פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מנועים שקטים: לקראת פתיחת עונת 2015/16 של לוס אנג'לס קליפרס

        הקליפרס לכלכו את הידיים רק בשביל דיאנדרה ג'ורדן, אבל דווקא שחקני הספסל שצורפו אמורים להפוך את החיסרון של דוק ריברס ליתרון, ולעשות עבורו את ההבדל בין אליפות לעוד אכזבה. עם הסגל הטוב בתולדות הפרנצ'ייז, המטרה ברורה: להפוך להיות אחת שיזכרו. מחממים את הפרקט

        מנועים שקטים: לקראת פתיחת עונת 2015/16 של לוס אנג'לס קליפרס
        עריכת וידאו: מרום שפיצר

        בווידאו: האקס למאר אודום בבית החולים

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 26:56, מקום שלישי במערב.
        סיימו את העונה: בהפסד 4:3 בסיבוב השני ליוסטון, לאחר ניצחון 3:4 בראשון על סן אנטוניו.

        מקצה לקצה, זה תמיד מתמצה באותה נקודה. 15 דקות, זה מה שלקח לקליפרס להרוס עונה נהדרת ולחזור להיות...נו, הקליפרס. עד לאותן דקות נדמה היה שהקללה של המועדון הוסרה ברגע שהוא הוצא מידיו של דונלד סטרלינג, שתם עידן ההפסדים המרגיזים וההתפרקויות ברגעים הכי לא נכונים. הניצחון בסיבוב הראשון על האלופה מסן אנטוניו היה מרשים במיוחד. הוא כלל שני ניצחונות חוץ בפיגור 2:1 ו-3:2 וניצחון במשחק שביעי ענק בזכות סל ניצחון של כריס פול הפצוע. זה היה ניצחון של אופי, של דרך חדשה, של קבוצה שמעכשיו מאמינה בעצמה. צריך היה לקרות משהו מאוד יוצא דופן כדי להשכיח את הניצחון הזה.

        שום דבר בסדרת הסיבוב השני מול יוסטון לא הכין אותנו לכך שמשהו יוצא הדופן הולך להתרחש. הקליפרס ניצחו ב-16 הפרש במשחק הראשון ביוסטון ללא פול, את שני משחקי הבית הראשונים הם ניצחו ב-25 ו-33 הפרש. במשחק השישי, משחק ביתי ביתרון 2:3, הקליפרס הובילו ב-19 הפרש 15 דקות לסיום והכל נראה מוכן לעלייה ראשונה אי פעם של המועדון לגמר האיזורי. אבל אז הכל התקלקל. ההתקפה נעלמה, ההגנה קפאה, קורי ברואר וג'וש סמית' הובילו את הרוקטס למהפך של 31 הפרש ב-15 דקות ללא ג'יימס הארדן. הקליפרס שוב הפסידו.

        בעונה הרגילה האדומים מלוס אנג'לס הביאו לשיא את הזהות החדשה שלהם. החבורה של דוק ריברס הייתה קבוצת ההתקפה הטובה בליגה וקבוצת הגנה ממוצעת. כריס פול ובלייק גריפין היו נהדרים, כשבלייק נפצע דיאנדרה ג'ורדן התעלה וב-15 משחקים סיפק 14.9 נקודות ו-18.5 ריבאונדים.

        ג'יי ג'יי רדיק, מאט בארנס וג'מאל קרופורד השלימו שישייה איכותית, אבל סביבם לא היה כלום. ספנסר הוז, שהיה אמור לשדרג את רוטציית הגבוהים, לא תפקד ודוק ריברס הצליח להרגיז את כל העולם כשהמהלך המרכזי שלו במהלך העונה היה להביא את בנו אוסטין, בניסיון די בוטה להציל לו את הקריירה. בפלייאוף CP3 (50,40,90 באחוזים) ובלייק (שלושה טריפל דאבלים) העלו רמה ואפילו אוסטין סיפק כמה משחקים טובים, אבל ג'מאל ובארנס לא פגעו, גריפין בקושי נח והגיע מותש לרבעים האחרונים והתחושה הייתה שמעבר ללוזריות המובנית, זה שוב הספסל הלא קיים שחיסל את סיכויי האליפות של הקליפרס.

