פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דרושה מהפכה, ועכשיו: כישלון ושמו מכבי תל אביב

        מכבי תל אביב היא כישלון ניהולי מתמשך. גודס ווויצ'יץ' צריכים ללכת, למחלקת הסקאוטינג אחוזי הצלחה טובים פחות מאחוזי העונשין של אונווקו וההיררכיה מבישה ומופרכת. וגם: נקודת האור והעליונות של ירושלים. שי האוזמן על קבוצה שנמצאת במשבר חודש ינואר, כבר באוקטובר

        דרושה מהפכה, ועכשיו: כישלון ושמו מכבי תל אביב

        בווידאו: תקציר הניצחון של הפועל ירושלים על מכבי תל אביב

        אל תאמינו לתוצאה הסופית. מכבי תל אביב הפסידה אמש (ראשון) בשלושים הפרש צפונה לאלופת המדינה מירושלים. בביתה. כל נתון אחר, אין מאחוריו דבר. ואולי צריך לומר זאת כך: אלופת המדינה ניצחה בקלות, במגרש בו היא נוהגת לנצח בשנים האחרונות, קבוצת ליגה שהעפילה בעונה שעברה לחצי גמר הפלייאוף. כי שנייה לפני שאנחנו מידרדרים לסיפורי מי אחראי למה ולמה בצוללת הצהובה, אל לנו לטעות בסדר הדברים הנכון. כלומר, קודם כל מדברים על הקבוצה הטובה יותר.

        חדש: אפליקציה לוואלה! ספורט, באייפון ובאנדרואיד

        תכנית המשחק של דני פרנקו למשחק הייתה פשוטה ויעילה. כשהוא אוחז בחמישייה פותחת קבועה, מגובה ברוטציה יעילה שעומדת כעת, עם הצטרפותו של מאט ג'נינג, על 9 שחקנים, כיוון מאמן האלופה את השחקנים שלו לפואנטות הברורות משני צידי המגרש.

        יו"ר מכבי תל אביב, שמעון מזרחי (ברני ארדוב)
        מי אחראי למה ולמה? שמעון מזרחי (צילום: ברני ארדוב)

        הגנתית, תשומת לב לפארמר ולרוצ'סטי, בכל יציאה מחסימה. כלומר, בין אם זה מחסימה לקליעה ובין אם בפיק אנד רול. כך ראינו את פישר, מעמדה 5, מתקיף פיק אנד רולים מהצד והאמצע, מתוך כוונה להכריח את הגאנרים של גודס לוותר על הכדור. כך, בתחילת המשחק, כשרק פארמר (ואח"כ – רק רוצס'טי) על המגרש, ראינו רוטציה משולשת רולנד-פישר-אליהו שמכריחה את מכבי למסור לאמבקווה באזור ההייפוסט ולהכריח אותו לקבל החלטה (וטועה רק פעם אחת). ירושלים הלכה על חילוף אוטומטי בעמדות 3-4 (דונטה סמית' וליאור אליהו), עניין שעזר מול התנועות ההתקפיות של מכבי שהולכות לכיוון של דווין סמית', והתקיפה מלמעלה את מהלכי ההנד אוף של מכבי, באופן ששיבש את שאריות הטמפו והקצב שיש להתקפה המסודרת, נניח, של גודס.

        התקפית, ראינו כמה דברים בסיסיים. קודם כל, הולכים באגרסיביות על המיסמאצ'ים. במיוחד מול שומרים נוראיים כמו רוצ'ס'טי ופארמר. המונטנגרי מצא עצמו אוכל נקודות קלות במצבי פוסט אפ עליו (גפני במעבר, רולנד במשחק מסודר), מול פיק אנד רולים וחדירות (ג'נינג, הלפרין) – כשהמאמן שלו מנסה, לשווא, למצוא איזשהו ציוות הגנתי שבו יצליח שלא להפריע. ולא הצליח. מכבי שמרו אנדר (כלומר, מתחת לחסימות של ירושלים)? אז שילוב של אחוזי קליעה מצוינים מבחוץ + סבלנות והבנה שאפשר לפתור את המהמורה ההגנתית עם חדירה עד לטבעת, עזרו לירושלים לברוח כבר בשלבים המוקדמים של המשחק.

        ואגב, נושא השלשות של ירושלים במשחק הזה הוא בעל משמעות. כו-לם כבר יודעים: מול הגנות קשוחות באירופה, כלומר יורוקאפ, ירושלים מתקשה להרים שלשה. בליגה היא חוגגת. וההגנה של מכבי, חברים וחברות, היא הגנת שלולית קלאסית.

