פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מאטוביץ': "פחדתי על האישה והילדים"

        החיים בירושלים מוכת הטרור, המהירות המסחררת של ניקיטה, הטעות שמגינים בארץ עושים, האכזבה של יוקאנוביץ', הסבל של ראיקוביץ'. דושאן מאטוביץ' לא רק רוצה להיות ישראלי. הוא גם מבין את הצרות של המדינה ושל הכדורגל. ראיון קצת אחר עם מגן בית"ר

        מאטוביץ': "פחדתי על האישה והילדים"

        בווידאו: ה-2:4 של בית"ר ירושלים על מכבי תל אביב בבלומפילד

        האפליקציה שתסדר אתכם בחיים

        דושאן מאטוביץ' סרבי, אבל בעיני לא מעט אנשים בבית"ר ירושלים מדובר בישראלי לכל דבר ועניין. יש שיגדירו אותו אפילו כירושלמי. הוא בן 32, דובר עברית, שני ילדיו משחקים בבית"ר (בני 8 ו-5) ובתקופה ביטחונית מתוחה הוא מרגיע את הזרים. בשנה שעברה שימש קפטן בצוותא עם קריאף. השנה היה חלק מההחלטה להעביר את סרט הקפטן בתחילה לאלי דסה ולאחר מכירתו לעומר אצילי, על מנת שייקחו כמה שיותר אחריות.

        זאת השנה השלישית של המגן בבית"ר. הוא הגיע בחלון ההעברות בינואר באמצע עונת 2014\2013 מקרית שמונה והשתלב היטב בבירה. העונה הוא עובר הרבה תהפוכות. לאחר שבעונה שעברה הצעירים התחשלו והייתה ציפייה מהקבוצה להשתדרג, רבים עזבו והקבוצה התחילה מחדש, עם מעט מאוד שחקנים מנוסים. מאטוביץ' הוא הבכיר שבהם.

        כשמאטוביץ' יצא מהאיצטדיון לאחר ההפסד של בית"ר נגד באר שבע בטדי, הוא נראה עצבני במיוחד. בחדר ההלבשה לפני כן אמר ש"אם לא נשתפר וכולם יהיו אחראים נמשיך להפסיד ולא נגיע לשום מקום, כמה טעויות אנחנו עושים". זה הביא ליותר מדי דיבורים שליליים לפני מכבי תל אביב, כאשר השאלה האמיתית סביב המשחק לא הייתה מי ינצח, אלא כמה האלופה תביס. השבוע, אחרי שבית"ר הפתיעה, ישבנו איתו לראיון.

        דושאן מאטוביץ' שחקן בית"ר ירושלים (סוכנות ג'יני)
        ירושלמי וישראלי לכל דבר. מאטוביץ' (צילום: סוכנות ג'יני)

        - איך אתה מסביר את התנודות הקיצוניות ביכולת? מצד אחד מנצחים בדוחא אחרי תשע שנים ומבקיעים רביעייה בחוץ נגד מכבי תל אביב. ומצד שני, אתם מספקים הופעות עלובות במשחקים אחרים.

        "קשה לי להסביר. אני חושב שלקח זמן לקבוצה להיכנס לכושר ולהתחבר אחרי הבלאגן של תחילת העונה, אך המשחק נגד בני יהודה היה המכה שלנו. זה משחק שהיינו צריכים לנצח ולהתרומם ממנו ופתאום איבדנו אותו וכולם איבדו את הביטחון. זה הכל בראש. אם נבוא מוכנים לכל משחק הקבוצה הזאת יכולה להיות בצמרת ולתת פייט לכל קבוצה. זה מועדון עם כוח וביחד עם כל התמיכה שאנחנו מקבלים אפשר לעשות דברים גדולים. המפתח הוא לבוא דרוכים ומפוקסים לכל משחק, כי הפערים בין הקבוצות קטנים מאוד".

        ניקיטה רוקאביציה נותן לכם הרבה כוח מקדימה.

