ז'ואן פלאסה מצטייר כאדם שמתנהל בוואקום רעיוני. השמועות מארצות הברית על הכדורסל חסר העמדות, שבו יש פשוט לרוץ, לרווח את המגרש, לזרוק מהר ככל האפשר ולשמור הגנות טקטיות ומתוחכמות, לא הגיעו לאוזניו. מלאגה שומרת באגרסיביות כאילו אין סיכוי שהיריבה תחדור, תוקפת את ריבאונד ההתקפה כאילו אין צורך לרדת להגנה ומתקיפה כאילו שעון הזריקות עומד על 35 שניות, כמו במכללות.
פלאסה משתמש בלי סוף בחסימות לקלעים שפחות מקובלות בכדורסל המודרני ובעיקר מחליף שחקנים בלי קשר למצב המשחק. אלברטו דיאז בן ה-21 שיחק רק ארבע דקות פחות מנמניה נדוביץ' הנפלא. מינדאוגס קוזמינסקאס, להלן קירילנקו 2.0, שיחק 20 דקות. גם בבניית הקבוצה אין ניסיונות להמציא את הגלגל: רכז, קלעי, סמול פורוורד, פאואר פורוורד וסנטר. כמו פעם, בלי סמול בול ובלי שטויות. בעיני פלאסה, כל משחק הוא ריצת מרתון וכל עונה היא ריצת אולטרה. מבחוץ השיטה הזאת נראית לעתים לא הגיונית, אבל השחקנים שלו מחויבים ורמת הביצוע שלהם גבוהה ועקבית. בכדורסל, בסופו של דבר, חשוב יותר איך עושים מאשר מה עושים. ובמלאגה עושים היטב.
מכבי תל אביב מתנהלת גם היא בוואקום, אבל בעייתי הרבה יותר. המועדון התחרותי ביותר בעולם פועל בשנים האחרונות כאילו אין לו מתחרים, כאילו אינו חלק ממפעל ספורטיבי תחרותי, מוקף ביריבות עשירות יותר. בין אם מדובר בחברה עסקית ובין אם בקבוצת כדורסל, בסביבה כזאת על המתמודד העני יותר להיות מתוחכם יותר, מהודק יותר, ממושמע יותר ולנצל כל יתרון אפשרי. עליו להחתים את המאמן הטוב ביותר בנמצא, לפגוע בול במרבית הזרים, לנסות ליצור המשכיות וסגנון משחק מובחן ומגובש. חשוב מכל, אסור לו לאמץ אג'נדות שאינן קשורות לניצחון בכמה שיותר משחקי כדורסל וזכייה בתארים, בטח אם המהלכים האלה אינם עולים בקנה אחד עם ה-DNA ההישגי שלו, כמו במקרה של הצהובים.
רק שראשי מכבי תל אביב מאמינים בעונות האחרונות שההצלחה מגיעה להם בזכות ההיסטוריה והשם, שהניצחונות יגיעו מכוח איזשהו צו עליון, בלי קשר למעשיהם. הם יוכלו להתקוטט עם שני המאמנים הטובים בתולדות המועדון (ויסלח לנו רלף קליין המנוח), פיני גרשון ודיוויד בלאט, למנות אדם שמעולם לא הצליח כמאמן ראשי ומעולם לא הוביל קבוצה ברמת היורוליג לתפקיד הכי מלחיץ באירופה, לא להיפרד ממנו לאחר שנכשל, לבנות קבוצה בלי הגנה, בלי איזון, בלי שחקני ציר, בלי סטרץ' פור, עם שני רכזים זהים בתכונותיהם ועם ילד בן 18 שהיה הזר הכי חלש בליגה הלאומית בעונה שעברה, ויאמינו שאיכשהו הכל יסתדר בסוף. שמלי יעשה עבירה במתכוון, שהכדור יפגע לחריאפה ברגל ושהרכש שמחלקת הסקאוטינג תתעקש עליו יתגלה כיהלום. רק שלמשחק הכדורסל יש קטע מעצבן כזה: הוא מתגמל את מי שמכבד אותו. אנשים כמו ז'ואן פלאסה, שבעבר קבוצותיו היו מטואטאות מרצפת ההיכל בעזרת מץ' אפ זון מתוחכם וכמה דקות של ריצה ושלשות, ממשיך לחצוב בסלע, בדרכו שלו, ומצליח. מנגד, דינן של קבוצות מפולגות ואובר-חוכמיות לקרוס.
רק אם תפנים שעליה לנהל את ענייני הכדורסל שלה באופן ענייני, בדיוק כפי שראשיה היו מנהלים את עסקיהם, מכבי תוכל לחולל מהפך ולצאת מהמשבר המתמשך, שנמשך ברציפות מהעונה שעברה. הצעד הענייני הראשון צריך להיות פיטוריו של גיא גודס. במובנים רבים, מאמן מכבי הוא קורבן של הנסיבות. הוא מונה מלכתחילה מכיוון שהיה נוח להנהלה לשים בעמדה זו איש שלא יריב איתה ולא יוציא את דיבתה רעה, וכבר בתחילה ניצלה זאת כדי להנחית עליו את פיני גרשון. בקיץ האחרון היא זרקה את שני העוזרים שלו. גודס השלים עם כל אלה, ובמציאות התעסוקתית של הכדורסל המקומי קשה להאשימו, אך לא זו הסיבה לכשלונו.
בניגוד לפלאסה, הכדורסל של גודס הוא לכאורה הכי מעודכן בעולם משהו בסגנון ה-Pace And Space שכובש את ה-NBA בשנים האחרונות, עם קצב מהיר, בחירת זריקות ליברלית ותרגילונים פשוטים. הבעיה היא שדווקא שיטה כזאת, שמאפיינת קבוצות כמו יוסטון רוקטס, דורשת רמת ביצוע גבוהה וירידה לפרטים. העיתוי של המסירות נמדד במאיות שניה, הזוויות שבהן נעים השחקנים ללא כדור קריטיות, הירידה להגנה חייבת להיות מתואמת והזמן שהקבוצה מבלה בהגנה רב יותר ודורש השקעה רבה יותר. בדיוק כפי שמלאגה מצליחה ברמה האסטרטגית בלי השקעה רבה מדי בטקטיקה, גם גודס נכשל ברמת המאקרו ולא ברמת המיקרו. מכבי לא מתואמת בהגנה (כולל מהלכים של שמירות כפולות על סוארז ומרקוביץ', שלא נתקלו בכאלה קרוב לוודאי מאז גיל נוער), לא שומרת ברמה האישית, מיידה זריקות בלי שארבעת השחקנים האחרים ערוכים לירידה בהגנה ופשוט סובלת מרמת ביצוע נמוכה, בכל אספקט של המשחק. בכדורסל, בסופו של דבר, חשוב יותר איך עושים מאשר מה עושים. ובמכבי עושים רע.
יש, כמובן, סיבות רבות שלא לפטר את גודס: הוא בחור על הכיפאק; הוא נאמן למערכת; הוא צריך לפרנס משפחה; הוא עובד קשה. גם האלטרנטיבות לא אידיאליות: פיני גרשון מסוכסך עם וויצ'יץ', שמיר לא הצליח באילת, ארז אדלשטיין איש לא קל. כל אלו סיבות מעניינות, אך לא ענייניות. גם אם ינצח את ירושלים וססארי, ברור כמעט לכל שגודס אינו האיש הנכון. אם האג'נדה היחידה של מכבי היא לנצח, עליו לעזוב היום. רק לכו תדעו אם אפשר לשמוע את הקולות בתוך ואקום.