תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 53:29
סיימו את העונה: במקום ה-13 במערב ורחוק מאוד מרלוונטיות.
העונה החולפת עזרה למצב את הקינגס כאתנחתא הקומית של ה-NBA. עם בעלים שנראה כמו מולטי-מיליונר אקסצנטרי מקומדיות סטייל 'עמק הסיליקון', הנהלה שגרמה לאנשים ברחבי הליגה לתפוס את הראש פעם אחרי פעם וכוכב שיכול להתפוצץ בכל רגע, סקרמנטו נראתה כמו דוגמא קלאסית לאיך לא עושים את זה נכון. השיא הגיע עם ההחלטה התמוהה לפטר את מייק מלון אחרי 24 משחקים. הקינגס פתחו את העונה נהדר, עם דמרקוס קאזינס ביכולת הטובה בקריירה, וניצחו תשעה מ-14 המשחקים הראשונים שלהם. אך אז קאזינס חלה והחמיץ עשרה משחקים, מהם סקרמנטו הפסידה שמונה, וכשהוא חזר המאמן המוערך כבר לא היה בקבוצה. שמועות דיברו על חיכוכים בינו לבין הבעלים ויווק רנאדיבה והג'נרל מנג'ר פיט ד'אלסנדרו, שניצלו את ההזדמנות כדי להיפטר ממנו.
למשך 28 משחקים אימן את הקבוצה טיי קורבין. בתקופה המיותרת הזאת הקינגס הסתפקו בשבעה ניצחונות. לבסוף הוחתם השועל הוותיק ג'ורג' קארל (26 עונות ב-NBA, מקום שישי בכמות ניצחונות בכל הזמנים) שאימן את הקבוצה ב-30 המשחקים האחרונים, כשחלק גדול משחקני המפתח פצועים. הוא אמנם הסתפק ב-11 ניצחונות, אך בתקופה שלו נראו ניצנים של כדורסל נכון שאפשר לכמה שחקני משנה, כולל עומרי כספי, לבוא לידי ביטוי.
קשה לחבר בין שלוש התקופות, אך כמה דברים בלטו בתמונה הגדולה: סקרמנטו הייתה קבוצת הגנה חלשה מאוד, שהרבתה לספוג נקודות במתפרצות ולאפשר ליריבות לזרוק שלשות. ההתקפה הייתה ממוצעת למרות מיעוט אסיסטים וזריקות שלוש וריבוי איבודים. האלמנט ששדרג את ההתקפה היה היכולת להגיע לקו העונשין, תחום בו הקינגס היו הטובים בליגה בכל מדד אפשרי. ברמה האישית, דמרקוס נרגע מהפתיחה הנהדרת אך נשאר אולסטאר, רודי גיי המשיך להיות סקורר שני אפקטיבי, דארן קוליסון שהחליף את איזיאה תומאס היה סביר לגמרי ובן מקלמור נראה מדי פעם כמו שחקן NBA. מעבר לרביעייה הזאת לא היה הרבה, וזה היה רחוק מאוד מלהספיק להיות קבוצה רלוונטית במערב.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: רייג'ון רונדו (חופשי, מדאלאס), מרקו בלינלי (חופשי, מסן אנטוניו), קוסטה קופוס (חופשי, מממפיס), ווילי קאולי סטיין (רוקי, בחירה שישית), קרון באטלר (חופשי, מדטרויט), ג'יימס אנדרסון (מז'לגיריס קובנה), קווינסי אייסי (חופשי, מהניקס), סת' קרי (מליגת הפיתוח), דויה דוקאן (רוקי, לא נבחר בדראפט).
עזבו: ניק סטאוסקאס, קארל לנדרי וג'ייסון תומפסון (בטרייד לפילדלפיה), דרק וויליאמס (חופשי, לניקס), ריי מקאלום (בטרייד לסן אנטוניו), אנדרה מילר (חופשי, למינסוטה), רג'י אוונס וסים בולאר (ללא קבוצה), ריאן הולינס (חופשי, לממפיס).
בשלב מסוים בעונה שעברה ד'אלסנדרו לא יכול היה שלא לשים לב שיוגוסלבי ענק מסתובב בטריטוריה שלו. בעוד מהלך תמוה, רנאדיבה מינה את ולאדה דיבאץ לתפקיד ניהולי ומהר מהצפוי הסנטר לשעבר דחק החוצה את ד'אלסנדרו והפך למקבל ההחלטות המרכזי בתחום המקצועי. המהלך המשמעותי הראשון של דיבאץ היה לשלוח לפילדלפיה את ניק סטאוסקאס, שנבחר במקום השמיני לפני שנה, ובחירות סיבוב ראשון שבמסורת שבט ההינקי פירוט ההגנות שלהן יגזול את כל הכתבה (אסתפק בלציין שאם סקרמנטו תזכה בלוטרי בקיץ הבא פילדלפיה תוכל להחליף איתה בחירה), רק כדי להיפטר מהחוזים של קארל לנדרי וג'ייסון תומפסון. המטרה הייתה לפנות מקום מתחת לתקרה להחתמת שחקן בכיר, אך כזה לא הגיע וסקרמנטו נאלצה להסתפק בתחליפים של התחליפים, שגם הם די נחמדים.