        "ללא ספק. הוא השחקן הכי מהיר בישראל. קשה מאוד להגיע אליו, גם באימונים. כמה שזה לא נראה, הוא גם חזק פיזית ובגלל זה יצליח גם בתפקיד כשחקן התקפה. זה לא זר לו. הוא רק עכשיו מתחיל להיכנס לכושר ואני חושב שהוא יעשה את השינוי עבורנו בחלק הקדמי, הוא פשוט יוצא מהמקום ונעלם, משהו לא ייאמן. לא נתקלתי בהרבה שחקנים עם מהירות כזאת לאורך הקריירה".

        הוא סיפר שהוא הופתע מכך שגם אתה דובר רוסית. הוא ידע רק על קליימן כשהגיע.

        "כן, יש לי רוסית טובה. שיחקתי בליטא שלוש עונות ויש לי חברים ממוצא אוקראיני וליטאי שאני בקשר איתם כבר המון שנים. למדתי את השפה וניקיטה היה מרוצה שיש לו עוד אחד ממדינות מזרח אירופה שמתקשר איתו. חשוב לציין שבעיקר מתעסקים ביכולת המקצועית שלו, אבל מעבר לזה הוא בן אדם רציני ובוגר שעבר לא מעט בחיים ויעזור לנו מאוד גם באופי שלו לאורך כל העונה. אני שמח שכל הסיפור עם מכבי תל אביב לפני שנה לא הסתדר ואנחנו הרווחנו אותו".

        ניקיטה רוקאביציה שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        "הכי מהיר בישראל". רוקאביציה (צילום: ברני ארדוב)

        כשהמצב הביטחוני הידרדר וזרים כמו דה לוקאס וחסוס רואדה נכנסו ללחץ, אתה היית המנוסה בחבורה.

        "כן, זה מהניסיון בסרביה ובישראל. ב-1998 הייתי ילד בן 15 כשכוחות נאט"ו הפציצו שלושה חודשים יום יום את בלגרד וזה היה סיוט, אבל לומדים לחיות עם זה. גם כאן אולי הייתי החזק מבין השחקנים הזרים, אך גם פחדתי. פחות עליי, אבל יותר על האישה והילדים. אני לוקח ילד לבית ספר וחושב מתי היום ייגמר ואחזיר אותו, האישה יוצאת החוצה ואתה לא מרגיש נוח. היו רגעים שאתה חושש כל רגע ורק רוצה שכולם יהיו איתך. אני שמח שהכל נרגע עכשיו ומקווה שיימשך ככה".

        איך הרגעת את הספרדים?

        "קודם כל הבנתי אותם. ניסיתי פשוט להרגיע אותם ולהבין מה יעשה להם יותר טוב שיוכלו להישאר כאן ולתפקד. זאת פעם ראשונה שהם נתקלים בזה. זה גם לא טרור רגיל, אפילו מהבית שלי בסרביה שאלו מה הולך כאן . שומעים ורואים שאנשים הולכים ברחוב, דוקרים וחותכים אנשים, זה לא נורמלי אפילו ברמת טרור בעולם. פאבלו, חסוס וקלאודיו עברו לנתניה כדי להרגיש יותר רגועים, אך הסברתי להם שזה יכול לקרות בכל מקום ובתקופה כזאת גם שם לא בטוח. עכשיו הם נרגעו וזה הכי חשוב".

        איך אתה מסתכל מהצד על הסכסוך הישראלי- פלסטיני?

        "אני חושב שבכל סיטואציה של מחלוקות ובעיות חייבים לדבר ולמצוא פתרונות. קראתי הרבה על ההיסטוריה, והיהודים היו כאן הרבה לפני כן, אבל חייבים למצוא פיתרון. פעם האמנתי שצריך בעיקר כוח, אבל תראה מה קרה לנו - סרביה הפעילה הרבה כוח מול קוסובו אבל זה לא עזר ולקחו לנו את האדמה. רק שתבין, קוסובו הייתה שלנו במשך הרבה מאוד שנים. אנחנו נתנו לאלבנים שם מקום לגור ולחיות ובסוף מדינות אירופה התערבו יחד עם ארצות הברית ולקחו לנו. זה מרתיח, כי זאת הייתה אדמה שלנו. ממה שאני לומד מעימותים בתקופה הקצרה שאני חי זה שחייבים למצוא פתרונות אצל אלה שרוצים, כי מצב של עימות זה הכי גרוע. בכל מקרה, ישראל תהיה חייבת לשמור על הכוח שלה".

