בווידאו: מסיבת העיתונאים של בלאט לפתיחת העונה
לעמוד הפייסבוק של וואלה! ספורט NBA
דיוויד בלאט מתחיל עונה שנייה בקליבלנד. לאורך חלקים נרחבים מעונתו הראשונה היו דיבורים על כך שזה לא יקרה. גם ברמה האישית וגם בקבוצתית זו הייתה עונה סוערת במיוחד, עונה דרמטית והפכפכה שהתרחשה בתוך סערה תקשורתית לא נגמרת. התדמית הציבורית של בלאט כללה מאפיינים מגוחכים. היא נעה בין דמות שולית שעומדת על הקווים בזמן שלברון ג'יימס מנהל את הקבוצה למאמן רוקי שנקלע לסיטואציה שגדולה על מידותיו. בלאט תרם לכך כשהרבה להתגונן מול התקשורת ולא הצליח ליצור לעצמו חברים מבין האנשים שמלווים את הקבוצה באופן קבוע. הוא תרם לכך גם בחוסר היכולת שלו להתמודד עם רגעים של זלזול בוטה מצד לברון, אך עם פערי המעמד בינהם קשה היה לצפות ממנו להגיב בצורה מוצלחת.
אז איך בלאט שרד את העונה המטורפת הזאת וקיבל עונה שנייה? כדי לענות על השאלה הזאת, צריך לזכור מי האנשים שבסופו של דבר מקבלים החלטות לגבי מאמנים. הספורט האמריקאי הוא עולם מוזר בו מקבלי ההחלטות המרכזיים הם מנהלים מקצועיים שמתקבלים לתפקיד בזכות הכישורים שלהם, מתעניינים בהתפתחויות החדשות ביותר ובדרכים המתוחכמות ביותר להשיג מידע על שחקנים ומוציאים לפועל תוכניות ארוכות טווח. רובם אדישים כמעט לגמרי לדעת הקהל ולדיונים השטחיים המתנהלים במרחב הציבורי. אם להשתמש בשמות, כתבות של זאק לואו מעניינות אותם הרבה יותר מתוכניות בהן משתתף סטיבן איי סמית'.
דייויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של קליבלנד, תמך בבלאט לכל אורך העונה שעברה. הוא התרשם מהחצי השני של העונה, בה ההתקפה של קליבלנד זרמה והייתה הטובה בליגה, וניתן להניח שהוא התרשם גם מההתאמות ההגנתיות שבלאט ביצע בכל אחת מסדרות הפלייאוף ומהאופן בו הקבוצה שינתה את הסגנון והאופי שלה בעקבות הפציעות של קווין לאב וקיירי אירווינג. הגמר מול גולדן סטייט היה תחרותי רק בגלל שקליבלנד עברה לשחק בסגנון מיושן שהיה היחיד שהתאים לסגל שנותר. השחקנים שיחקו עם אנרגיות ומחויבות שלא מאפיינות קבוצות שהמאמן שלהן איבד את חדר ההלבשה.
המטרה הראשונה של בלאט וקליבלנד העונה היא לרדת קצת מתחת לרדאר של התקשורת המרכזית, כי יש גבול עד כמה ניתן להישאר רגועים בתוך סיר לחץ. הטירוף מסביב מחלחל. קליבלנד תמשיך להיות אחת הקבוצות המעניינות בליגה, אבל בשנה השנייה של הפרוייקט היא כבר לא תהיה סנסציה באותה רמה, בטח לאחר שהוכיחה שהיא מסוגלת לצאת גם ממשבר שלרגעים נראה בלתי עביר. השנה הנחת המוצא תהיה שהקאבס יסתדרו בסופו של דבר, לכן לא כל הפסד יהיה אירוע ופתיחה לא טובה לעונה לא תיחשב לדרמטית כמו בעונה שעברה.