        ג'ורדן פארמר שחקן מכבי תל אביב (ימין) מול בר טימור שחקן הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        שומר נוראי. פראמר בפעולה (צילום: ברני ארדוב)

        גיא גודס, אולי במשחקו האחרון ביד אליהו, פתח עם חמישייה של קשרים דפנסיביים בואכה בלמים קדמיים. אוחיון-פניני-סמית'-איתי שגב ושחקן אחד שאמור לקלוע. פארמר. ההרכב הזה הצליח לייצר קצת אנרגיות ורצון בדקות הראשונות, הרבה בזכותו של שגב שסיפק כמה דקות של חמת זעם. מצד שני, צריך לומר שבדקות בהן שיחק העלם במהלך הרבע הראשון, הוא חטף על הראש 3 סלי שדה + עוד 2 זריקות עונשין בגלל עודף התלהבות ומיקום שגוי. 8 נקודות מתוך ה-16, כל עוד היה על המגרש. גודס עוד ניסה להמשיך ולהפריד בין שני הגאנרים שלו, כשרוצ'סטי מחליף את פארמר, אבל לבסוף נכנע – וכך גם הקבוצה שלו.

        אה, נכון, והייתה גם מחצית שנייה. קשה מאוד לשחק כשאתה מוביל בעשרים פלוס הפרש ביד אליהו, עם מחצית שלמה לפניך. גם מול חבורת המתחזים בכחול מהצד השני. ועדיין, אין ספק שסיפור החזרה של מכבי למשחק הוא יותר סיפורה של ירושלים, מאשר של זו שהפסידה שוב. ירושלים והמאמן שלה קפאו לחלוטין ונחנקו. לא כל כך ברור למה. למכבי תל אביב, בארסנל ההגנתי שלה, יש הגנות לוחצות ויש הגנה שקרויה RUN AND JUMP, שבבסיסה נסיון לכפות על המתקיפה לקבל החלטות מהירות בתנועה. מה שראינו ברבע השלישי היה יותר כמו RUN AND PRAY. מכבי התנפלה על הכדור בשיגעון, בלי טעם, ריח או הגיון, וראתה ממול התקפה סטטית ומבוהלת והרכבים לא מספיק חדים. במקביל, נתקעה ירושלים עם הגנה שלא התאימה לשלב הזה של המשחק (יש שלב שבו כבר לא ניתן לזרוק את אליהו על לנדסברג לאחר חילוף), והצליחה להפיח תקוות שווא אצל שימון והחבורה.

        בסך הכול, ירושלים נראתה טובה ובטוחה, כל עוד שוחק כדורסל. ברור שרוב המחמאות מגיעות לדונטה סמית', אבל כדאי לשים לב לאיכויות שהבליט הקו האחורי של פרנקו. חוץ מבדקות הקריסה. רולנד, בר טימור ויותם הלפרין. כשבעיניי, האחרון סיפק את אחד ממשחקיו הטובים ביותר ביד אליהו, בשני צידי המגרש.

        אורי אלון, בעלים הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        נראתה טובה ובטוחה. שחקני הפועל ירושלים חוגגים (צילום: ברני ארדוב)

        ועכשיו לזאת שהפסידה. כשהיא מצויה במשבר ינואר טיפוסי, כבר בחודש אוקטובר, אפשר היה לצפות שאוחיון את פניני יצליחו להשאיר את מכבי עם הראש מעל למים. זה לא קרה מול מלאגה, וזה לא קרה מול ירושלים. וכשמכבי מוצאת עצמה נטולת השחקנים שיודעים איך לנצח משחקי גב אל הקיר ביד אליהו, היא צריכה למצוא פתרונות מעולם הכדורסל. אז ככה: עמדה 5 מורכבת אך ורק מאמבקווה. בעמדה 4 כרגע אין ולו שחקן אחד (כשבנדר משלים 11 דקות ו-0 נקודות בשני משחקי הליגה האחרונים במצטבר), פארמר את רוצ'סטי לא מראים שום סימן, בשלב זה, שיעיד על כך שהם יכולים לשחק ביחד (או לשמור בנפרד) ועל שאר הזרים אין מה להכביר מילים.