מרקו בלינלי הגיע אחרי שנתיים יעילות בסן אנטוניו. הקלע האיטלקי ירוויח 19 מיליון דולר ב-3 שנים. דיבאץ המשיך להביא שחקנים מאגן הים התיכון כשהחתים את הסנטר היווני קוסטה קופוס על חוזה של 33 מיליון דולר ל-4 שנים. קופוס הוא ההיפך משחקן נוצץ, אך הוא איש גדול שעושה את הדברים הקטנים בשני הצדדים וקארל מאוד אהב אותו בדנבר. השם הגדול ביותר שהגיע הוא רייג'ון רונדו, שלאחר הפציעות שעבר והתקופה האיומה בדאלאס אף קבוצה אחרת לא ממש התעניינה בו. רונדו חתם לעונה אחת, בה ירוויח 10 מיליון דולר וינסה לשקם את מעמדו שלא עד כדי כך מזמן היה גבוה. אל השלישייה הזאת יצטרף הרוקי ווילי קאולי סטיין. סקרמנטו ויתרה על שחקנים שלמים יותר כדי להביא את שחקן הפנים ההגנתי מקנטאקי. קאולי סטיין הוא סבן פוטר מהיר במיוחד, מה שמאפשר לו לשמור על שחקני חוץ. יש לו את חוש המיקום בצבע של שחקני הגנה גדולים, הוא חוסם וחוטף, הוא בהחלט יכול להתפתח לשחקן שמשנה משחקים דרך ההגנה ומתאים באופן מושלם לעידן החדש ב-NBA. השילוב שלו עם דמרקוס יהיה האלמנט שהכי מעניין לבחון בסקרמנטו בעונה הקרובה
ניתן להבין את האופטימיות בסקרמנטו לקראת העונה הקרובה: ארבעת השחקנים הבכירים מהעונה שעברה נשארו ואליהם צורפו ארבעה שחקני רוטציה שמגיעים ממערכות מנצחות. אבל הדרך למעלה רחוקה מלהיות פשוטה. הקבוצה השנה תכלול אוסף של דמויות שלא ברור איך יסתדרו ביניהן. היחסים בין קארל לקאזינס כבר הספיקו לעורר סימני שאלה ובשלב מסוים בקיץ נדמה היה שהחבילה כבר בדרך לפירוק. לאחרונה גם רונדו טען שהיו לו התנגשויות עם קארל אך זו כנראה הייתה בדיחה לא מוצלחת. השילוב בין מאמן ותיק שזקוק לשחקנים שיתאימו את עצמם לשיטה שלו, כוכב בעייתי שעד כה הסתדר רק עם מאמן אחד, שחקן רכש שעם הקבוצה הקודמת שלו סיים בפיצוץ ובעל בית עם שגעונות יכול להפוך את סקרמנטו לכיתה הטיפולית של ה-NBA.
סימני השאלה הם לא רק בתחום החברתי. גם מבחינה מקצועית לא כל כך ברור איך הכל אמור להתחבר. גיי וקאזינס הם סקוררים שרגילים לעבוד בקצב שלהם, עם הרבה בידודים ופוסט אפ, רונדו הוא פוינט גארד דומיננטי שמתמחה ביכולת לפנות שחקנים לקליעות קאץ' אנד שוט, הוא לא בנוי לנהל התקפה שהמוציאים לפועל שלה הם הדודנים הגאים. חמישייה שכוללת את שלושתם ושחקן פנים נוסף תהיה בעייתית מאוד מבחינת קליעה מבחוץ ולא תפתור את רוב בעיות ההגנה. הספסל נראה טוב, עם אופציה של הרכבים נמוכים ומוכשרים, אבל אם החמישייה לא תתחבר הקינגס יתקשו לבצע את קפיצת המדרגה המיוחלת.
מה מי מו
חמישייה: רייג'ון רונדו, בן מקלמור, רודי גיי, דמרקוס קאזינס, ווילי קאולי סטיין.
ספסל: דארן קוליסון, סת' קרי, מרקו בלינלי, ג'יימס אנדרסון, קרון באטלר, עומרי כספי, דויה דוקאן, קווינסי אייסי, אריק מורלנד, קוסטה קופוס.