מבחינת התדמית הציבורית שלו, בלאט זקוק בעיקר לשקט. הוא לא צריך מחמאות, הכרה ביכולות שלו ובחשיבות שלו לקבוצה או התייחסות אליו כאחד המאמנים הבכירים בליגה (הוא לא הרוויח יחס כזה עדיין). הוא צריך שיתייחסו אליו כמו אל עוד מאמן ב-NBA, כי מאמנים בדרך כלל לא מעניינים את הציבור הרחב. אני מניח שהוא ישמח אם הדיונים בתקשורת יעסקו בשאלה אם הוא מצליח להשתמש טוב יותר בקווין לאב השנה ולא בשאלה אם לברון חייך אליו תוך כדי ירידה לספסל.
הדרך הטובה ביותר להשיג שקט היא, כמובן, לנצח. השנה השנייה של פרוייקטים מהסוג הזה נוטה להיות טובה וקלה יותר מהראשונה. אבל קליבלנד פותחת את העונה במצב רחוק מאוד מאידיאלי. קיירי ואימן שאמפרט פצועים (אף אחד לא יודע מתי קיירי אמור לחזור), לאב וטימופיי מוזגוב מתאוששים מניתוחים ורחוקים מכושר שיא, טריסטן תומפסון התחיל להתאמן השבוע ואפילו לברון לא פותח את העונה בשיא הכשירות לאחר שקיבל זריקה בגב. כרגע לא בטוח שהוא ישחק במשחק הפתיחה.
במצב כזה, מאוד יכול להיות שגם את העונה הזאת קליבלנד תפתח עם כמה הפסדים. העונה של הקאבס נפתחת עם שלושה משחקים קשים: בק-טו-בק בשיקגו ובממפיס ואחרי יומיים משחק מול מיאמי. אך שניים משלושת המשחקים הבאים יהיו מול פילדלפיה (השלישי מול הניקס) ואת רוב החודש הראשון קליבלנד תעביר במשחקים מול יריבות בינוניות ומטה מהמזרח.
גם עם כל הפציעות, הסגל של בלאט טוב הרבה יותר מזה שפתח את העונה שעברה. אז דיון וייטרס, מייק מילר ושון מריון היו שחקני רוטציה חשובים למרות שהראשון עוד לא למד להיות שחקן NBA אפקטיבי ושני האחרונים הפסיקו להיות. מוזגוב וג'יי אר סמית' הם שדרוג חשוב בעמדות שלהם, אנדרסון וארז'או הרבה יותר מתאים בשלב הזה לשחק דקות מוגבלות כסנטר מחליף, טריסטן ומתיו דלבדובה גדלו בשנה ומגיעים אחרי פלייאוף מרשים, מו וויליאמס הוא בדיוק מוביל הכדור והסקורר הנוסף שהיה חסר בעונה שעברה וריצ'רד ג'פרסון נראה במשחקי ההכנה הרבה פחות שחוק והרבה יותר שחיק ממריון ומילר. הסגל עמוק יותר ובנוי הרבה יותר טוב להתמודדות עם מכת פציעות.
אך גם אם יהיו תקלות יחסית משמעותיות בדרך, השנה לבלאט יש לגיטימציה מלאה לא להתרגש. לברון התווה את הדרך כשהצהיר בפתיחת תקופת ההכנה שהמטרה של קליבלנד היא להגיע בריאה לפלייאוף, ומאז זו הגישה השלטת גם בדיבורים וגם בהתנהלות של הקבוצה. התחושה היא שמבחינת הקאבס העונה הרגילה היא שישה חודשים שצריך להעביר עם סיכון מינימלי. הם זהירים באופן קיצוני עם לברון, לא ממהרים להחזיר את קיירי לאימונים והצליחו לשכנע גם את ריץ' פול, הסוכן של טריסטן תומפסון, שאין לו טעם לחכות למשבר וצעדי פאניקה של הנהלת הקבוצה במהלך העונה (החוזה של טריסטן מאוד גבוה, אך קרוב להצעה המקורית של קליבלנד ורחוק מחוזה המקסימום שטריסטן דרש. גריפין ודן גילברט בפירוש ניצחו את משחק הפוקר שהתנהל מול ריץ' פול בחודשים האחרונים).