        סביר להניח שאם יצליחו המיליציות השונות במכבי להחליט ביניהן על זהותו של המחליף (וזה לחלוטין לא מובן מאליו), גודס יסיים את דרכו בצהוב כחול. ובצדק. גיא גודס, עם כל הסימפטיה, לא הראה עד כה שום סימן ממנו ניתן ללמוד שהוא יידע איך לתפעל את החבורה הזאת טוב יותר. ואפשר לתפעל אותה טוב יותר. ואם יותר לי להמר, היא אכן תיראה טוב יותר די בקרוב. לזמן מוגבל.

        מאמן מכבי תל אביב, גיא גודס (ברני ארדוב)
        צריך לסיים את דרכו. גודס (צילום: ברני ארדוב)

        אבל גם אם גודס ילך ובמקומו יתייצב מאמן טוב או מתאים יותר, לא יהיה בכך כדי לפתור את הבעיה הקרדינלית ממנה סובלת הקבוצה הזאת. לפחות ברמה המקצועית, מכבי תל אביב היא כישלון ניהולי מתמשך. שנה אחר שנה. עם מחלקת סקאוטינג ולה אחוזי הצלחה טובים פחות מאשר העונשין של אונווקו, עם שחקן עבר גדול שהוא מנהל מקצועי קטן ועם היררכיה מקצועית מבישה ומופרכת.

        עזבו לרגע בצד את כל כישלונותיו של הדרג המקצועי המחליט במכבי בשנים האחרונות, וכשאני כותב דרג מקצועי מחליט, הכוונה לציר ניקולה וויצי'ץ'-אבי אבן-דני פדרמן, ולאו דווקא בסדר הזה. הניחו בצד את העובדה שהמועדון הזה שם ללעג, פעם אחר פעם, את רצונותיו של המאמנים שלו. תתעלמו בבקשה מכך שהשלישייה הזאת דאגה באופן שיטתי לגמד את המאמנים במועדון בניצחונות ולשפוך עליו את כל הדרעק בהפסדים. תעצמו עיניים ותשכחו גם מהחתמות השחקנים השחצניות, הטיפשיות והבלתי ענייניות שאנחנו רואים בצהוב כחול כבר יותר מדי זמן.

        ניקולה וויצ'יץ', מנהל מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        גם הוא צריך לזוז הצידה. וויצ'יץ' (צילום: ברני ארדוב)

        תתרכזו בבקשה, גולשים יקרים, רק בסיפור ויטור פבראני.

        כל מי שהחתים אי פעם שחקן יודע לספר על נפילות בלתי צפויות. אפשר לעקוב אחר שחקן, ללמוד על כל צעד ושעל שלו ולעשות שיעורי בית מושלמים. ואז הוא נוחת – ומתברר כפלופ. זה קורה לכל מועדון וזה בסדר גמור ומובן למי שבתחום. חלק מהביזנס.

        המקרה של פבראני הוא שונה. הברזילאי הגדול הונחת בארץ במבצע צבאי. התאמן משך ימים רצופים תחת עיניהם הפקוחות של הבוסים ומקבלי ההחלטות וויצי'ץ' את אבן. והם כל כך אהבו מה שראו, עד שהם החליטו להחתים אותו. והם כל כך התרשמו ממצבו הגופני האיתן של האיש שבקושי יכול ללכת, עד שהם החליטו לזרוק עליו סדר גודל של 2 מיליון ¤ (על פי פרסומים זרים), בחוזה ללא אופציית יציאה. אין לעניין הזה שום הסבר, הצדקה או צידוק. לו היינו שומעים על פרשה כזו במועדון אחר ובמדינה אחרת, לבטח היינו מצקצקים ותוהים על שיקולים זרים למיניהם. כאן, במקרה שלנו, אין מחשבה כזאת. יש סתם פישול קולוסאלי, שמוביל למסקנה שהשניים הללו, בגיבוי של מי-יודע-עוד, אחראים לחסרון כיס מוטרף של החברה, שלא לדבר על הברוך המקצועי.

        ארינזה אונואקו ויטור פבראני מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        מה קרה שם? פבראני על הספסל (צילום: ברני ארדוב)

        ולכן, במקביל לעזיבתו הצפויה והמוצדקת של גיא גודס, במכבי תל אביב צריכים לחזור ולהראות שמדובר במועדון שמקדש הצלחות. ושבא חשבון עם אחראים לכשלון. ניקולה וויצי'ץ', וכן האחראי על מחלקת הסקאוטינג/ עוזר המאמן/ מקבל ההחלטות הנוסף, חייבים ללכת הביתה. ולא מחר – אלא עכשיו.

        ואולי העונש המוצלח יותר יהיה בכלל להכריח אותם להיות המאמנים.