        שחקני לוס אנג'לס קליפרס דיאנדרה ג'ורדן, ג'יי ג'יי רדיק, בלייק גריפין (AP)
        שוב התגלו כלוזרים. רדיק, דיאנדרה וגריפין אחרי ההדחה (צילום: AP)

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: פול פירס (חופשי, מוושינגטון), ג'וש סמית' ופבלו פריג'יוני (חופשיים, מיוסטון), לאנס סטיבנסון (בטרייד משארלוט), ווס ג'ונסון (חופשי, מהלייקרס), קול אולדריץ' (חופשי, מהניקס), ברנדון דוסון (רוקי, בחירה 56), צ'אק הייז ולוק רשארד מ'בה א מוטה (נאבקים על המקום האחרון בסגל).

        עזבו: מאט בארנס וספנסר הוז (בטרייד לשארלוט), גלן דייויס והידו טורקוגלו (ללא קבוצה), אקפה יודו (לפנרבחצ'ה), לסטר האדסון (לליגה הסינית), ג'ורדן המילטון (לקרסני אוקטיאבר מרוסיה), דאנטיי ג'ונס (נבחן בברוקלין).

        דבר אחד בטוח: לא משעמם עם הקבוצה הזאת. סאגת דיאנדרה הייתה האירוע המבדר של הקיץ, היא כללה דרמה, קומדיה, מתח ואת מה שעשוי להיות השימוש המוצלח ביותר אי פעם באמוטיקונים. בסיומה, דיאנדרה ג'ורדן נשאר בלוס אנג'לס לאחר שכבר סיכם עם דאלאס בעל פה. היה לא מעט טעם רע באופן בו אנשי הקליפרס יצאו למסע שמטרתו לשכנע שחקן לחזור בו מסיכום לאחר שבוע בו קבוצות ושחקנים קיבלו החלטות בהתאם לסיכום הזה. את ההשלכות של הסאגה על תקופת המורטוריום בתחילת יולי, בה ניתן לסכם אך לא לחתום, נדע בשנים הבאות. אך ניתן להבין מועדון מיואש ורווי אכזבות על השימוש שלו בכל האמצעים הכשרים כדי לעשות מה שהוא צריך. הדור הזה של הקליפרס רוצה להיות אחד שיזכרו. בשביל זה צריך אליפות, ובשביל אליפות צריך את דיאנדרה.

        הסנטר האתלטי כמעט עזב, בין היתר, כי הרגיש שהוא נמצא בצל שני הכוכבים. הקיץ הוא עבד על משחק הפוסט שלו ובמהלך העונה דוק ריברס יעשה את עצמו כאילו הוא משתמש בכך ככלי התקפי משמעותי. בזמן אמת, דיאנדרה ימשיך לספק את הדאנקים, הריבאונד וההגנה שעבורם הוא יקבל 87 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות. הנוכחות שלו בצבע בשני הצדדים אינה ניתנת לתחליף, בטח לא במצב תקרת השכר של הקליפרס, ובלעדיו לא הייתה משמעות לשדרוג הרוטציה שריברס ביצע בשאר הקיץ.

        שחקני לוס אנג'לס קליפרס, דיאנדרה ג'ורדן, כריס פול (AP)
        אין לו תחליף ראוי. דיאנדרה ג'ורדן עם פול (צילום: AP)

        השדרוג התמקד בשלושה שחקנים. פול פירס יחבור מחדש לדוק לאחר שהוכיח כל שנה מחדש שעדיין יש לו הרבה מה לתרום בפלייאוף. בקליפרס מקווים שהמשפט הזה יהיה נכון גם בגיל 38. לאנס סטיבנסון הגיע לאחר עונה איומה בשארלוט, שבעיקר רצתה להיפטר ממנו ושלחה אותו לעיר המלאכים בתמורה לספנסר הוז ומאט בארנס, שמיד שוחרר וחתם לחמש שנים כספק כותרות ל-TMZ. המצטרף המרכזי השלישי הגיע בזכות הפתגם הידוע: אם אתה לא יכול לנצח את ג'וש סמית', תחתים את ג'וש סמית'. הפורוורד הבעייתי, שנזרק מדטרויט במהלך העונה שעברה ושיקם את תדמיתו ביוסטון, העדיף ללכת למקום בו ייאבק על תארים למרות שהיה יכול להרוויח יותר במקומות אחרים.

