דאון ראשון ו-10:
השבוע, המדור יעסוק דווקא במפסידי יום ראשון, כל אחד וסיפורו. ואי אפשר שלא להתחיל עם מי שמסתמן כתגלית השנה, הטייט אנד הצעיר גארי בארנידג', בסך הכול בן 30 ועונה שמינית ב-NFL...
בשבע העונות הראשונות בקריירה המדשדשת שלו, חמש עם קרוליינה שבחרה אותו בסיבוב החמישי ב-2008 ועוד שתיים עם קליבלנד, אליה עבר כשחקן חופשי במרץ 2013, הוא רשם רק 92 הופעות, 44 תפיסות ושלושה טאצ'דאונים. בשבועיים הראשונים של העונה הנוכחית, נדמה היה שהכול כרגיל ולמרות שהפך לטייט אנד הפותח של הבראונס, הוא הוסיף רק עוד ארבע תפיסות ו-55 יארד למאזנו.
הטאצ'דאון שהגיע מול אוקלנד במחזור השלישי, במשחק בו השיג 105 יארד באוויר, היה הסנונית הראשונה ופתאום, כל הכישרון של בארנידג' התפוצץ. הוא הוסיף טאצ'דאון בשבוע הרביעי, נגד סן דייגו ואז הגיע משחק של 139 יארד בניצחון הגדול בחוץ נגד בולטימור. מעל הכול באותו משחק, בארנידג' נכנס לתודעה ולכל מהלכי ההיילייטס שיהיו אי פעם מעונת 2015, עם אותו טאצ'דאון אדיר בו הכדור נתקע בין רגליו בשעה שנפל לקרקע והוא הצליח להיות מספיק עירני, לקרב אותו לאזור הברכיים ומשם להרים אותו לידיים ולהתגלגל לאנדזון במהלך מדהים.
השבוע, בהפסד הכואב לדנבר, בארנידג' כבר נכנס גם לספרי ההיסטוריה של הבראונס, בתור הטייט אנד השני בהיסטוריה של הקבוצה, לצד ה-GM של הרייבנס כיום, אוזי ניוסם, שרושם טאצ'דאון בארבעה משחקים רצופים. האיש שעד היום עלה לכותרות בקליבלנד בעיקר בשל השתתפותו בתכנית הריאלטי-טראש "Total Divas", לצד כוכבות ה-WWE, מוצא את עצמו פתאום בלב הסערה, כאשר ברחבי הליגה כבר תוהים האם מדובר בפריצה המאוחרת אי פעם.
כאמור, השבוע בארנידג' היה בצד המפסיד, אחרי שהבראונס נפלו בהארכה מול הברונקוס וירדו למאזן 4:2. ביום ראשון הקרוב הם מתארחים לעוד משחק קשה אצל סנט לואיס ובשעה שחלום הפלייאוף שלהם שוב מתרחק, בארנידג' מסדר לעצמו חוזה יפה לעונה הבאה, כאשר מי יודע כמה עונות עוד נשארו לו: "אני לא מוטרד מכל תשומת הלב הזו, כי היא צריכה להיות על הקבוצה, לא עליי", אמר בארנידג', שמאמניו מספרים כי הוא בחור צנוע במיוחד, "יש לנו קבוצה התקפית נהדרת. התופסים עושים את הראוטים שלהם ואז אני מתפנה, ג'וש מקאון שם לי את הכדור במקומות מצוינים והקו והרצים חוסמים. שיחקתי לצד פרו בולרים כל הקריירה וקשה לקבל הזדמנויות במצבים כאלה".
דאון שני ו-20:
ההפסד בחוץ לסנט לואיס במחזור הפתיחה התקבל בהבנה, כי מדובר היה במשחק שיכול היה ללכת לכאן או לכאן בהארכה. ההפסד בחוץ לגרין ביי במחזור הבא התקבל אף הוא בהבנה, כי, ובכן, זו גרין ביי בחוץ. ההפסד בשבוע שעבר, בסינסינטי, הדליק כמה נורות אזהרה אחרי איבוד יתרון של 17 נקודות ברבע האחרון, אבל גם הוא עבר, שכן מדובר במשחק חוץ מול יריבה חזקה מאוד. אבל האם אחרי ההפסד הביתי מול קרוליינה השבוע, במבצר האדיר שלהם בסיאטל, הסיהוקס סופסוף צריכים להיות מודאגים?
למי ששכח, העונה שעברה התחילה עם מאזן 3:3 ושני הפסדים רצופים ונמשכה ל-4:6 בלבד אחרי הפסד לקנזס סיטי ובלגן סביב פרסי הארווין. מאותו שלב, הסיהוקס התייצבו ורצו עם שמונה ניצחונות רצופים שהביאו אותם מרחק יארד מאליפות שנייה ברציפות. עכשיו הם על 4:2 (וגם זה בזכות קאם צ'נסלור והשופטים שסידרו ניצחון על דטרויט), כאשר שבוע החופש ובוודאי שיתרון הביתיות החשוב כל כך נראים כמעט בלתי אפשריים להשגה והשאלה היא האם לסיאטל יש צ'אנס להציל משהו מהעונה הזו. "אנחנו לא נראים כמו עצמנו, דעתנו מוסחת בכל מיני מקומות", הודה ארל תומאס, אך הבטיח, "נתגבר על זה. זה חלק מהאתגר". גם מאמנו, פיט קארול, שידר אופטימיות: "העונה הזו ממש לא גמורה, היא פשוט מאוד, מאוד מאתגרת", אמר ל"סיאטל טיימס".