בלאט ינסה להחזיר את קליבלנד כמה שיותר קרוב ליכולת של החצי השני של העונה שעברה. הוא יפתח את העונה עם ארבע מחמש הצלעות של החמישייה ההיא וזו תהיה חמישייה התקפית איכותית מאוד עם קלעי שלשות, מוסרים, חודרים, שחקני פוסט ומספיק נסיון וחוכמת משחק כדי לשלב הכל ביחד. השחקן המעניין ביותר בשלב המוקדם של העונה יהיה לאב. אחד המוטיבים החוזרים בקיץ ובתקופת ההכנה של הקאבס היה הדגש של הצוות המקצועי על שימוש רב ונכון יותר בפאוור פורוורד המגוון, ההיעדרות של קיירי בפתיחה תקל על קליבלנד להפעיל אותו יותר. לאב חוזר לאחר ניתוח בכתף ולאחר שסבל מבעיות גב בעונה שעברה, אם הוא יהיה בריא יותר השנה תהיה לו הזדמנות להתחיל להזכיר את השחקן ממינסוטה.
עוד נקודה שיהיה מעניין לבחון היא הרוטציה שבלאט ישתמש בה. התוכנית היא לתת מנוחה רבה יותר לכוכבים, כולל ללברון. עם החזרה של טריסטן יש לבלאט חמישה שחקני פנים שימושיים, מה שאומר שככל הנראה הוא לא ישתמש כמעט בהרכבים נמוכים עם לברון כפאוור פורוורד וגם לא יזדקק יותר מדי לג'יימס ג'ונס בעמדה הזאת. אנדרסון ורז'או נראה טוב במשחקי ההכנה, אך יכול להיות שבלאט יעדיף לתת לו דקות ספורות ולשמור עליו כמה שניתן לפלייאוף (אחרי החתימה של טריסטן, לא יפתיע אותי גם אם ורז'או לא יסיים את השנה בקליבלנד מטעמי חסכון כספי).
בלאט עצמו נראה נינוח יותר וגורמים בתקשורת כבר התייחסו לכך שזה בא לידי ביטוי באינטראקציה שלו איתם. חשוב יותר שזה יבוא לידי ביטוי באינטראקציה שלו עם לברון, שהיחסים בינהם ייראו קצת יותר כמו יחסי מאמן-שחקן. זה מה שקרה ללברון עם אריק ספולסטרה בעונה השנייה, עכשיו תורו של בלאט להרוויח את האמון של השחקן הטוב בעולם. הרושם הוא שעם רוב השחקנים האחרים היחסים שלו טובים.
בשורה התחתונה, הכל מוכן מבחינת בלאט לעונה רגועה יותר, למרות בעיות הבריאות שיוצרות נקודת פתיחה לא אידיאלית. עם כל הבעיות הצפויות בדרך, קשה להאמין שקליבלנד תתקרב לחצי הראשון של העונה שעברה אותו סיימה עם חמישים אחוזי הצלחה. וגם אם הקאבס יסתבכו בהתחלה, הגישה הכללית תהיה שכבר היינו שם ואנחנו יודעים שהם ייצאו מזה, שזאת בחירה מודעת של המועדון להתמקד בשמירה על בריאות ושבכל מקרה קליבלנד היא הפייבוריטית הברורה במזרח.
הפעם יש סיכוי הרבה יותר גבוה לכך שהדרמה תתחיל בחודש מאי ושבלאט ייבחן רק על פי ההתמודדות שלו בסדרות מול מייק בודנהולצר, פרד הויברג, ספולסטרה, רנדי וויטמן ומי שיצלח את המערב.
חדש: אפליקציה לוואלה! ספורט, באייפון ובאנדרואיד