        ריברס המשיך לעבות את הסגל כשהחתים את ווס ג'ונסון וקול אולדריץ' הסולידיים, גנב מיוסטון גם את פבלו פריג'יוני הוותיק והשאיר בקבוצה את הבן יקיר לי אוסטין, שחייבים להודות שהרוויח בפלייאוף את החוזה של 6.4 מיליון דולר לשנתיים שקיבל.

        הספסל המשודרג יספק לריברס אופציות למכביר. הוא יוכל להשתמש, וכנראה מתכנן להשתמש, בהרכבים נמוכים בהם צמד הגבוהים הוא פירס וסמית'. הוא יוכל להעלות הרכבים עמוסים בשחקנים יוצרים, בשומרים איכותיים, בקלעים, בשחקני פלייאוף מוכחים. אם הכל יתחבר, העומק יהפוך מהחיסרון הבולט ליתרון משמעותי של הקליפרס. בנוסף לכך, זאק לואו מהאתר גרנטלנד מדווח שריברס מתכנן שינוי בשיטת ההגנה. במקום ההגנה האגרסיבית בה הגבוהים מרבים לתקוף מובילי כדור, הוא מתכנן הגנה שמרנית יותר שתאפשר לדיאנדרה להישאר קרוב לצבע כל הזמן. קבוצת ההתקפה הטובה בליגה לא צריכה הגנה מושלמת, מספיק שהיא תשתדרג מבינונית לדי טובה כדי שסיכויי האליפות יזנקו.

        מאמן לוס אנג'לס קליפרס דוק ריברס (AP)
        הרבה יותר כלים. דוק ריברס (צילום: AP)

        מה מי מו

        חמישייה: כריס פול, ג'יי ג'יי רדיק, ווס ג'ונסון, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן.

        ספסל: פבלו פריג'יוני, ג'מאל קרופורד, אוסטין ריברס, סי ג'יי ווילקוקס, לאנס סטיבנסון, פול פירס, ברנדון דוסון, ג'וש סמית', קול אולדריץ'.

        מאמן: דוק ריברס (עונה 17 בליגה, שלישית בקליפרס).

        מועמד לפריצה: ווס ג'ונסון נבחר במקום הרביעי בדראפט 2010 ומהר מאוד התברר כבאסט. בחמש השנים שלו בליגה הוא נע בין נמושות ותפקד כשחקן משני ולא בולט, מה שעזר להסתיר את ההתקדמות האיטית אך עקבית שלו. בקליפרס הוא יקבל את הזדמנות חייו. התוכנית המסתמנת של דוק היא לפתוח עם ג'ונסון בחמישייה, בעיקר כדי לשמור את פול פירס בפריזר עד הפלייאוף, ושחקן הכנף ינסה להוכיח שהוא מסוגל לתפקד כרול פלייר אפקטיבי בקבוצה גדולה. המספרים הלא מרשימים שלו לא ישתנו, אך אם הוא ישמור טוב על שחקן הכנף הבכיר של היריבה ויידע לנוע למקומות הנכונים בהתקפה הוא עשוי למצוא לעצמו ייעוד ב-NBA.

