לדרבי חוקים חדשים משלו: הדרבים הגדולים של מנצ'סטר בשנים האחרונות

היריבות הספורטיבית בעיר מנצ'סטר השתנתה ביום אחד, באוגוסט 2008, כאשר השייחים מאבו דאבי השתלטו על מנצ'סטר סיטי והפכו אותה מקבוצה קטנה ומדוכאת לאחת האימפריות הגדולות והעשירות כיום בכדורגל העולמי. עשור וחצי בלבד אחרי שבילתה עונה בליגה השלישית בממלכה, סיטי, שתמיד נהנתה מתמיכה גדולה יותר בקרב המעמדות הנמוכים/בינוניים של מנצ'סטר, מתחזקת כעת יריבות ספורטיבית אדירה עם הקבוצה הגדולה של העיר, מנצ'סטר יונייטד, שנאלצה להגיב בהתאם לסיטואציה החדשה שנוצרה (ויש שיגידו, עדיין מנסה), בה היא לא השליטה היחידה של העיר.

מנצ'סטר היא אחת משלוש ערים בלבד (לצד לונדון ומדריד) ששולחת בשנים האחרונות שתי נציגות לשלב הבתים של ליגת האלופות ולקראת עוד דרבי שמבטיח להיות ענק, בין שתי היריבות העירוניות שרצות בצמרת העונה, החלטנו לבדוק את עשרת הדרבים המרכזיים מאז אותה השתלטות באוגוסט 2008 ואת ההשלכות של כל אחד מאותם משחקים על שתי הקבוצות.

המשחק שהוביל את סר אלכס פרגוסון לספק את המשפט האגדי: "לעתים שכנים עושים רעש". לתכולים לקח קצת זמן לבנות את עצמם לאחר שהפכו לעשירים. בעונה הראשונה תחת השייחים, יונייטד ניצחה פעמיים, על האפס (0:1 בחוץ למרות שרונאלדו חטף אדום) ו-0:2 בבית. בתחילת העונה הבאה, השדים האדומים הבינו לראשונה שיש מולם יריבה ראויה. ויין רוני כבש כבר בדקה השנייה ובאולד טראפורד החלו לחלום על עוד נוקאאוט, אבל גארת' בארי איזן במהרה. דארן פלטשר החזיר את היתרון בפתיחת המחצית השנייה, אולם הפעם היה תור קרייג בלאמי לקבוע שוויון, תוך שלוש דקות, כאשר קרלוס טבס, שעבר באותו קיץ מאדום לתכלת, מבשל שני שערים. הפינג פונג הזה נמשך, כאשר פלטשר כבש את השני שלו וה-2:3 בדקה ה-81 ובלאמי היה בטוח שהוא מחלץ נקודה עם שוויון דרמטי בדקה ה-90 אחרי טעות של ריו פרדיננד. שש דקות בתוספת הזמן, ב"זמן פרגי" קלאסי, מייקל אואן קיבל בישול ענק מריאן גיגס והכריע. זה גם היה המשחק שגרם לסיטי להבין שהיא צריכה שינוי תפיסתי, מערכתי. שלושה חודשים לאחר מכן, מארק יוז פוטר ורוברטו מאנצ'יני נחת.

עם מאנצ'יני על הקווים, סיטי קיוותה לנשוך קצת יותר את יונייטד ולא הייתה רחוקה מכך כאשר שתי הקבוצות נפגשו לשני משחקים בחצי גמר גביע הליגה. אומנם המפעל השלישי בלבד בחשיבותו, אבל אחרי שצמד של טבס מול האקסית קבע מהפך ו-1:2 לסיטי במשחק הראשון, הגומלין באולד טראפורד הפך לעוצמתי. סקולס וקאריק כבשו, טבס שוב חגג מול המאמן עמו הסתכסך ורגע לפני שהמפגש הזה הלך להארכה, ויין רוני כבש בדקה ה-92, שלח את יונייטד לגמר והציף מחדש את כל השדים שסיטי ניסתה להדחיק. התכולים כבר החלו לפנטז על תואר ראשון מאז זכו בגביע הליגה ב-1976, אבל פרגוסון דאג להזכיר להם שהפערים, בעיקר המנטליים, עדיין קיימים: "אני אוהב לנצח בדרבי. יכולנו לכבוש שש או שבע", אמר הסקוטי.

"הדרבי הכי גדול עד היום", כינו אותו בעיתוני אנגליה לאחר המשחק. כפי שכבר ראינו, היו כמה משחקים סוערים בין הקבוצות לפני המפגש הזה, אבל אחרי שנאני כבש ודויד סילבה איזן, הגיע הרגע של ויין רוני, שהתעופף לשמיים וירד משם עם מספרת שהפכה בקלות לשער היפה ביותר בתולדות הדרבי של מנצ'סטר. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שסיטי הפכה לקבוצה גדולה בה שתי הקבוצות התייצבו למפגש ביניהן עם איכויות אדירות בהרכב, כששתיהן נראות ברמה שווה לחלוטין. "מעולם לא ראיתי שער כזה", הודה פרגוסון. השער של רוני הדגיש את היכולות הגבוהות שהמפגש הזה עמד לספק מאותו רגע והלאה.