        אתה יודע שבבית"ר ערבים לא יכולים לשחק.

        "זה לא מתפקדינו השחקנים להתעסק בזה".

        בוא נחזור לכדורגל. אתה השחקן הראשון שדראפיץ' דרש כשחתם. הוא מאוד רצה סרבי לצידו.

        "כן, גם אני, ברגע שהוא חתם מאוד שמחתי. אחרי 15 שנה שאני מסתובב מחוץ למדינה שלי, סוף סוף יש לי מאמן שדובר את השפה שלי. הייתי בצ'כיה, ליטא וישראל לאורך הקריירה ולא היו לי מאמנים שדיברו בשפה שלי. עכשיו זה כיף שמגיע מישהו מהמולדת שלך. הוא מתמודד עם הרבה מאוד צעירים ויש קשיים ואני באמת מנסה לעזור במה שאני יכול. הדבר הכי חשוב בקבוצה הזאת גם בימים הקשים הוא שמעל הכל זה שמדובר במועדון עם מסורת, כוח וקהל שקשה לשבור אותו. בסופו של יום כולם מבינים שהם קטנים והכי חשוב זה המועדון והקבוצה. כשזה קורה כולם נשארים ביחד ואז הכל נראה אחרת".

        אתה רוצה להישאר בישראל כמו דראפיץ' ולקבל אזרחות?

        "כן, ביקשתי מבית"ר ומהנציגים שלי שיבדקו לי את האפשרות. אני מתחיל קורס מאמנים בנובמבר ומאוד רוצה להישאר כאן ולהיות מאמן. טוב לי כאן. לא תמיד אנשים מעריכים את מה שיש כאן, אני מאוד מעריך, ישראל מדינה נפלאה שנותנת כל כך הרבה לאנשים. לקבל אזרחות זה מורכב, אבל אני מתחיל לבדוק את התהליך, מאוד רוצה להישאר כאן בשנים הבאות, מרגיש מאוד מחובר לישראל".

        סלובודן דראפיץ' מאמן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        סוף סוף מאמן שדובר את שפתו. דראפיץ' (צילום: ברני ארדוב)

        אגב, במשחק כמו הערב נגד רעננה הניסיון שלך אמור לבוא הרבה יותר לידי ביטוי.

        "בדיוק, זה משחק שצריך להביא אליו הרבה חכמה ולהיות סבלניים, זה לא דומה למשחק נגד מכבי תל אביב. אני תמיד מסביר לצעירים לא להילחץ אחרי 20 דקות. לפעמים לא הולך ואולי הקהל מתחיל להתעצבן ולשדר לחץ. צריך לקחת את זה למקום חיובי, להיות סבלניים, למצוא פתרונות ולא להשתגע, לאבד כדורים ולאבד את הראש. הכל בסופו של דבר נמצא בסבלנות ולשחק חכם, כי כישרון יש לנו. גם הערב נגד רעננה זה משחק שמאוד תלוי בסבלנות שלנו ובצורה שבה נעמוד. אם נתלהב יותר מדי ונעשה טעויות נשלם על זה ונרד מאוכזבים. יש לנו הזדמנות להיצמד לצמרת וצריך לנצל אותה, זה לא בירושלים אך זה משחק בית וכל הקהל מאחורינו ובהתלהבות גדולה אחרי הניצחון על מכבי תל אביב. את המומנטום של הניצחון על סכנין הרסנו נגד באר שבע, הערב אנחנו צריכים להרוויח את המומנטום הזה".