        שחקן לוס אנג'לס קליפרס ג'מאל קרופורד מאוכזב (AP)
        בדרך למטה? קרופורד (צילום: AP)

        מועמד לדעיכה: ג'מאל קרופורד הוא סקורר. הוא יוצר לעצמו מצבי זריקה, הוא קולע זריקות קשות והוא מסוגל לעשות את זה בכל רמה. עבור הספסל הדליל של הקליפרס הוא היה נכס משמעותי. אך עם שדרוג הספסל, תבלוט יותר העובדה שהוא לא ממש עושה שום דבר אחר. בפלייאוף האחרון הוא לא פגע ובקיץ ריברס שיווק אותו ולא מצא קונה. השנה הוא עשוי למצוא את עצמו בתפקיד משני יותר, ובימי קליעה לא טובים יכול להיות שהוא יאבד את רוב הדקות שלו לפריג'יוני, אוסטין ריברס וסטיבנסון.

        אקס פקטור: יחידת הספסל החדשה. בזמן שאצל פול פירס השאלה קשורה בעיקר לגיל, אצל שלושת השמות הבולטים האחרים מדובר בתהיות רבות יותר. קרופורד, סטיבנסון וג'וש סמית' הוכיחו, כל אחד לחוד, שהם יכולים להיות שחקנים חשובים בקבוצת פלייאוף מצליחה. שני האחרונים הם שחקנים יוצרים: סטיבנסון ניהל משחק באינדיאנה חלק גדול מהזמן, סמית' הוא פאוור פורוורד שמסוגל להוביל כדור בפיק נ' רול (זה עבד נהדר עם דוויט הווארד ויכול לעבוד לא פחות טוב עם דיאנדרה). אבל כל השלושה ידעו גם תקופות רעות, בהן הנזק שלהם היה גדול מהתועלת (כמעט סיימתי את הכתבה בלי להזכיר שסטיבנסון קלע שלשות ב-17.1 אחוזים בעונה שעברה). מה יקרה כשכל השלושה יעלו לשחק ביחד? זה ניסוי מרתק שהתוצאה שלו יכולה לנוע בין הספסל הטוב בליגה לבלגאן אחד גדול של זריקות גרועות, איבודים מיותרים ותיאום לקוי בהגנה. זה יכול להיות ההבדל בין קבוצה ששווה אליפות לעוד פלייאוף מתסכל.

        פול פירס (משמאל), דוק ריברס (מימין), בוסטון סלטיקס (רויטרס)
        שוב ביחד. דוק ריברס ופול פירס בבוסטון (צילום: AP)

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי: החמישייה עובדת על אוטומט, הספסל מוצא את עצמו עם הזמן, ההגנה נראית הרבה יותר טוב, ההרכבים הנמוכים גורמים לגולדן סטייט להיראות מיושנת. בפלייאוף פירס מעלה הילוך ופול ובלייק נחים יותר ונראים הרבה יותר טוב ברבעים האחרונים. הקליפרס ממלאים את הדלי ולהפתעת כולם לוקחים אותו הביתה ושותים בהנאה, כל הדרך לטבעת.

        תסריט פסימי: דיאנדרה מתעקש לבצע פוסט-אפ בכל פעם שהכדור מגיע אליו, אחוזי ההצלחה שלו דומים לאחוזי העונשין. ג'וש ולאנס משגעים אחד את השני ומתחרים מי מחטיא יותר שלשות לא קשורות במשחק, ג'מאל מנצח. דוק ריברס מתייאש מוקדם ומבין שהדרך הכי טובה לנצל את העונה הזאת היא לתת לאוסטין 40 דקות למשחק. הפעם הדרמות וההפסדים המרגיזים מגיעים כבר בסיבוב הראשון.

        תחזית: כן, עוד נציגה מערבית שהטווח שלה, ללא מכת פציעות משמעותית, נע בין אליפות לסיבוב ראשון. מדובר בסגל הכי מוכשר שהיה למועדון הזה אי פעם ובמאמן שיודע לעבוד עם שחקנים בעייתיים. אם נדמיין עולם בו כל הקבוצות ממצות את הפוטנציאל אז במערב יהיו שלוש קבוצות עם תקרה גבוהה יותר, אבל הפערים מאוד קטנים. ההימור הראשוני שלי הוא על עוד עונה עם 55-57 ניצחונות ועוד הפסד דרמטי בסיבוב שני, אבל חשוב לי להדגיש שזאת בהחלט קבוצה שיכולה גם ללכת עד הסוף.