מאמן: ג'ורג' קארל (עונה 27 בליגה ושנייה בסקרמנטו).
מועמד לפריצה: מרקו בלינלי עשה לעצמו שם של סקורר חסר מצפון והוא מחזק את השם הזה כל פעם שהוא קופץ ליבשת הישנה לייצג את נבחרת איטליה. לכן הפתיעה הקלות בה הוא השתלב במערכת המשומנת של סן אנטוניו, בה היה שחקן רוטציה חשוב. בסקרמנטו הוא יקבל נתח גדול יותר מהעוגה ומתוכנן להיות הסקורר המוביל מהספסל. זו ההזדמנות שלו להפוך לשחקן של 16-17 נקודות למשחק ומועמד לגיטימי לשחקן השישי של העונה. לשם כך הוא יצטרך לשלב בין העבודה המערכתית מסן אנטוניו להתפוצצויות המזדמנות מהנבחרת.
מועמד לדעיכה: רודי גיי היה יעיל מהצפוי בעונה וחצי בסקרמנטו, אך עדיין מדובר בשחקן שמתבסס על יותר מדי בידודים וזריקות מחצי מרחק. האופציות ההתקפיות החדשות בסגל של הקינגס עשויות להוריד ממנו חלק מהעול ההתקפי. גיי הוא לא שחקן קאץ' אנד שוט ולא בטוח שישתלב היטב במערכת שקארל מאמן ורונדו מנהל, אבל הוא כן הוכיח בעבר יכולת להשתלב בקבוצות טובות, כולל בנבחרת. דעיכה בתפוקה של גיי עשויה להיות דווקא בשורה טובה לסקרמנטו, כי זה אומר שדברים אחרים ויעילים יותר עובדים.
אקס פקטור: רייג'ון רונדו, כמובן. גם בשיאו הוא לא קלע מבחוץ וההגנה שלו הייתה מוערכת יתר על המידה, אך בשיאו הוא היה מנהל המשחק הטוב בליגה, חודר בחסד ושחקן שמשנה משחקים כמעט בכל דרך אפשרית. רק לפני שלוש וחצי שנים הוא סיים פלייאוף עם ממוצעים של 17.3 נקודות, 11.9 אסיסטים ו-2.4 חטיפות, כולל משחק של 44 נקודות בגמר המזרח וטריפל דאבל בשני משחקי 7. הפער בין השחקן ההוא לזה שהחריב לדאלאס את העונה שעברה כמעט בלתי נתפס. הוא בסך הכל בן 29, כך שלא מופרך לקוות שהוא מסוגל להתקרב ליכולת של פעם, אך לא בטוח שהוא מסוגל לכך, גם מבחינה גופנית וגם מנטאלית. איזה רונדו נקבל בסקרמנטו? זאת השאלה שיכולה לעשות את ההבדל העונה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: קאזינס אולסטאר, גיי מתאים את עצמו למערכת, רונדו חוזר להיות שחקן של 11 אסיסטים למשחק, קאולי סטיין נראה כמו שחקן ההגנה הגדול הבא בליגה, קוליסון ובלינלי מובילים את אחד הספסלים הטובים בליגה בו גם עומרי כספי נהנה מכל רגע. קארל רושם עוד עונה רגילה מוצלחת מאוד שמסתיימת במקום השביעי ובקרב יפה בסיבוב הראשון.
תסריט פסימי: החמישייה קורסת כשההגנות היריבות לא זזות מהצבע, קאזינס, גיי ורונדו לא מסתדרים, כולם רבים עם כולם שרבים עם קארל עד שרנאדיבה מפטר אותו וממנה את דיבאץ למאמן. הכישרון של קאזינס והספסל החביב מספיקים ל-30 ניצחונות, אבל סקרמנטו מפתיעה וזוכה בלוטרי רק כדי לראות את פילדלפיה מקבלת את הבחירה. בקיץ קאזינס דורש טרייד.
תחזית: לסקרמנטו יש כישרון ששווה מאבק על פלייאוף במערב, בין היתר בגלל שהמערב פחות צפוף באיזור האמצע השנה. אבל הפרוייקט הזה הוא מסוג הדברים שצריך לראות אותו עובד כדי להאמין שזה אפשרי,ובינתיים אני מתקשה להאמין. הסגל הזה נראה כמו עוגה עם יותר מדי מרכיבים לא קשורים וכל רגע יכול להגיע פיצוץ. לכן, אני ממקם את הקינגס מתחת לקבוצות כמו יוטה ופיניקס, מקום 10-11 עם משהו כמו 37 ניצחונות.