אחרי עוד ועוד ועוד ניצחונות גדולים של יונייטד (שביניהם סיטי חילצה מדי פעם תוצאה טובה), הגיע תורה של סיטי, סופסוף, להרים את ראשה. שתי הקבוצות הוגרלו למפגש בחצי גמר הגביע, המפגש הראשון ביניהן בוומבלי מאז חצי גמר הגביע של 1926 ופול סקולס דאג להזכיר: "אי אפשר לקרוא לסיטי יריבה גדולה". ואכן, סיטי הגיעה להתמודדות הזו אחרי 42 שנה בהם לא קטפה אף אחד משני התארים הגדולים של הכדורגל האנגלי, אליפות או גביע. לעיני אצטדיון מפוצץ וכ-10 מיליון צופים בטלוויזיה, יונייטד פתחה טוב, אל סיטי, עם מריו באלוטלי (עוד נחזור אליו), השתלטה על המשחק וניצחה משער גדול של יאיא טורה בדקה ה-52, בין הרגליים של אדווין ואן דר סאר. סקולס הורחק, באלוטלי חגג מול אוהדי יונייטד והצית מהומה, התכולים עלו לגמר וניצחו 0:1 את סטוק כדי להניף את התואר לו חיכו כל כך הרבה שנים. "זה מוקדש לאוהדים שלנו, שרצו את זה המון זמן", אמר מאנצ'יני לאחר הזכייה.

העונה ההיא נפתחה עם מפגש ענק במגן הקהילה בין מחזיקת הגביע והאלופה העתידית, סיטי, שהובילה במחצית 0:2 לבין האלופה המכהנת וסגנית אלופת אירופה הטרייה יונייטד, שניצחה 2:3 בתוספת הזמן (שוב) משער של נאני. המפגש הבא, באוקטובר באולד טראפורד, הוכתר על ידי סר אלכס, האיש שהמציא את "רק עוד יום בהיסטוריה של יונייטד", כ"יום הגרוע והתוצאה הגרועה בחיי". המשחק שזכה לכינוי המיתולוגי "סיקס אנד דה סיטי", על שם הסדרה כמובן, לא רק היה מדהים, אלא גם הכריע בדיעבד את גורל האליפות, שכן סיטי זכתה בתואר בפער של שמונה שערים ואם המשחק היה נגמר "רק" 1:2, הכול יכול היה להיות אחרת.

יונייטד לא הפסידה בבית שנה וחצי עד לאותו דרבי, אך במשחק הזה ספגה את הפסד הפרמיירליג הגבוה בתולדותיה ואת הפסד הבית הכבד ביותר שלה מאז 1955. מריו באלוטלי כבש את הראשון בדקה ה-22 וחשף את חולצת ה"Why Always Me" הבלתי נשכחת. אחרי שג'וני אוואנס הורחק בתחילת המחצית השנייה, באלוטלי ואגוארו כבר הפכו את זה ל-0:3 מוחץ. פלטשר צימק תשע דקות לסיום ויונייטד עוד האמינה בקאמבק משוגע, אבל היציאה קדימה עלתה לה ביוקר רב, כאשר בתוך תוספת הזמן, שלוש מתפרצות מול אין הגנה הסתיימו בצמד של דז'קו ושער של סילבה וקבעו את התוצאה המדהימה.

אחרי השישייה ההיא, סיטי השתלטה על משחקי הליגה באופן כמעט מוחלט לכמה שנים, אבל לפחות בגביע, פחות מתשעה חודשים לאחר המפגש הקודם, ידה של יונייטד הייתה על העליונה עם משחק אדיר באיתיחאד סטדיום. היום ההוא נפתח עם רגע מדהים, כאשר בבוקר המשחק מנצ'סטר יונייטד הודיעה שפול סקולס, אחד האנשים שהפחידו את הסיטיזנס יותר מכל לאורך השנים, חוזר מפרישה. יונייטד נישאה על גל המומנטום ופתחה בצורה מוחצת, עם שער של רוני בדקה העשירית. שתי דקות חלפו ו-וינסנט קומפני הורחק על לא עוול בכפו והשדים האדומים ניצלו זאת ועלו ל-0:3 גדול לפני ההפסקה משערים של וולבק ורוני. קולארוב צימק, סקולס נכנס וסידר לאגוארו עוד שער עם טעות שלו, אבל למרות הלחץ הגדול, יונייטד שרדה. זו הייתה טיפה בים עבור יונייטד, שאומנם קבעה שסיטי לא תשחזר את הזכייה בגביע, אולם גילתה שגם מול עשרה שחקנים בתכלת כבר קשה לה מאוד במצב הכוחות הנוכחי.

