקריירה של התופס הגדול הזה, הרי שהוא בהחלט "גמר את זה יפה".
עוד לפני שגיד האכילס הארור בגד בו, התופס בן ה-36, שהגיע לפני שנה וקצת לבולטימור כדי לסגור את הקריירה בשקט והפך לנשק ההתקפי הכי טוב של הקבוצה, סיפק מהלך מדהים עם תפיסה מעל הראש של כל שחקני ההגנה של הצ'ארג'רס וגם עבר את כריס קרטר ונכנס לטופ 10 של התופסים אי פעם ביארדים. הוא רק 1.75 מטר והוא די זקן לפוטבול, בטח שעבור תופס, שאמור להיות זריז ומהיר, אבל החוכמה, מול החוכמה והידע איפה ואיך לשים את הידיים לא היה הרבה מה לעשות לשחקנים שניסו לשמור על סטיב סמית'.
לפני שהעונה יצאה לדרך, סמית', שכילד איש לא האמין בו, שכמעט היה ה-MVP ב-2005, אז זכה ב"טריפל קראון" לתופסים (הכי הרבה תפיסות, יארדים וטאצ'דאונים) ושנזרק מהקבוצה בה הפך לשחקן הגדול בתולדותיה, קרוליינה, הודיע שזה יהיה סיבוב הפרידה שלו. אלא שאחרי שהסיבוב הזה נקטע, ג'ון הארבו כבר מיהר להצהיר: "אני אוהב, מכבד ומעריץ אותו ואני אמין שהוא יחזור. עוד נראה את סטיב סמית'". אחרי 670 יארד באוויר בשבעה משחקים בלבד העונה, גם אנחנו מקווים ובוודאי שכל אוהדי הרייבנס, שכבר איבדו בתחילת העונה שחקן ותיק אחר, את טרל סאגס.
דאון שלישי ו-7:
גם ככה, לחובבי הבייסבול היה קשה להתרכז בסאנדיי נייט בשל המשחק שהכריע את הוורלד סירייס ולמרות שאל כר הדשא בדנבר עלו שניים מענקי המשחק בכל הזמנים, פייטון מאנינג וארון רוג'רס, כששניהם אוחזים במאזן מושלם. הריכוז החלקי הזה הלך והתמוסס לו די מהר, אחרי שרוג'רס פשוט לא הופיע והברונקוס טיילו לניצחון בדו קרב שהבטיח המון ואכזב בגדול.
ההגנה של דנבר מדהימה העונה. כבר עסקנו בה כאן בעבר והיכולת שלה למנוע מרוג'רס לאורך כל המשחק לזרוק לשחקן הראשון אליו הוא הסתכל, לפעמים אפילו לשחקן השני, עוד יכולה להביא את האליפות למייל היי סיטי. פייטון מאנינג, שכל הקריירה ייחל להגנה שתעזור לו במקום להרוס, קיבל אחת כזו סופסוף ואחרי חצי עונה בה הוא בעיקר התמקד בלהיות זה שהורס, ההופעה השקטה וה"פייטונית" שלו היא בדיוק מה שהברונקוס קיוו. כששני עברי הכדור נראים ככה (אפילו שפייטון לא מוסר לאף טאצ'דאון, העיקר שהוא לא מסבך את העסק), דנבר מפרקת גם יריבות חזקות כמו הפאקרס. המשך החודש הולך להיות מאוד אמוציונלי עבור הקוורטרבק, שייצא לאינדיאנפוליס, יתארח אצל מאמנו לשעבר ג'ון פוקס ולקינוח, גם יארח את בריידי והפטריוטס למה שעשוי להיות עוד מפגש בין שתי קבוצות מושלמות.
אבל נחזור רגע לרוג'רס, שגם במפגש מול הגנה עילאית כזו לא יכול להרשות לעצמו משחק של 77 יארד, הגרוע ביותר בקריירה שלו, בטח אחרי שהוא חוזר משבוע החופש ואמור להיות גם רענן וגם מוכן לכל מיני הפתעות. היכולת של רוג'רס לקרוא את ההגנה ולחמוק ממלכודות לא באה לידי ביטוי אפילו לרגע בדנבר והבור הפך במהרה לגדול מדי. לגרין ביי אין זמן להתאושש והשבוע היא כבר נוסעת לקרוליינה, למשחק הרבה יותר משמעותי עבורה, כי הוא עשוי לקבוע את זהות הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בחטיבה בסיום העונה. אם הפאקרס יירדו ל-2:6, אפילו המקום הראשון ב-NFC צפון כבר יהיה בסכנה.
דאון רביעי ו-5:
ולמה שהוא יהיה בסכנה? כי מינסוטה נראית נהדר. הניצחון בשיקגו היה מלא באופי, דבר שלא היה קיים כל כך במיניאפוליס בשנים האחרונות. הקבוצה נקלעה לצרות בעיר הרוחות, אבל ידעה להשוות עם טאצ'דאון לקראת הסיום, לקחת את הכדור בחזרה במהרה ולהכריע עם שער שדה על הבאזר, אחרי שצ'ארלס ג'ונסון, בתפיסה היחידה שלו במשחק, רשם ביצוע אקרובטי שלקח את הווייקינגס לאזור הרצוי. למינסוטה אין קוורטרבק שיפציץ עבורה יארדים, אבל להגנתו של טדי ברידג'ווטר ייאמר שהוא יודע את זה, ולא מנסה לכפות את עצמו. את הניצנים לכך אפשר היה לראות כבר בעונת הרוקי והעונה, הממוצעים שלו בכל נתון נותרו כמעט זהים.
זה משאיר את הבמה לאדריאן פיטרסון, שחזר חד משנת ההשעייה שלו ומוביל את אחת מהתקפות הריצה האיכותיות בליגה ולהגנה, שנמצאת במקום השני בכמות הנקודות שהיא מרשה למשחק, רק 17.4. מינסוטה פתחה נורא עם הפסד בסן פרנסיסקו, אבל מאז היא עם חמישה ניצחונות בשישה משחקים ועוד הפסד דרמטי במיוחד בחוץ מול דנבר. השבוע יש לה את הראמס ואחר כך ביקור באוקלנד לפני המשחק הביתי מול גרין ביי. אם היא תצליח להגיע לשם עם הכושר ואחוזי ההצלחה של היום, מחכה לנו משחק ענק במיוחד בין שתי היריבות הגדולות האלה.