        דיברת קודם על מכבי תל אביב, אז בוא נדבר על סלבישה יוקאנוביץ'. הוא נותן תחמושת לתקשורת, אומר כל מה שהוא מרגיש.

        "כן, הרבה שאלו אותי אם ככה כל הסרבים אבל זה לא נכון, לא כל מאמן סרבי מתנהג כמוהו. זה הסגנון שלו. הוא מרשה לעצמו לצפות להרבה וגם לדבר ככה כי הוא עשה משהו בקריירה, גם כשחקן וגם כמאמן. אני לא חושב שהוא מאוכזב מהשחקנים שלו, אלא אולי מאוכזב מרמת ההתמודדות עם הקצב. אני מבין אותם, הם לא רגילים לשחק בקצב כזה של שניים או שלושה משחקים בשבוע. זו פעם ראשונה שרובם נתקלים בזה. גם נגדנו צריך להודות שהיה לנו מזל. הם לא היו בשיא האנרגיות שלהם ואנחנו ניצלנו את זה".

        מה דעתך על השוער הצעיר הטוב בעולם, פרדראג ראיקוביץ'?

        "אתה אומר את זה בציניות, אני מבין? אני לא שותף לדעה הזאת. אני חושב שמי שמבין כדורגל יודע שהוא צריך זמן. קל לשפוט כשהדברים נראים רע, אבל צריך להסתכל בצורה אובייקטיבית. הוא שוער צעיר שפעם ראשונה יצא מהבית וישר נזרק לליגת האלופות בלי הכנה מוקדמת, בלי משחקים לתיאום עם ההגנה או להכיר את הקבוצה והאווירה. רואים שהוא לפעמים סובל מהציפיות. אני לא מקנא בו בתקופה הזאת, אבל כן יודע שהוא נתן טורניר אדיר באליפות העולם עד גיל 20 ובסרביה מאמינים שהוא שוער העתיד. באופן אישי לא דיברתי איתו, אבל אני מדבר עם ניקולה מיטרוביץ' והוא רואה מהצד את הקשיים שלו ואת הסיטואציה הלא פשוטה שלו, מי שבאמת יודע מה זה כדורגל ושחקן צעיר שיוצא פעם ראשונה מהמדינה שלו, מבין שצריך זמן".

        שוער מכבי תל אביב פרדראג ראיקוביץ' (ברני ארדוב)
        "הוא זקוק לזמן". פרדראג ראיקוביץ' (צילום: ברני ארדוב)

        שמת לב שכל הבישולים שלך היו בדקות האחרונות או במשחקים גדולים? (בעונה שעברה בישל לאצילי ואיציק כהן בסמי עופר, העונה לאצילי נגד הפועל חיפה לקראת הסיום ובישול נוסף בדוחא, א"ס)?

        "כן, אני בדרך כלל לא ממהר להצטרף להתקפה, מגן צריך להיות קודם כל מגן, אך בכל הסיטואציות האלה הקבוצה הייתה בפיגור או שניצלתי הזדמנויות ספציפיות כדי להצטרף. אני משתדל להיות מאוד אחראי במשחק שלי. כשחקן הגנה קל מאוד להצטרף ולהפקיר את הצד שלך, אבל אני מרגיש שאני צריך להיות אחראי בתפקיד הזה לפני הכל".

        יוקאנוביץ' אומר תמיד שבישראל מגנים ובלמים רוצים להיות קשרים וממהרים להצטרף להתקפות.

        "אני אפילו אגיד יותר מזה - המגנים והבלמים רוצים להיות חלוצים. שמתי לב לזה כשהגעתי לישראל, זה היה מוזר. אני חושב שרואים את זה גם בנבחרת. אני חושב שברמת המגינים ושחקני הגנה צריכים לעבוד ולשים דגש מגיל קטן יותר כדי שיבינו את התפקיד שלהם. הם קודם כל צריכים להגן לפני הכל. ההצטרפות היא בונוס ובישראל פחות עושים את ההיפך".