מאז הרחבת הפלייאוף ל-12 קבוצות, רק 14 מתוך 168 הקבוצות שפתחו עונה עם 4:2 הגיעו לפוסטסיזן ובדיוק אפס מתוכן הגיעו לסופרבול. הבעיה העיקרית של סיאטל היא הרבע האחרון. בכל ארבעת ההפסדים של הקבוצה העונה (וגם בסופרבול האחרון), הסיהוקס הובילו בשלב מסוים ברבע הרביעי, כאשר העונה הם כבר הספיקו להפוך לקבוצה השנייה בהיסטוריה (אחרי סיאטל של 2004) ששומטת פעמיים יתרון של תשע נקודות עם פחות מארבע דקות על השעון. מאז המחזור השני, סיאטל בפיגור של 48:9 ברבע האחרון ובהארכות. בראשון, קאם ניוטון סיפק 12 מ-15 ל-169 יארד ב-15 הדקות המכריעות, כולל הטאצ'דאון שסידר לפנת'רס ניצחון. למה זה קורה? אולי בגלל שהטראומה של מה שקרה בפברואר האחרון עוד לא עזבה ואולי בגלל דברים אחרים. בכל מקרה, בסיאטל מחפשים פתרונות דחופים, לפני שהעונה נגמרת להם הרבה לפני התכניות.
דאון שלישי ו-15:
פיליפ ריוורס מסר 503 יארד ואפס איבודים, והפסיד. הוא היחיד בהיסטוריה ש"הצליח" לעשות זאת. הקוורטרבק של סן דייגו מסתדר העונה עם אינספור צרות: פציעות של קו ההתקפה, יכולת איומה של הרוקי מלווין גורדון, שחזר הביתה לוויסקונסין שם נולד ושיחק בקולג', רשם שני פאמבלים מול גרין ביי וסופסל ועוד ועוד. למרות זאת, הוא בקצב של 5,643 יארד העונה, שיהוו שיא NFL. המשחקים הקרובים שלו ושל הצ'ארג'רס, מול אוקלנד, בבולטימור, מול שיקגו ומול קנזס סיטי נראים כמו אפשרות נהדרת להמשיך בדהרה. ריוורס נתן משחק כמעט מושלם בלמבו פילד. הוא לא מסר אף אחד מ-65 הכדורים שלו (שיא קריירה) לידיים של הקבוצה הלא נכונה.
הוא זכה למבול של מחמאות משחקני ההגנה של היריבה ("אנשים אומרים שלארון רוג'רס יש שחרור מהיר של הכדור. אני לא חושב שיש שחקן עם שחרור מהיר יותר משל הבחור הזה", אמר עליו טי ג'יי לאנג, הגארד של הפאקרס). ועדיין, פיליפ ריוורס הפסיד. שוב הפסיד. בפעם השנייה ברציפות על קו השער, בפעם הרביעית העונה ועוד שנה בורחת מסן דייגו. איך ולמה זה קרה? איך מפסידים כאשר מוסרים לכל כך הרבה יארדים? 503 יארדים יכולים להספיק לעבור את המגרש בערך שבע-שמונה פעמים ועדיין, הצ'ארג'רס שמו רק 20 נקודות על הלוח. כאמור, הרוב לא באשמתו של ריוורס, אבל את היכולת לממש את היכולת ולהכריע משחקים אף פעם לא הייתה לו. ובגלל זה, הוא כנראה יראה עוד פלייאוף מהבית.
דאון רביעי ו-3:
עצה בחינם לצ'אק פגאנו. אם נכנסת ל"הר ראשמור של ההחלטות המטומטמות בתולדות ה-NFL", כפי שכינה זאת מייק פלוריו מ"פרו פוטבול טוק", אולי אל תפנה יממה אחרי זה לטוויטר ותציע לשלוח אליך שאלות.
בין המיטב היו:
"האם בכוונה הרצת את המהלך הגרוע אי פעם או שזו הייתה טעות?"
"האם אתה מנסה לגרום לזה שיפטרו אותך?"
"האם היית תחת השפעת סמים בשעה שתכננת את הפייק פאנט הזה?"
"מה לעזאזל חשבת שיקרה עם הפייק פאנט הזה?"
המהלך ההזוי של אינדי, שכבר זכה לכינוי "WTFGate", גמר סופית את הניסיון של הקולטס להשיג נקמה בניו אינגלנד על משחק ה"דפלייטגייט" ושאר תבוסות השנים האחרונות. הפעם, אינדיאנפוליס עוד נשארה צמודה ואפילו הובילה בסוף המחצית הראשונה, אבל היא לא באמת יכולה להוות יריבה לפטריוטס ולקבוצות ברמה הגבוה ולמרות המאזן החצוי, היא מציגה יכולת די נוראית, בראשותו של אנדרו לאק הבינוני. הדיבורים על סיום דרכו של פגאנו חזקים מתמיד ואם הקולטס לא יהפכו את העונה שלהם כבר בשועות הקרובים, וזה לא יהיה פשוט עם משחקים מול ניו אורלינס, בקרוליינה ומול דנבר, יכול להיות שכבר בשבוע החופש באמצע נובמבר נראה זעזועים.