שלושה שבועות לפני המשחק הזה, סיטי הפסידה לארסנל ויונייטד פתחה פער של שמונה נקודות. זה נראה גמור, אבל השדים האדומים קרסו באופן לא אופייני לאלכס פרגוסון, הפסידו לוויגאן, עשו 4:4 משוגע אצל אברטון ופתאום, הפער התייצב על שלוש נקודות, שלושה מחזורים לסיום ולפני הדרבי. המשחק, כצפוי, היה סוער, מתוח וצמוד, עד שבדקה ה-45 קומפני, ההוא מההרחקה בגביע, עלה מעל כולם ונגח פנימה. יונייטד הלחוצה ניסתה לחזור, אבל לא ממש הייתה קרובה וסיטי שלטה ללא עוררין, כאשר באנגליה מכנים את ההופעה של האורחת כ"דרבי ההרס העצמי".

בדקה ה-77, גם פרגוסון איבד שליטה וכמעט נכנס לעימות פיזי עם מאנצ'יני ("הוא הטריד את השופט כל המשחק"), כשהוא מבין שהכל בורח לו ושהשכנים הרועשים בדרך לזכייה באליפות. ואכן, שבועיים לאחר מכן, הגיע אותו שער היסטורי של אגוארו בדקה ה-94, השלים נוקאאוט שלישי בעונה ההיא לסיטי על היריבה העירונית וסידר לתכולים אליפות ראשונה מאז 1968. "לאבד אליפות ביחס שערים זה חלום הבלהות של פרגי", אמר גארי נוויל.

באותם ימים, דרבי ענק רדף דרבי ענק. יונייטד ניסתה להתאושש מטראומת אובדן האליפות והביאה בעסקה גדולה את רובין ואן פרסי מארסנל. החלוץ ההולנדי הפגין שיתוף פעולה נהדר עם ויין רוני מהרגע הראשון והשניים היו הכוכבים בניצחון החוץ הדרמטי של יונייטד, שסימן שזו העונה של האדומים, עונה אותה הם אכן סיימו עם האליפות האחרונה שלהם עד כה. זה היה הדרבי האחרון שאלכס פרגוסון, שעוד לפני המשחק הטריף את אוהדי סיטי כשאמר "אם לנו היו כל כך הרבה פנדלים, הייתה ועדת חקירה", ניצח בקריירה שלו והוא עשה זאת למרות שיאיא טורה (60) ופאולו סבאלטה (86) השוו אחרי פתיחה מעולה של רוני, שכבש צמד תוך חצי שעה. בתוך תוספת הזמן, שוב באותו "זמן פרגי" שיצר סיוטים רבים כל כך אצל אוהדי סיטי, ואן פרסי סובב כדור חופשי לפינה של הארט ההמום והכריע. בסיום המשחק, הארט דווקא הצליח לעצור משהו, כאשר בלם אוהד סיטי עצבני שניסה להיכנס למגרש ולהתעמת עם ריו פרדיננד אחרי שמטבע נזרק על הבלם וגרם לו לדימום מעל העין.

האליפות האחרונה של סיטי עד כה הושגה בזכות הקריסה של ליברפול ברגע האמת, אבל גם לא מעט בעזרת שש נקודות שהיא צברה בשני הדרבים של אותה עונה, שהסתיימו בתוצאה הכוללת המפתיעה 1:7. בבית, בתחילת העונה, סיטי כבשה שלושה שערים תוך חמש דקות משני עברי המחצית בדרך ל-1:4. יונייטד עוד חלמה על נקמה בגומלין באולד טראפורד, בניסיון לעצור את הריצה של סיטי בצמרת, אבל לאדין דז'קו היו תכניות משלו והוא נזקק ל-44 שניות בלבד כדי לכבוש את שער החוץ המהיר בתולדות אולד טראפורד. בהמשך דז'קו כבש את השני ויאיא טורה חתם את ההשפלה בדקה ה-90. אוהדי יונייטד הזועמים, ששבוע לפני חטפו שלישייה ביתית גם מליברפול, כילו את זעמם בשניים: המנג'ר הכושל דייויד מויס והאיש שבחר אותו כיורש, אלכס פרגוסון, שלא האמין שיבוא היום בו ישמע קללות מכיוון הקהל שכל כך אהב אותו. הפערים בין הקבוצות מעולם לא נראו גדולים יותר לכיוון התכלת של העיר לאחר אותו משחק, אבל הסיטואציה הזו שוב עמדה להשתנות ולהתאזן במהרה.

הדרבי האחרון ברשימה והאחרון בכלל עד היום, נערך לפני כחצי שנה. סיטי כבר הייתה מחוץ למאבק האליפות, גם יונייטד של לואי ואן חאל לא הייתה בתמונה בכלל ולמרות זאת, השתיים סיפקו עוד 90 דקות מענגות, בעיקר עבור המארחת. אגוארו, שבסיבוב הראשון כבש את השער היחיד בניצחון של סיטי, העלה אותה ליתרון מהיר, אבל במקום להתפרק כמו בפעמים הקודמות, יונייטד הוכיחה שהיא אולי מתחילה לחזור לעצמה מעט, להיות שוב האימפריה שהייתה עד לפני כמה שנים. אשלי יאנג, מרואן פלאיני, חואן מאטה וכריס סמולינג כבשו רביעייה נפלאה, בעוד אגוארו רק מצמק לקראת הסיום. יונייטד הרימה את הראש באותו יום, סיטי מחכה מאז לנקמה שלה. היום זה יגיע?